מה הסיבה שאנשים מגיעים למטפל? מה הם רוצים להשיג? מהו הטריגר שמניע לפעולה?
מה שמניע אדם לקבוע פגישה זה בדרך כלל טריגר. מצב פיקי ,יום קשה, נפילת מתח, ייאוש רגעי, חרדה נקודתית, כאב חד, מבוי סתום, כאב לב, פרידה, דילמה גורלית, חיים מבוזבזים, עצב, אובדן, בגידה. מה שמשותף לכל אלה זה הרצון לשינוי. התחושה שמה שקורה לא מספיק טוב ולא מספק. משהו תקוע ונולד הצורך להבין מה קורה לי ולמה ובעיקר איך אני משפר את חיי.
המקרים הם לרוב רווקות מאוחרת, דייטים כושלים, בדידות, מאהבים/ות מחוץ לנישואים, שחיקה והעדר תקשורת ,נבגדות ועוד..
גם פיטורים וחווית כשלון בעבודה יכולים להוביל להחלטה.
מה עוד? דילמה האם לעזוב את הבית, יש לי מאהב/ת בעודי נשוי/אה, ההתמכרות לריגוש, משבר אמון, חרדת נטישה, חולשה בקשר, חרם, אכזבה, כישלונות חוזרים ונשנים במערכות יחסים, פצעי ילדות, שחיקה בחיי הנישואים ובתחומי החיים בכלל. בגדול - חוסר שביעות רצון.
השלב הראשון בתחילת הטיפול זה ההבנה שהמטופל במרכז. כל מה שסביבו זה שחקני המשנה. אין אשמים, אין תירוצים, אין אידאליזציה של המצבים. כל האמת על השולחן. המציאות כפי שהיא והאחריות של כל אחד אך ורק על עצמו.
חיפוש אחרי האשמים ודיון בהם לא יקדם אותך לשום מקום ולכן הוא מיותר. מי שנמצא בטיפול נמצא בתהליך שינוי בחשיבה ובהסתכלות על החיים.
ההבנה שבכל מה שקורה לנו במערכות יחסים (גם בעבודה) יש לנו חלק. 50% לפחות. וההתמקדות היא על זה. בדיוק על זה. הכרת המקום שלך בקשרים ובכישלונות והאחריות שלך בכל עניין.
לרובינו יש צד קורבני. החיפוש האוטומטי אחרי האשם למצבינו. התנערות מוחלטת מאשמה ומאחריות על התוצאה, שדות מתים אני קוראת לזה. סיטואציות מול עינינו ואנחנו מסרבים לראות. העיקר לצאת טוב מכל סיפור ודרמה.
למה לא הולך לי עם קשרים? אני ממש בסדר. כל האחרים דפוקים וחלילה לא אני.
למה אשתי בוגדת בי כבר שנתיים? אני בעל נהדר. לא מבין מה עשיתי רע. אני יותר מידי טוב. אני חולה עליה. מעריץ.
למה בעלי כבר לא מסתכל עלי, מזלזל בי? אני מאד כועסת עליו כי אני אישה נאמנה ומפנקת.
בעלי מתלבט האם לעזוב אותי ואני מחכה לתשובה שלו.
אני יוצאת לדייטים מרגישה שהיה נעים אבל הם לא יוצרים איתי קשר.
ביום שנבין איזה אפקט ועוצמה יש לנוכחות שלנו בכל סיטואציה נתחיל להבין איפה החולייה החלשה ומה כדאי לחזק. כשאתם תתחזקו ותשנו גישה כל מי שלידך ישתנה בהתאם.
כשתחליט/י שאי אפשר לזלזל בך -אך אחד לא ירצה/יעיז לזלזל. כשתעריך/י את עצמך יעריכו אותך, שתאהב/י את עצמך יאהבו אותך.
כשתהפוך/י מקורבן לנושא באחריות כל חייך ישתנו. זה טיפול!
מיהו הקורבן? חפשו את עצמכם.
זה שמונע מאגו ולא רואה את האחר. טרוד, צדקן, צמא לתשומת לב, ביקורתי, שיפוטי, מתנגד, מכחיש, מונע מפחדים, סגור, יהיר, כועס, "לא עושה טעויות".
ומי זה שלוקח אחריות על חייו?
מודע, מחפש אמת, מחובר, רגוע, כן, לומד, שם לב, רואה ומקבל את האחר, אותנטי, צנוע, סבלני, בטוח בעצמו, מקשיב, מאפשר, יצירתי, מטפח ומרים, נדיב, מודה מוקיר ואוהב אדם.
לא פשוט לצאת ממקום הקורבן, זה ממש כמו ללמוד שפה זרה. אבל כשתתחיל לדבר אותה חייך יהיו נפלאים ובריאים.
יקרו דברים ויהיו מצבים לא קלים החיים אינם סטריליים וטוב שכך. אך לאדם עם חוסן הכל אפשרי וחוסן זה בדיוק ההיפך מקורבן.
זה טיפול וזה השינוי
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com