אחד הנושאים המרכזיים והחמים בהם אני עוסקת זה הנושא של רווקות אחרי גיל 30. הפניות אלי הן בעיקר מנשים. יש להן, בנוסף ללחץ הכללי מכל הסביבה, גם את השעון הביולוגי המתקתק במהירות. לגברים יש יותר זמן והלחץ מתחיל מאוחר יותר – גיל 35 ומעלה.
אם תשאלו למה הם לא בזוגיות התשובה האינסטינקטיבית תהיה "לא מצאתי את האחד/ת", "אצלי זה מבחירה", "בסך הכל טוב לי ככה" , "אני בררן/נית מדי".
תירוצים יפים, אך זו לא הסיבה האמיתית למצב הזה.
הכל מתחיל בדימוי עצמי נמוך. ואיתו באים גם הפחדים וחוסר הביטחון. 63 אחוז מהגברים עד גיל 30 עדיין רווקים. 41 אחוזים הנשים רווקות. הנתונים האלה נמצאים במגמת עליה בכל שנה.
הזמנים השתנו. תוחלת החיים עלתה. הצפייה מהחיים בעליה, יותר נשים עצמאיות כלכלית, המודעות העצמית עלתה ואיתם גם הסיבוכים.
30 זה ה-20 החדש.
פעם אם הגעת לגיל 30 רווקה, זו הייתה בושה, אסון. היום זו כבר תופעה שכיחה ולגיטימית. מה שלא ישתנה זה הביולוגיה. שם אין חוכמות. הגוף רוצה הריון והיצר רוצה ילדים וגם היום תחום החתונות משגשג.
ה"כפתור האדום" בימינו זה בת 35, רווקה ועוד אין זוגיות באופק. הנתון הקריטי – אם מעולם לא הייתה זוגיות רצינית. יש המונים כאלו.
אצל גברים המצב שונה. לגבר יש פחות לחץ ביולוגי. אצלם הלחץ הוא משפחתי וחברתי. גברים משדרים שכיף להם ככה אבל גם להם מתחת להצגת הכיף לי יש תקלות.
חפש את האמא
אז למה זה קורה לי? מה לא בסדר אצלי? כל החברות נשואות ואני תקועה עמוק ברווקות.
הכל מתחיל בבית היוצר, אצל ההורים. איזה מודל זוגיות והורות חווית בבית הוריך? האם המילה משפחה מזכירה לך משהו טוב? או אולי סיוט מתמשך שאי אפשר להיפטר ממנו? איזה קשר יש לך עם אמא? אולי צמוד מידי? חומר למחשבה.
אף אחד לא מושלם. גם ההורים שלנו שייכים לקבוצת הלא מושלמים. אמנם חונכנו לכבד ולחשוב שההורה שלנו הוא הכי טוב בעולם אך הגיע הזמן לראות את האמת כפי שהיא. וכן, הם עשו המון טעויות שהשפיעו על חיינו, על תפיסת האני שלנו ועל הדימוי העצמי שלנו. שם התעצבה לה אישיותנו. הם לא אשמים וכוונותיהם בטוח היו טובות, אך הגיע הזמן לעשות חשבון נפש - "מה היה לנו עד כאן".
השנים עברו ולא יצרת קשרים רציניים?
טרפדת המון קשרים פוטנציאלים?
היית חלשה ומרצה והוא עזב/ה?
לא יצאת אף פעם יותר מחודשיים ברצף - פחד מהתחייבות.
את/ה מכילה אותו ,זה טוב. אבל הגבול דק וזה הופך להכלת יתר וזה כבר נזק, זה לבלוע צפרדעים וללכת לאיבוד. והכל רק שלא ניפרד.
ומה עם רשימת המכולת? רצוי למחוק את הדרישות הגבוהות מידי לגבי האידאל. מה שקובע זה לא הצ'ק ליסט או המראה ולא תעודות מהאקדמיה. מה שחשוב זה רק הכימיה, טוב הלב והיחס החם. השאר זה רשימת מכלת לא רלוונטית שמוציאה את הרומנטיקה מהסיפור ומביאה לכישלון.
הבעיה עמוק פנימה. מתוך דימוי נמוך מגיעים למפגש עם תחושת לחץ וחלשות שמיד מורגשות. זה מאד לא סקסי ולא עושה חשק
ומה עם טיפול/אימון? טיפול אפקטיבי חייב להתחיל בהתחלה אי שם בילדות. תשאלו רווק/ה למה את לבד? איך אין לך זוגיות? רובם הגדול יענו שפשוט עוד לא מצאו את האחד. ואני אומרת ש"האחד" זאת לא הבעיה. הבעיה עמוק פנימה. מתוך דימוי נמוך מגיעים למפגש עם תחושת לחץ וחלשות שמיד מורגשות. זה מאד לא סקסי ולא עושה חשק.
יאללה, נקסט
פנתה אלי לקליניקה בחורה נאה ואינטליגנטית. היא פוגשת הרבה גברים אבל הם עוזבים אחרי כמה פגישות. מאבדים עניין.
היא מספרת שאם גבר לא יוצר איתה קשר אחרי מפגש אז היא מסמסת לו ומצלצלת. "אני אישה מודרנית", היא אומרת. "אני לא משחקת משחק מי יצלצל למי".
יש דברים שלא ישתנו. גבר ואישה שונים בתכלית. עדיין בימי הקשר הראשוניים הגבר הוא המחזר ואם הוא בעניין הוא ישמח לחזר. לא סתם זה כך. זה מתחבר למיניות. גברים רוצים להשיג, לכבוש ולא לקבל בחורה לחוצה שרואה בשנייה הראשונה את הטבעת מנצנצת לה על היד. אם הוא לא יצר קשר, משמע הוא לא מעוניין. המעשים הם האמירות הכי חזקות. אם את יוצרת קשר את שמה עצמך מרגע זה במקום הנמוך, לחוץ ומיואש. כן. זה לא מגרה במיוחד.
תחזיקי מעצמך. תעריכי. את שווה. מי שרוצה אותך יחפש אותך. אם לא חיפש, אז נקסט.
מים לא ראויים לשתייה
הרבה אנשים נרתעים מכניסה לאפליקציות. יש שם סוטים, מתחזים והרבה זבל. כך הם טוענים. איך לא אפול בידיים לא טובות?
אפליקציית הכרויות היא מועדון חברים וירטואלי. ממש כמו בחיים עצמם. יש הכל. נחמדים, יפים, רזים, שמנים, משכילים, בורים. הכל מהכל. יש לך אינטואיציה תשתמש/י בה. סמוך/י על עצמך. כמו בחיים תרגיש/י מי עומד מולך. כל זה בתנאי שלא תבוא/י מלמטה לחוצ/ה למצוא והולכת אחרי כל מילה חלקלקה. מילים זה מילים. תתרשמי/י רק ממעשים.
צימאון גדול וכמיהה לאהבה ולקשר הם סכנת עיוורון ואיבוד החושים החיוניים. מי שצמא מאד מוכן לשתות הכל. גם את מה שלא ראוי לשתייה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com