כל הזוגות רבים. נקודה. זה קורה לכולנו, וזה הכי טבעי שיש. חלק מחווית הזוגיות הוא להגיע לחילוקי דעות. אחרי הכול, לחיות עם אדם נוסף בבית מעורר מחלוקות כי הוא זה לא את, והיא זה לא אתה. אנחנו שונים, מגיעים ממקומות אחרים, חושבים אחרת, עם השקפות עולם מגוונות ולרובנו (אם לא לכולנו) קשה לקבל דעה אחרת. גמישות היא ללא ספק תכונה שקשה לאמץ. ועדיין, גם לריב צריך לדעת איך וגם כאן יש חוקים שאסור להפר.
על מה ולמה? כל מי שחי עם אדם נוסף זמן רב כבר יודע היטב שמאחורי הריבים שלנו – מסתתרות סיבות רבות שאינן מבוססות רק על אותה משחת השיניים שנותרה פתוחה או כעס על שופינג מוגזם מדי. אלו הם רק הטריגרים. הסיבה תמיד הרבה יותר עמוקה, מהותית וכואבת, והיא לא קשורה בהכרח להווה. אלא מדובר בצבירת כעסים ישנים וחדשים שלא יוצאים לנו מהפה, אגו שהפך לבעל הבית שלנו, עלבון ישן ותסכול מתמשך שאוכל אותנו מבפנים ומחפש דרך לפרוץ החוצה.
מה עושים עם כל הכעסים האלה? זו כבר החלטה שלכם. יש לא מעט זוגות שיגיעו לרבנות כי לא השכילו להבין שאילו רק היינו מדברים אמת עם עצמנו ועם בני זוגנו מבלי לפחד לחשוף חולשות, היינו במקום אחר. תתנחמו - ריב יכול להיות גם בעל אפקט חיובי. בריב יוצאות אמיתות. זעקות, פתאום כל המצוקות יוצאות על השולחן, וזו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה לפתוח ולדבר.
איך עושים את זה נכון? מתרגלים הודאה בטעות. לרובנו מדובר באתגר הכי גדול שלנו. אבל האמת הפשוטה היא שגם הפיצוץ הכי גדול יכול להיגמר מהר ובקלות אם נדע לומר: "סליחה, טעיתי. אני לא מושלם, לפעמים אני מתנהג לא בסדר, לא התכוונתי לפגוע, לא שמתי לב, הייתי מרוכז בעצמי". מילים שקל אולי לכתוב, אבל לרוב עולות לנו בבריאות. אף אחד לא אוהב להיות במקום המתנצל. אבל האמת היא שאנשים שיודעים להכיר בטעויות שלהם הם אנשים שמאמינים בעצמם, בטוחים, לא מונעים ממקום של אגו, בעלי דימוי עצמי טוב. להודות בשגיאה זה כוח ולא חולשה.
להפחית ולא ולמנוע: אפשר להפחית את כמות הכעסים והריבים בין בני זוג, אבל לא באמת ניתן למנוע מריבות. וכאמור, אולי טוב לפעמים קצת להוציא הקיטור. אך חשוב לעשות זאת במודעות, בפתיחות, בהערכה הדדית ובלי להכניס את האגו והצדקנות לתמונה. תקשורת טובה היא הבסיס לכל, מודעות עצמית והבנה שאנחנו לא צודקים כל הזמן. אם נצא ממצב הקורבנות שלנו וניקח אחריות על הצד שלנו בדואט, כל החיים שלנו ייראו אחרת. לא הכל יהיה מושלם אבל נשפר את תרבות השיחה ונרד לעומקם של דברים מבלי לחשוש לצאת פראיירים.
פראיירים הם דווקא אלה המבוצרים בעמדותיהם. אלה שלא מאפשרים, הביקורתיים, הבלתי מתפשרים, הצדקנים. בסופו של דבר הם צריכים לחיות עם עצמם והם הופכים את החיים לקשים ועגומים.
מתי ריב אמור להדליק נורה אדומה? זה נכון שריב יכול לתרום לקידום הזוגיות, אבל יש פעמים שהתמודדות לא נכונה בריבים היא תמרור אזהרה גדול. אלימות יכולה לבוא לידי ביטוי במכות אך גם בהשפלות תמידיות ואלימות כלכלית. בין אם זו גזירה של כרטיס האשראי או הקצבת כסף לצרכי הבית בלבד. ישנן גם סנקציות בסקס שבה אין כל מגע לתקופה ממושכת, עבור לאלימות מילולית – קללות, גידופים והכפשות ועד אלימות פסיבית – ברוגז. שתיקות. נתק שיכול להתמשך ימים רבים.
אנחנו נוטים לחשוב שאם הסתגרנו והפסקנו לדבר – אז המסר עובר בצורה ברורה. יצרנו נתק ובכך לא נצטרך להתמודד עוד. אבל בפועל זו דרך משפילה שבמקרים רבים חווינו כילדים והעתקנו מהורינו. ."אנחנו רוצים/צריכים זמן להירגע" – זה התירוץ שלנו.
אבל ה"ברוגז" הזה יכול להימשך ימים. שתיקות רועמות, זועפות. תחושת ניכור וקור בבית. זו חוויה קשה מנשוא עבור הצד השני שצריך להתמודד עם גזר הדין שנקבע על ידי השותק האלים מבלי שהתחשב ברגשות של הפטרנר. גם הילדים רואים את השתיקה שלכם והיא משפיעה עליהם ומלמדת אותם דרך זוגית מעוותת. הם בעתיד יפרנסו מטפלים רבים.
אל תתבלבלו! המעניש השותק והאלים הוא החלש מבינכם. הוא המוגבל, התקוע, המתוסכל והוא זה שזקוק לטיפול. טיפול שילמד אותו לשלוט במעשיו, שילמד אותו שפה ותרבות דיבור. התמודדות ולא בריחה, טיפול שינתק אותו מחיקוי שגוי של הוריו. אנשים שנוקטים באגרסיביות פסיבית הם אנשים שבמקרים רבים היו קורבן לה בעברם כילדים. כעת כבוגרים בתוך זוגיות ובתוך מערכת הורית - הם הופכים את התפקידים ובן זוגם וילדיהם יהפכו לקורבן. הפסיבי אגרסיבי הוא טיפוס דיכאוני, מריר שאינו מקדם את חייו. הוא חלש ונגרר. מפסידן סידרתי. הישמרו מדפוס שכזה. הוא לא יקדם אתכם בחיים והימנעו מלהעביר את המסר הזה הלאה, לילדיכם.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il