30 שנה אני נשוי לאישה שטובה אלי, כמובן שהיו עליות ומורדות (כמו אצל כולם), היו לי גם כמה בגידות בדרך אבל בסך הכול חיי משפחה תקינים. הילדים נפלאים, כבר כולם נשואים והתחושה היא שאנחנו חיים בנחת", מספר לי עופר, אבל משהו בכל זאת לא מסתדר לו. "על אף כל זה, אני מרגיש כבוי. השנים חלפו לי מהר מדי , אני מזדקן, מאבד את הסקס אפיל אבל בתוכי ממש לא שבעתי מחוויות. יש בי רעב לחוות עוד כל כך הרבה דברים. אני לא מחפש לקפוץ בנג'י או צניחה חופשית, אני חרד מלאבד את הנעורים. חסר לי אותו ריגוש שרק אישה יכולה לספק לי ומסוגלת למלא את התסכול הגברי המתמשך שלי. רק רומן חדש יכול להחזיר לי את הצבע לפנים ואת תחושת הגבר/תרנגול.
"אני חושב שאני אדם טוב, ערכי, מסור למשפחה. אשתי היא כבר חלק ממני, כמעט קשר דם. אנחנו כל כך הרבה שנים ביחד וזה טוב אבל גם כל כך מובן מאליו. יש ביטחון מלא והשעמום אוכל אותי. עכשיו כשחציתי את גיל 60, אני מוצף במחשבות על משמעות החיים האלה, ומדוכא ממחשבות על סוף החיים. אני חי בהרגשה שתיכף מכבים את האורות והכל ייגמר. אני לא מאושר. אני מחפש משהו רומנטי אבל בלי לפגוע באשתי".
זה ישבור את אשתך, אבל אדם לעצמו ראשון
אוי עופר עופר, מה אתה בעצם שואל אותי? מה היית רוצה? שאעודד אותך או אולי שאעצור אותך מלעשות מעשה? דע שעצם הרצון והמחשבה שלך לרומן כבר פוגע באשתך, הביצוע בוודאי יפגע בה, וברגע שהיא תעלה על זה, זה ירסק אותה.
אך יחד עם זאת, אדם לעצמו ראשון. מה שיבער בך - זה מה שיהיה. אף אדם לא יוותר על הנאה וריגוש רק בגלל שהוא אינו רוצה לפגוע באחר. אם כבר משהו יעצור אותך זה הפחד לפגוע בעצמך.
כל כך הרבה אנשים יזדהו עם מה שאתה חש. אתה מעלה דילמה שנמצאת בעיקר בחצי השני של החיים. מצד אחד המשפחה ומנגד ה"אני" עצמי - הרצון להיות חיוני ומיני והגיל שמתקדם ולא מרחם. אצל גברים זה יותר רגיש. כל האזור שמתחת לחגורה – הוא המהות של הגבר. בלי זה, הוא מסורס, וכל הגברים כל כך רוצים לשמר את היכולת להיות מיני, מושך ובעל זקפה לתפארת כפי שהיו צעירים - לשמר את הנעורים, זה שם המשחק.
אני לגמרי מבינה את זה - בני האדם רוצים ליהנות מהחיים וכשמתבגרים, הרצון הופך לאישיו רציני שכן תחושת הזמן האוזל, והידיעה שהשנים הבאות יהיו פחות מדהימות מקודמותיהן מפעילות את המחשבות. זה כמו פצצה מתקתקת. אתה רוצה רומן רומנטי וכנראה גם שזה מה שיהיה. שום מטפל לא יוכל לעצור אותך אלא רק לעזור לך לחשב "עלות מול תועלת". כל מי שלא נמצא בתוך נימי נפשך יכול לומר בהיגיון שהעלות במקרה הזה יכולה להיות גבוהה בהרבה מהתועלת, אבל זה בהיגיון והוא לא שותף כעת במערכת שיקוליו של אדם שצמא לריגוש ועניין בחיים. אם כולם היו חיים לפי ההיגיון, הרי שלא היו בגידות כלל, ואולי גם מס המתגרשים היה יורד פלאים.
זה משאיר אותך עם החלום, העלות והתועלת. לתחושתי, אצלך הכדור כבר בקנה, והוא מחכה רק להזדמנות להשתחרר. מודה, עוד לא פגשתי את האדם שיגיד לא להנאות החיים. זה הכי פוליקלי קורקט לומר לך לסגת ולהישאר נאמן, אבל זה לא באמת ישים. ברגע האמת מעטים מסרבים. מעניין מה יהיה איתך.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il