למרות החתימה על הכתובה והשבועה לנאמנות בגידות תמיד היו ותמיד יהיו. למה? כי הפיתוי גדול מהמחויבות.
האם בגידה היא סיבה מספיק טובה לגט?
האם בגידה תמיד מביאה לסוף הקשר?
האם יש הבדל בין נשים לגברים בסוגיה זו?
הרבה זוגות פונים אלי עקב משבר בעקבות בגידה. עצם הפניה למטפל כבר מסמנת על סיכוי לאחות את השבר. סימן שיש עם מה ועם מי לעבוד. שיש רצון לנסות לבנות ולא מיד להרוס.
בגידה זו כותרת שמגדירה הרבה מצבים: רומן קצר, סטוץ, סיפור אהבה, סקס חד פעמי.
בגידה שווה ריגוש. חיי נישואין, טובים ככל שיהיו, לא כוללים בתוכם ריגושים ותשוקות סוערות. חיי נישואים זהו קשר משפחתי, עם חיבה, שותפות, מסגרת יציבה, שגרה. כל אלה אכן חיוביים, חשובים, משרים ביטחון ויציבות אך אינם מספקים את "הסם" הממכר. הריגוש.
ריגוש מורכב מפיקים קיצוניים. ריגוש לא שווה אושר. ריגוש זה מעבר חד מעונג צרוף מחד ומהתנגדות לקשר ומסבל קשה מאידך וכל אלה באינטרוולים קטנים. אם הקשר לא ניתן למימוש זה רק מוסיף לסערת הנפש, אם הקשר סודי זה עוד שמן למדורה. זה ממש מלכודת דבש שאם נתקלים בה נופלים לתוכה כמו לתוך לבה רותחת.
זה לא אומר שגירושים בפתח. אבל זה כן אומר שהראש מתחיל לעבוד והמוח מוצף מחשבות בכיוונים שלא היו שם קודם.
בשביל שהמצב יקבל תפנית צריך שיקרה משהו קיצוני. בדרך כלל תפיסה של בן/ת הזוג. ואז מתחיל המסע. הדילמה האם להישאר או לפרק נכנסת להילוך.
אין ספק שהחוויה יוצרת משבר מטלטל. לפעמים המשבר הוא הדרך היחידה להעיר את הקשר הקיים ולהתעורר מתרדמת בת השנים וסוף סוף להתחיל לדבר על היחסים "ולהפוך את האדמה המהודקת" מה שלרוב לא קורה בימים כתיקונם.
נשים יותר נוטות ללכת עם הלב עם הרגש ולכן הם יותר קלות בלחיצה על הדק הפרידה. גברים, לעומת זאת, הם פרקטיים יותר והמסגרת המשפחתית נחוצה וחשובה להם מאד
נשים יותר נוטות ללכת עם הלב עם הרגש ולכן הם יותר קלות בלחיצה על הדק הפרידה. אם יש לה סיפור אהבה היא כל כולה בזה. מה גם שלרוב היא נשארת בדירה והילדים במשמורתה. גברים, לעומת זאת, הם פרקטים יותר והמסגרת המשפחתית נחוצה וחשובה להם מאד. גם אם יש אישה אחרת הם לא בהכרח רוצים להתגרש. הם נהנים ממשפחתיות, מבית יציב ובטוח ומריגושים עם האחרת כתוספת נעימה. אין סתירה בין הדברים. נשים בנויות אחרת. אצלן הרגש משתלט ושורף את הכל.
זאת לא אמירה גורפת ויש גם מקרים הפוכים. אבל זה מייצג רבים. למרות הרצון והשאיפה לשיווין בין המינים ,תכלס, ביולוגית אנחנו בנויים קצת אחרת.
בגידה היא הטריגר
למשל,
גלית נשואה ומנהלת רומן עם המנהל שלה, נשוי גם הוא. לשניהם יש ילדים קטנים. והם מאוהבים עד הגג. גלית כבר מזמן הייתה עוזבת את בעלה אם הייתה מקבלת אות של אוקיי ממנו. אבל הוא ממש לא בכיוון. הבית אצלו זה טאבו. על רקע זה יש הרבה חיכוכים וריבים ביניהם. גלית מתוסכלת כי היא, כמו הרבה נשים, טוטלית לגמרי. מאוהבת ומוכנה להתאבד על זה. זה סיפור אחד מיני רבים על רומנים אסורים. היא מוכנה לשרוף הכל בשביל הקשר והוא מטורף עליה ולמרות זאת נשאר עם רגליים על הקרקע.
גירושים לא קורים בגלל בגידה. בגידה היא הטריגר. שמגיעים לפירוק זה בדרך כלל כלל כי רע מאד ביחד עוד הרבה לפני הבגידה. הבגידה היא רק הסימפטום למחלה שנמצאת בקשר כבר שנים. אנשים שמחליטים להתגרש הם בדרך כלל אלה שמרגישים סבל יומיומי בתוך הקשר וסיפור הבגידה נותן את הביטחון, את רשת ההצלה והאומץ לבצע.
אם הקשר בבית לא טוב אבל גם לא מספיק גרוע הו אז נלחמים ולרוב לא מפרקים. יש מה להפסיד אז נשארים. זה עניין של עלות מול תועלת.
גם בימינו שתופעת הגירושים משגשגת עדיין אני פוגשת רבים שנלחמים על הבית עד טיפת הדם האחרונה. לא רוצים לוותר על מה שיש ובתנאי שמה שיש לא זוועתי ונורא רע.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com