דורית נשואה כבר 20 שנה לדורון. שניהם נושקים ל 50 ויש להם שני ילדים בגיל ההתבגרות.
"דורון מאז ומתמיד עסוק בעינינו", היא כותבת. "מרוכז רק בעצמו. מעולם לא היינו מאוהבים. הכרנו בסוף שנות ה-20 ופשוט התחתנו כי ככה זה. אף פעם לא עצרתי לחשוב האם הוא באמת האחד שלי. רציתי להקים משפחה כמו כולם. אפשר לומר ש-15 שנה מתוך ה 20 אני חיה לבד. נשואה אבל בודדה. בעלי לא יורק לכיוון שלי. אני לא מעניינת אותו ואם במקרה אני רוצה ממנו משהו זה רק מעיק עליו והוא מנפנף אותי. בבית אני אוויר. שקופה.
"כבר שנתיים אנחנו לא ישנים באותה מיטה וזה בא ממנו. יום אחד פשוט סידר לו חדר אחר ועבר. ככה כל אחד וחדרו שלו. סקס לא קיים כבר שנים, בקושי מדברים ובקושי נפגשים. אין ארוחות משפחתיות, אין בילויים, אין טיולים ואין הנאות. אין כלום. אני ממש נשואה רק על הנייר.
"שאלתי את עצמי לא פעם מדוע הוא נשאר איתי והגעתי למסקנה שנוח לו, הוא מפחד משינויים, מפחד כלכלית, מפחד להתחרט. אם הוא היה מתגבר על הפחד הוא היה מעיף אותי כבר מזמן. אני לא חושדת שיש מישהי אחרת אני חושבת שהוא חי בעולמו הסגור ואני לא כלולה בו.
"ניסיתי לגרור אותו לטיפול זוגי אבל הוא הביט בי בזלזול ואפילו לא ענה. אני לא רוצה לפרק את המשפחה אבל אני גם לא רואה איך ממשיכים מכאן".
את במרכז
דורית,
לא כל אחד/ת מסוגל/ת להיות גרוש/ה כמו שלא כל אחד מסוגל להיות נשוי ומחויב. הכי חשוב שיח פנימי כנה ובלי אידיאליזציה וייפוי המציאות. בינתיים את "מבזבזת" את החיים על בדידות , תסכול ועצבות.
בגדול, אין לכם מה לעשות ביחד. אתם לא זוג וילדיכם לא חווים משפחתיות. הילדים שלכם מספיק גדולים כדי לראות את הניכור ואת הריק. זה פוגע בהם לא פחות מגירושים ואולי אפילו יותר.
הגעת לנקודה של חישוב מסלול מחדש. בשביל זה אני פה. את שואלת את עצמך למה הוא לא עוזב ואת עונה את התשובה שבדיוק מסבירה למה את לא עוזבת.
הוא לא זה שפנה אלי ולכן מדוע הוא נשאר איתך זו שאלה שצריך לשאול אותו אבל יש לי נטייה להאמין שאת צודקת. הוא מפחד לזוז ויש לכך הרבה סיבות והן שלו.
למה את לא עוזבת? זו השאלה שצריכה להטריד אותך. עד היום לא זזת ואת ענית על כך מאד מפורט בהקשר שלו. כי יותר קל לך שזה "הוא". אך שניכם שם בדיוק מאותה סיבה - פחדים. לתחושתי את הסובלת העיקרית בבית ולכן השינוי יבוא רק ממך.
אז ברור שבאינסטינקט הראשוני זה מיד קופץ לומר: "תעזבי אותו!". אבל זו עצה שבשלב הזה היא עדיין לא ישימה ואין ערובה לכך שהיא תהיה ישימה אי פעם. אבל מה שחשוב זה לא הגט אלא ההתחזקות שלך כאדם, שיפור הדימוי העצמי הנמוך, וקצת השקעה בעצמך כאינדיבידואל. לפני שאת נשואה לדורון את קודם כל דורית. ואת כרגע במרכז.
את חיה עם שותף לדירה ואפילו כשותף הוא לא כזה מוצלח. אין ביניכם קשר. אתם מנותקים. אז זה הזמן שלך לארגן לך חיים חדשים תוך כדי נישואים
את חיה עם שותף לדירה ואפילו כשותף הוא לא כזה מוצלח. שותף בלית ברירה. אין ביניכם קשר. אתם מנותקים. אז זה הזמן שלך לארגן לך חיים חדשים תוך כדי נישואים. אין לך שום מגבלה. אף אחד לא שואל אותך כמה ולמה. את בן אדם חופשי אז תתחילי למלא את יומך בפעילות חברתית ותתייחסי לעצמך כאל אישה פנויה. אין לך מחויבות למי שאין לו מחויבות אליך. יש לך את כל התנאים לחיות טוב יותר.
לפני שעושים צעדים גורליים מתחזקים מפנים. יש לך "עבודה" לעשות. שינויים קטנים מביאים בסופו של דבר למהפך. שינוי ולו הקטן ביותר מצריך תהליך. זה מתחיל בהחלטה לשנות ובהבנה שהמקום הנוכחי הוא בתחתית ומכאן אפשר רק לצמוח.
השינוי הראשון הוא בהחלפת הרגלים. זה מתחיל טכני וממשיך פנימה לתוך הנפש. שינוי הרגלי אכילה – לאכול בריא ומסודר. לשלב פעילות גופנית כל יום רצוי כחלק מקבוצה, חשיפה לעוד אנשים והגדלת מעגל החברים, תתחילי לטפח את עצמך. תשני סגנון לבוש, שיער, אסתטיקה. ההשקעה בעצמך תחזק אותך , תהיי יותר קיימת, יותר בולטת ויותר מרוצה מעצמך. את תרגישי מיד את הפידבק וזה התגמול על ההשקעה. זה ירים לך. ככה זה מתחיל ומפה זה ממשיך לעלות.
בתהליך השינוי שלך בעלך הופך ללא רלוונטי.
ברור שהטור הזה נותן רק את ירית הפתיחה ולא את כל הטיפול בתהליך. אבל עם ליווי נכון ותמיכה לאורך הדרך את תגיעי למקומות שלא חלמת שאפשר. החומרים הדרושים החשובים ביותר –זה רצון אמיתי ומוטיבציה גבוהה לעשות מעשה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com