"עברו הרבה שנים מאז הדרמה הקשה. היום בנותיי בוגרות ואני כבר עברתי את ה-40.
"בעלי עזב את הבית לטובת אישה אחרת. כל השנים שהיינו יחד הוא בגד בי. ידעתי, אבל לא עשיתי עם זה דבר. הייתי צעירה מפוחדת. אחרי שבע שנות נישואים פלוס שתי בנות קטנות הוא עזב אותי והתחתן בשנית.
"הייתי שבר כלי, חצי בן אדם. נשארתי לבד עם שתי ילדות קטנות. הלם. מצוקה קשה. למה אני מספרת לך את זה? כי עד היום הבנות שלי כועסות עלי. טוענות שהייתי אמא גרועה. אלימה פיזית ומילולית, משפילה, מזניחה. זה ממש לא נכון. אני חושבת שהייתי אמא טובה. לא מושלמת אבל בסדר ביחס למצב.
"הן כבר נערות, שעדיין גרות איתי. אנחנו לא מסתדרות. יש להן הרבה טענות כלפי ובכל ריב הן מזכירות לי סיטואציות מחרידות על ההתנהגויות שלי בעבר ואני מתנגדת. אני לא זוכרת מצבים כאלה דרמטיים. אולי לא הייתי רגועה ואולי לא תמיד נעימה אבל הן מגזימות.
"אם לומר את האמת אני יודעת שאני טיפוס שמסתבך. אף פעם לא מסתדרת כלכלית וזוגית. אני מחליפה עבודות וגברים ואין לי מנוח.
"אני גדלתי בבית אלים, הילדות שלי הייתה קשה. אמא שלי חלשה ואבא בוגדן ועצלן. הוא הכה אותנו ואמא עמדה ממול ולא פצתה פה. נתנה לו לרדות בנו. לצערי קצת שכפלתי את המודל. בעלי זה אבא שלי ואמא שלי זו אני. מצער אותי שכך היה ושלקחתי את זה לתוך הבית שלי.
"הייתי אישה חלושה ושקופה והבנות שלי אכלו את כל החרא הזה. בדיוק כמוני שהייתי ילדה.
"הן כועסות מאד וכל הזמן אנחנו במריבות ובטריקות טלפון. איך פותרים את זה? אנחנו בלופ. הן צריכות כבר להשתחרר ממה שהיה בילדות וללכת קדימה. אין מה להיתקע. מה שהיה היה.
"כבר שבועיים הן בקושי מדברות איתי אחרי הטחת האשמות בי . גם אני שותקת ואין ביננו שום שיח.
"כואב לי לאבד אותן. אני כבר לא ילדה. ואני רוצה משפחה שלווה. אני רוצה להתקרב לבנות שלי. איך עושים את זה?".
לעשות הכל הפוך
אני מטפלת בהורים למתבגרים כבר שנים והסיפור הזה חוזר שוב ושוב.
הורים לא יודעים לומר "טעינו. מצטערים שלא ידענו מה נכון. עשינו הכל בכוונות טובות. מצטערים שכך זה היה". ולמה לא אומרים? כי הורים אוהבים להציג עצמם לילדים כאנשים מושלמים ללא רבב.
הבנות שלך אומרות לך את כל האמת בפרצוף בלי לפלטר. והאמת מהעבר מאד קשה לך וכואבת ואת חשה בושה מהמעשים שעשית להן ללא שליטה. את הדחקת את הסיטואציות המביכות ומבחינתך זה לא היה כזה נורא. אבל בנותיך סבלו ממך. את לא שם בשבילן. את היית עסוקה בהישרדות, בזוגיות, בכלכלת הבית.
קל לך לומר להן לשחרר את פצעי הילדות בעודך לא מיישמת את מה שאת מטיפה להן.
הבעיה העיקרית שלכן זה שאת מתנגדת לקבל את המציאות ולקחת אחריות מלאה על מה שהיה. לו רק היית פתוחה איתן ומדברת בכנות אין לי ספק שזה היה גיים צ'נג'ר .
אף פעם לא מאוחר. זו התוודעות שאת חייבת לעצמך ולהן. ספרי להן מאיפה את מגיעה, מה עבר עליך כילדה ולמה הגעת למצבי מצוקה. רק מתוך מצוקה יוצאת אלימות.
למדי אותן עוצמה מהי ואל תתני גם לדור הצעיר הזה את מודל האישה הקורבנית המסכנה והחלושה
למדי אותן עוצמה מהי ואל תתני גם לדור הצעיר הזה את מודל האישה הקורבנית המסכנה והחלושה. השיח הכנה הזה ייתן לך (וכמובן להן) כל כך הרבה כלים להתמודד טוב יותר עם החיים. זה יהיה שיעור בכישורי חיים. זה יבנה חוסן וגם יקרב בניכן.
הורים הם בני אדם כמו כולם. מותר גם להם לטעות ולעשות שטויות. אף אחד לא נולד מומחה בחינוך. אבל יש דברים שאסור לחפף בהם.
- כל מה שהילדים אומרים לכם זה אמת לאמיתה מתוך החוויות שלהם. אז אל תבטלו או תקטינו את התחושות שלהם. גם אם מה שהם מטיחים לא נעים לכם לשמוע. קחו אחריות ואל תיתממו זה מסר חשוב לעתידם.
- דברו עם ילדכם בכנות ובפתיחות וספרו להם על עברכם גם הוא לא היה זוהר במיוחד, תהיו פתוחים איתם ,זה מה שמקרב אנשים. וזכרו שהכל אנושי ונסלח.
- לעולם אל תגזרו שתיקה וברוגז עם ילדכם זו אלימות קשה בדיוק כמו אגרוף בבטן. תנו להם תמיד להרגיש הכי חשובים ואהובים ללא תנאי.
ואם כל זה ייושם, אין סיכוי לנתק ולאנרגיה רעה. הכל יהיה טוב יותר.
וכן, זו הנוסחה לבית בריא.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com