"את ניר הכרתי בעבודה", מספרת לי אלה בת ה-35, נשואה ואמא. "אני אז הייתי בת 31 והוא בן 22. נדבקנו, התאהבנו קשות. בהתחלה הסתרנו את היחסים אבל כעבור כמה חודשים אינטנסיביים ביחד יצאנו מהארון. התגובות היו קשות. שפטו אותנו וביקרו אותנו בכל מקום. אפילו חברים וחברות שלנו. עם המשפחה זה בכלל היה מרד. מלחמת התשה. ההורים שלי התנגדו מאד. הם לא סבלו את הרעיון של בחור כל כך צעיר עם אישה שכבר מזמן הייתה צריכה להיות נשואה וללכת בתלם. חשבו שהוא ילדותי ולא אחראי וממש לא בשבילי, בקיצור. כולם חשבו כך ורק אני והוא איתנים במאבק לתת לאהבה לנצח. להוכיח לכולם שהם טועים. היו מריבות עולם וברוגזים בלי סוף. אבל בסוף ניצחנו והתחתנו כמו באגדות. כולם בלעו את הצפרדע בלית ברירה, שמחו בשמחתנו.
"מאז עברו 4 שנים ואני כבר אמא לילד. אבל החיים עם ניר לא פשוטים. הוא כבר מזמן לא מרגש אותי, הסקס צולע במגמת התרסקות, הוא קר אליי ולא נעים, כאבא הוא עושה את המינימום מינוס ורק מחפש לצאת מהבית לחברים. כמו ילד. ממש ילד. זה לא האיש שעליו אני אוכל להישען, לא כלכלית ולא נפשית. אני אפילו לא עצובה בלעדיו. איבדתי עניין. לא בא לי עליו בשום מובן. כולם צדקו. זאת היתה טעות. אומר לך בפה מלא – אני לא מרגישה אהבה לבעלי".
הוכחתם, התחתנתם והבלון התפוצץ
אלה יקירתי, את רוצה להתגרש? את מגיעה אליי על מנת ללמוד כיצד להתגרש יותר טוב, יותר ברכות? או שאולי באת אלי על מנת להשלים את תהליך ההבשלה שלך לפרידה מניר? ואולי להבין יותר לעומק את הסיטואציה כולה. ברור שבאותם ימים של אהבה מתפרצת וריגוש גבוה מאד, לא יכולת לראות את התמונה במלואה כי הראש שלך היה נעול. למעשה ככל שההתנגדות לקשר שלכם היתה גדולה יותר, כך נדבקתם יותר אחד לשני ברצון להוכיח לעולם שמה שיש ביניכם זו אהבה אמיתית וכולם טועים.
אהבות שיש בהן קאצ׳ או פערים גדולים של גיל או דת, שאחד הצדדים אינו פנוי או האהבה היא טראנס אטלנטית, אלה אהבות מטורפות וסוערות מתוקף היותן בלתי אפשריות, הן מושתתות על ריגוש, סקס, דרמות וסערת רגשות סיסטמטית, ולא על יציבות והיכרות עמוקה עם אופק ברור ואפשרי. הפערים והקשיים הם כמו דלק למדורה ובשלב הזה רק מחזקים את הריגוש. כמו סמים. עיווורון מוחלט. זה מה שקרה לך עם ניר.
מה שמשך אותכם אחד לשנייה, המגנט הזה, הקשר הלא בנאלי כביכול, זה גם מה שיפריד ביניכם. חשבת שהטרפת, השגעת והאהבה השורפת שהרגשתם כרווקים תהיה גם כנשואים ושהחיים יהיו ירח דבש מתמשך. ועכשיו את מבינה שזה לא עובד כך. יש הבדל בין אורח לתושב קבע. יש הבדל גדול בין יחסים שהתחילו בפנטזיה לבין החיים אחרי שהפנטזיה מומשה. הפנטזיה לנצח תנצח את המציאות ביופייה. והמציאות טפחה על פנייך. היום ניר הוא חלק שגרתי מחייך, הוא מובן מאליו וכך גם את עבורו. הלהבה כבתה ומאחוריה אין כלום. גילית שמה שהחזיק אותך עם ניר זה לא ניר עצמו אלא הקטע שבפער הגילים. החריגות, השוני והמלחמה מול כל העולם להוכיח.
הוכחתם, התחתנתם והבלון התפוצץ. אין זה אומר שכל זוג עם פערים כאלה ואחרים ייכשל. אני מכירה זוגות עם חיבורים הזויים לגמרי שמצליחים לחיות בנעימות כבר שנים. אבל הסיכויים להצלחה נמוכים יותר כאשר אין איזון ומינון סבירים. את עכשיו בחשבון נפש: האם ללכת לדרכך, וזה אומר אמא חד הורית, בית נפרד, מצב כלכלי שונה, הכרח לצאת לעבודה, שינויים שיעברו על הילד וחיים בלי ניר? אם כל זה ברור לך וחד ולשם את מכוונת, זה רק עניין של עוד קצת זמן ותתגרשו. במיוחד אם ניר חושב ומרגיש כמוך.
עצם פנייתך אלי אולי היא הניצוץ שזה עוד לא נגמר. עובדה שאת עדיין שם. אולי מה שעוצר אותך זה הפחד לעשות מעשה וההתמודדות עם ה״אמרתי לך" שתחטפי מכולם. זה בדיוק הזמן לברר עם עצמך מה באמת מניע אותך? ומה באמת את רוצה שיקרה. אם נותרה עוד מעט תקווה ואולי טיפה של אהבה וקצת הערכה אחד לשניה אז יהיו לי חומרים לעבוד איתכם להבנה ושיפור המצב.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות
בבקשה: Yaely_b4@walla.com