כשהמציאות מאלצת אותנו להתמודד עם מצבים פחות נעימים או מחמיאים אנחנו ממציאים לנו מציאות מקבילה שאין לה שום קשר לאמת ומאמינים שזה קו הזינוק האמיתי וזה ממש לא. בדרך כלל המציאות הופכת לסיפור אחר לגמרי, לשקר פנימי לעצמנו עם הרבה הנחות ועיגולי פינות. מציאות מדומה אידאלית וממותקת.
אספר לכם את סיפרון של רווית ושל מיכל. שני סיפורים שונים על שתי נשים שאינן מכירות אחת את השנייה שהדומה ביניהם הוא החטא לאמת.
רווית במשך חצי שעה מספרת לי על אהבת חייה. גבר נפלא, מקסים שיש ביניהם אהבה ענקית. נפש תאומה. כבר שנה הם ביחד וזה הכי כיף לה בעולם.
"אם כל כך טוב איך הגעת אלי? אלי מגיעים במצב משברי, בדילמה, בכאבי לב, בסכסוכים", אני תוהה. מה רווית מחפשת אצלי אם הכל כל כך נפלא? היא מספרת שבסוף השבוע האחרון הוא התעלם ממנה. לא צלצל ולא ענה להודעות שלה. מטרידה אותה ההתרחקות שלו אבל באותה נשימה היא אומרת "זה שטויות הוא בטח עסוק עם המשפחה שלו. עם האחיינים. הוא אוהב אותי, אני בטוחה בזה".
אני שואלת כמה שאלות להבין את הלך הרוחות של הקשר הזה. ומה אני שומעת, "אנחנו שנה ביחד", היא אומרת לי. "אבל התראינו שלוש פעמים. לא שכבנו ולא התנשקנו. זה רק טלפונים, וידאו צ'ט והודעות. הוא לא גר בארץ הוא חי במדריד, עובד שם. הוא ישראלי ופעמיים שלוש בשנה הוא בא לבקר את המשפחה שלו ואותי. אני חושבת שיש לו חברה גם שם. אולי אפילו אישה וילד. לא בטוחה. אבל נועדנו אחד לשנייה. אני מתה עליו. אני נאמנה לו. לא יוצאת עם אחרים".
את מסתפקת בזה? "כן", היא עונה. "זה סבבה".
היא אומרת סבבה ואני מרגישה עליה שהיא ממש לא בסבבה. זה מה שיש לה, פירור, ולכן היא עושה אידאליזציה של המציאות. מייפה. הוא ממלא לה את המקום של זוגיות כמו בלון מנופח מלא באוויר שרק תופס נפח בלי כלום בתוכו. אבל גם הבלון המנופח ממכר ומתגמל אותה. היא רגילה לשיחות היומיות, להתעסקות עם הסיטואציה.
היא יודעת, כמו שאני יודעת וגם אתם הקוראים מבינים, שאין בקשר הזה הרבה "בשר". זה קשר של שני אנשים שהיכולת שלהם להיחשף, להתחייב, להתקרב "ולהסתכן" באהבה הוא מינורי. הפחדים מנהלים את החיים. רווית בת 31, רווקה. חוותה כמה אכזבות לפניו. עכשיו היא נזהרת, מפחדת להיפגע, ולכן נוח לה הכאילו קרוב אבל ממש רחוק. היא מרגישה שהיא לא בטווח פגיעה ורחוק זה הכי בטוח לה. אז היא מגדילה את המציאות ומשקרת לעצמה והעיקר לא להתמודד עם הקשר העלוב הזה.
רצוי לה להיכנס לתהליך טיפול פנימי, להתמודד עם האמת הפחות מתוקה ,להעיף אותו להיגמל ממנו ולפנות מקום לדבר האמיתי. השלב הראשון בטיפול ברווית הוא ההכרה שלה בפחדים ובמצב האמיתי והרצון שלה לשינוי מקום.
הרבה בדמיון, מעט בחיים
הכרה במציאות הקשה עדיפה בהרבה על פני שקר יפה.
למיכל יש סיפור אחר אבל דומה.
מיכל רווקה בת 36. כבר שלוש שנים עם גבר רווק בן 40. הם נפגשים פעמיים בחודש ובכל פעם נשארים כמה ימים ביחד. סקס, טיולים, שיחות נעימות, צחוקים. הכל בקלילות. פאן כביכול. היא מציגה לעצמה (ולי) כמה זה כיף הקליל הזה. אין להם מחויבות הדדית וזה נהדר. "אני צריכה לסיים את זה" היא אומרת, "כי זה לא מוביל לשום מקום. אני רוצה לומר לו שנפרד. אני אמורה למצוא חתן ולא צחוקים ואורגזמות רגעיות. אני רוצה להתחתן ולהקים משפחה".
אני שואלת – הוא יודע שאת רוצה קשר רציני? אמרת לו שאת רוצה להקים משפחה? "לא", היא עונה. "מה פתאום. הוא מיד יברח ממני".
כל השנים הם יחד ואף אחד מהם לא יודע כלום על השני. הכל תחת מגננה שזה פאן ואין כאן רגשות. אבל כשהוא לא מצלצל היא מתרסקת
כל השנים הם יחד ואף אחד מהם לא יודע כלום על השני. הכל תחת מגננה שזה פאן ואין כאן רגשות. בולשיט. אבל כשהוא לא מצלצל היא מתרסקת. היא עובדת על עצמה על מנת להישאר באזור המוגן. ואם זה מה שהיא משדרת לו אז גם הוא לא חושף ואולי בגלל שאין פתיחות ביניהם אולי שניהם בכלל רוצים משהו אחר ומוכרים אחד לשנייה מצגי שווא של אנשים מבוהלים.
תפתחי מולו הכל. את האמת. בלי פחד. תגידי בדיוק את מה שאת רוצה, תחשפי גם חולשה. זה הכי מקרב. אולי משהו אחר וטוב יתפתח לכם ואם זה לא מתאים לו והוא יברח ממך אזי תתפני למשהו אחר ותהיה לך תשובה אמיתית מה את בשבילו.
אף אחד לא אוהב לחוות דחייה, פרידה, נטישה. זה מעליב, כואב, מנחית. אבל זה חלק מהתמודדויות החיים שמחזקות ומחשלות ובעיקר מלמדות לבאות.
תסתכלו על עצמכם בלבן של העיניים ותמיד תספרו לעצמכם את האמת בלי תירוצים והמתקות.
קשרים בריאים, קרובים ואינטימיים נוצרים רק כשהלבבות פתוחים זה לזו. תקשורת של אמת זה שם המשחק.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת