"אני חוגג 50 בקרוב. אני נשוי 25 שנה לאותה אישה. מעולם לא בגדתי (חוץ ממסאז'ים בתאילנד – זה לא נחשב בעיני). אני מגדיר את עצמי איש משפחה. יש לי ילדים גדולים, משפחה נהדרת, נחת. אני דואג לכל צרכי הבית ואפילו אומר בפה מלא שאני אוהב את אשתי. מעריך אותה. היא באמת אישה טובה.
"אך לאחרונה קורה לי מהפך, אולי זה משברון גיל. פתאום אני חזק בספורט, כל יום שעה אימון, נראה טוב, הרבה פחות מגילי. יש לי עבודה טובה ואפשר לומר שאני די מרוצה מחיי. בחורות מגלות בי עניין, ממש מתחילות איתי. זה מעולם לא היה כך. אני מאד נהנה מזה. לא עומד בפיתוי והתחלתי 'לנשנש' מחוץ לבית וכולי ריגוש.
"אני אוכל במסעדות יקרות עם בחורות צעירות, לוקח חדרים סודיים, קונה מתנות לבחורות, ומיום ליום אני יותר מבסוט. לרגע אני שוכח שאני עושה דבר אסור. גם כשאני מבין שזה לא מוסרי זה לא מעניין אותי. זה סוחף אותי וזה מה שבא לי. אין לי שום כוונה לעזוב את הבית. עם אשתי אני מתכוון להזדקן עד יומי האחרון. פרידה בכלל לא בתפריט.
"החיים שלי נהיו פרועים. אני בעצמי בשוק מזה.
"בעבר אם הייתי שומע כזה סיפור היה לי הרבה ביקורת. היום אני מבין שגם אני בן תמותה, אנושי ולשפוט אנשים על מעשיהם זה אומר לא להבין את החיים. אם אני במצב הזה זה יכול לקרות לכל אדם.
"אני פונה אליך כי אני רוצה לפרוק, לדעת שאני לא עבריין, אולי לקבל אישור שזה לא נורא. האמת שאני אפילו לא יודע מה בדיוק אני מחפש בתשובתך אבל יש לי דחף לדבר על זה אולי לנסות להבין את עצמי".
אופוריה מסוכנת
יש הרבה שימצאו את עצמם בסיפור הזה. גם נשים וגם גברים.
יש מושג כזה "משבר גיל 40" או "משבר אמצע החיים". העניין הוא שאמצע החיים בימינו זה 50. אז אפשר להחליף שם למשבר. "משבר גיל 50".
מהותו של המשבר הוא ההבנה שהזמן הולך ואוזל (מה שלא עובר בראש בגיל 30). בימינו גיל 50 זה לא מה שהיה פעם. היום יש יותר מודעות לחיים בריאים, לפעילות גופנית ולטיפוח. אך בכל זאת נותרו פחות שנים ממה שחיינו.
בגידות לא בהכרח קשורות ביחס ישר למצב היחסים בבית. כל אדם הוא קודם כל אינדיבידואל.
נכון שנשבענו אמונים וחתמנו על כתובה. הבטחנו להיות נאמנים. אבל מתברר שהבטחות זה יפה מאד אבל קיומן מוטל בספק ותלוי סיטואציה. כי לפני שאתה נשוי אתה קודם כל אתה וכפי שאני מציינת בהרבה מהטורים אדם ראשון לעצמו. צרכיו לפני הכל ובמיוחד שזה דחף חזק ומהנה.
התחושה שהזמן מתקצר מעלה את המוטיבציה לחוות ולהתרגש לפני שיהיה מאוחר מידי. כל אדם רוצה לרשום לעצמו זיכרונות פרטיים ונעימים. וכולנו סלחנים לעצמינו. רק לעצמנו. לאחרים אנחנו שופטים בבגצ.
זה סיפור שמתבקש בפוליטקלי קורקט להציע לך לעזוב את "השטויות" ולחזור הביתה על מלא. אבל זה לא מה שתשמע ממני. גם לא מילות עידוד שאתה עושה את הדבר הנכון.
אתה עכשיו במסע ליטוף וטיפוח האגו. כוכב עולה, מחוזר מכל כיוון, לא סופר אף אחד
אני יכולה להבין מה מתחולל אצלך ויכולה לתרגם לך את המפה. קשה מאד לעמוד בפיתויים, החיים בדרך כלל מונוטוניים ושיגרתים ואתה הצצת ונכנסת ללונה פארק. שם עושים חיים משוגעים, שם מעניין ומגוון. ומי יוותר על זה כי יעל או מישהו אמר לך שזה לא מוסרי. אתה עכשיו במסע ליטוף וטיפוח האגו, אתה עכשיו כוכב עולה, מחוזר מכל כיוון לא סופר אף אחד. אתה משוחרר, אשתך בתרדמת אין לך דילמה אם לעזוב או להישאר.
אתה יודע בדיוק מה אתה רוצה. אתה רוצה להמשיך בלונה פארק ולחזור בערב הביתה שמח וטוב לב. וכן. אף אחד לא יכול לעצור אותך כרגע. זה גדול מהשכל. אתה כן רוצה להתעודד ולקבל אישור שזה לא אסון. שאתה לא חרא של בעל ושחיים רק פעם אחת. אתה מחפש מרגוע למצפון.
לא תקבל אישור וגם לא נו נו נו... אתה עכשיו בתוך המערבל וכלום לא יעצור את זה. אלא אם תיתפס עם המכנסיים למטה – תרתי משמע. ומה שיכול לקרות בכל רגע. ואז תצטרך לחשב מסלול מחדש. האדמה תרעד תחתיך. בבית יהיה משבר אמון, גירושים יהיו לרגע על הפרק וזה יספק לך את הריגוש עד גיל 80.
זכור, אתה כולך באופוריה. לא זהיר. ומי "שגונב כל יום ייתפס"
קח בחשבון שיקרה משהו לא צפוי ואשתך תתעורר. כי הרי אין פשע מושלם.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com