"אני עדן. בסך הכל בת 21. נפרדתי מחבר שלי לפני חצי שנה. חשבתי שמיד אמצא מישהו חדש ללא כל בעיה ואני רואה שזה לא פשוט כמו שדמיינתי. ומאז אני לא מוצאת את עצמי.
"הכרנו בתיכון. התחברנו והפכנו לזוג. אני זוכרת את עצמי חלשה, לא מקובלת בכיתה, שקופה, תלמידה בעייתית. יונתן היה היחיד שחביב אלי. על הבסיס הזה התחברתי אליו. את זה אני יודעת רק היום, כי אז חשבתי שהוא אהבת חיי. כבר אחרי שנתיים ביחד שיעמם לי אתו. הוא חרשן לימודים וילד טוב ואני ברדקיסטית, כביכול. אבל נשארתי. לא חשבתי שמשהו יותר טוב מחכה לי. לא חשבתי את עצמי לשווה, ליפה ומושכת. הוא תמיד היה שם בשבילי ומאד פחדתי להפסיד אותו.
מה שבסוף נתן לי את הכוח ללכת היה גבר אחר ששיגע אותי. חשבתי שמצאתי אהבה חדשה והחלטתי להיפרד מיונתן. אפילו לא הזלתי דמעה. כל כולי בבחור החדש. מרוב התלהבות על החדש ובכלל שמישהו נאה חושק בי איבדתי את עצמי. מיד שכבנו כי אני דחפתי לזה והוא אחרי זמן קצר מאד איבד בי עניין ונעלם.
"נכנסתי לטירוף דייטים למצוא מהר מישהו שירצה אותי. לא יכולתי לסבול שאני לבד ואין לי חבר. אבל כל אלה שקצת רצו אותי מיד מצאו חן בעיני ומיד 'התנפלתי' כמו נמר רעב. בערב הראשון כבר היו מגעים פיזיים ומהר מאד גלשנו גם למיטה. אבל הם נעלמו לי. אחרי זמן קצר לא רצו.
"אני מיואשת. מרגישה שזה גדול עלי. למה זה קורה לי? מה אני עושה לא נכון ואיך אלמד מה כן נכון".
חשופה ולא מוגנת
עדן, כל החיים עוד לפנייך. שם המשחק - פרופורציות.
הלא נכון הוא הלחץ שאת משדרת, ובזמן הלחץ את חלשה ופועלת לא בהיגיון אלא ממקום נמוך ומתרפס. זה ניכר מיד וכן, זה פחות אטרקטיבי.
שורש העניין הוא בדימוי העצמי הנמוך שאת סוחבת איתך מימים ימימה והדרך לשיפור הדימוי העצמי הינו תהליך טיפול מתמשך ולא בטור של כמה מילים. אך בכל זאת אענה לך את העזרה הראשונה והדחופה.
הלחץ שלך למצוא מישהו משתלט לך על השכל הישר. חוסר הערכה שלך לעצמך משודר מיד. תוך דקה את כבר לא אתגר אלא זמינה יתר על המידה ואף יוזמת ודוחפת קדימה גם שאת מקבלת איתות של קרירות. את לא מרואה ולא מרוכזת מדואט בינכם אלא עפה כעיוורת רק על הרצון שלך. לא קוראת מה קורא סביבך וכל כולך בצימאון ובמצוקה להתחבר לבחור. אין לך שום התייחסות ליחס שלו כלפייך. את מתנפלת על הסיטואציה כמוצאת שלל רב, כל גבר מבחינתך הוא אחרון עלי אדמות.
השלב הראשון זה לעצור. להבין את שהמסלול שגוי. להבין שההתנהגות שלך מטרפדת את הפוטנציאל לקשר זוגי. הצימאון והכמיהה שלך למלא את הוואקום מביא אותך לחולשה ורפיסות. את רגילה שיש לך בן זוג וזה שימש לך מגיל 17 כמין מעטפת הגנה, היום את מרגישה חשופה ולא מוגנת וכמובן שזה רק בראש שלך.
את מאד צעירה ובעצם מכיתה י"א את עם יונתן. את לא מכירה את החיים מחוץ לקשר. ארגז הכלים שלך דל. את עדיין חסרת ניסיון ועכשיו זו תקופת "שפשוף" על החיים עצמם. קחי את התקופה הזאת כשיעור, לימוד. מכל מצב גם אם חווית אכזבה יש שיעור חשוב. מכל סיטואציה את מתפתחת ורוכשת ניסיון. אל תתעלמי מחוויות עלבון ודחייה תלמדי את הטעויות. כמו גם מהצלחות.
קחי את כל ה"שיעורים" שמזדמנים לך.
ילדים קטנים מרוכזים בעצמם וחשים שהם מרכז העולם. אם ילד רוצה משהו הוא ראש בקיר. לא מעניין אותו האם זה ניתן להשגה או לא. הוא רוצה וזהו. כך זה היה כשהיינו ילדים.
זה הזמן שלך להתבגר ולראות שהעולם לא סובב סביב צירך אלא הצלחות וחוויות טובות קשורות לעוד אנשים שסביבך. התגברות על דחפים לא רציונליים זה שלב משמעותי בהתבגרות.
את חיה עם חשיבה שלילית על עצמך, עם תחושה שאת לא מספיק טובה ואת משדרת את זה לכל עבר. ואם את לא מעריכה את עצמך סביר שגם אחרים לא יעריכו אותך
את חיה עם חשיבה שלילית על עצמך, עם תחושה שאת לא מספיק טובה ואת משדרת את זה לכל עבר. ואם את לא מעריכה את עצמך סביר שגם אחרים לא יעריכו אותך.
תמצבי את עצמך יותר גבוה גם אם בהתחלה זה מאולץ. תני לגבר לחזר אחריך ולהראות לך רצון וחמימות מצידו.
תתפשרי על מה שבא לך (מראה, גובה, מקצוע, צבע עיניים) חוץ מהדבר החשוב ביותר והוא יהיה גם תנאי כניסה לקשר איתך – וזה יחס מכובד ונעים כלפייך. מי שלא יוצר איתך קשר משמע הוא לא רוצה. אין לך מה ליזום קשר עם מי ששידר לך קרירות או עלב בך או נעלם. מעשים זה אמירה חזקה. ואם הוא לא צלצל אז כנראה הוא לא רוצה. כל יוזמה שלך אליו רק מרחיקה אותו ומכניסה אותך ללופ אובססיבי. תרפי.
זה לא קל לעשות שינוי אך במצוקתך הנוכחית זה הכרחי ומיידי. שני את הלופ. כל התגברות הוא הצלחה וכל הצלחה מחזקת ומביאה איתה את ההצלחה הבאה.
המשיכי לטפל בעצמך לאורך תקופה ובך שכללי את הכלים בארגז ותצאי לחיים עם יותר חוסן.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת