ניר מתקשר אליי וקולו שבור. "אני צריך אותך דחוף", הוא אומר. "בת הזוג שלי עזבה. היא לא רוצה אותי". שעה לאחר מכן, הוא כבר אצלי בקליניקה. "אנחנו ביחד כבר ארבע שנים, גרים ביחד. חושבים על חתונה אבל לא דיברנו על זה באופן ברור אם כי ידענו שלשם זה חותר. זה תמיד היה באוויר.

"בשנתיים הראשונות הייתה בינינו אהבה גדולה, אבל עם הזמן נכנסנו לשגרה, ובלי לשים לב הזנחנו את היחסים. למעשה, אני הזנחתי. המחוייבות התחילה להיות כבדה עליי. היא חנקה אותי. התחלתי לפנטז מחדש על ימי הרווקות וההוללות ופתאום חתונה הרגישה לא מתאימה. אני עוד לא בשל 'לסגור את הבסטה', מצד שני ממש לא רציתי להיפרד. רציתי שנישאר ככה - בלי יותר מדי דיבורים על עתיד. אהבתי לחזור הביתה ושיש שם מישהי שבישלה לנו, ניקתה לנו, הכל היה במקום. היינו יושבים מול הטלוויזיה ונרדמים ביחד, או שאני הייתי יוצא עם חברים. ככה נראו החיים שלנו. עד שיום בהיר אחד היא באה ואמרה לי: ניר, אני עוזבת. זה סופי. שבועיים, הייתי בטוב. אפילו הרגשתי הקלה מסויימת, אבל לאט לאט שקעתי בגעגוע ובאהבה חזקה אליה. אבל היא אמרה שאין על מה לדבר, הסבירה שהיא כבר במקום אחר. התרסקתי".

אני שואלת את ניר אם הוא אהב אותה, אם עשה משהו שהראה שהוא אוהב. הוא מהנהן, אבל לא ממש עונה. "לא יודע. נראה לי שאהבתי. אני נזכר שהיא ביקשה שניסע לטיול בצפון. בכל שבוע הייתה מזכירה לי שהיא רוצה לצאת איתי לטיול והתעלמתי. דחיתי אותה שבוע אחר שבוע. וזה לא הדבר היחיד שהיא רצתה ולא עשינו. היו עוד הרבה כאלה. העדפתי הכל חוץ מלצאת איתה. גם סקס לא עשינו כבר שנה. אבל עכשיו אני אוהב אותה, אני מוכן לנסוע לצפון ולדרום למזרח ולמערב. הכל אני מוכן העיקר להיות איתה. עכשיו אני רוצה להתחתן איתה. השתניתי". 

אתה בתקופת אבל, אל תתנגד לה

היחסים ביניכם לא היו טובים. לא הייתם קרובים האחד לשני או פתוחים. סחבתם תקופה ארוכה של משבר מבלי לדבר על זה. אתה בכלל לא היית שם בשבילה, היית חנוק ומריר, חיפשת רק לברוח ממנה, ולהיות איתה כמה שפחות. לא הראית שום אהבה ויחס חם.  ימים שלמים חלפו כשהיא מנסה להעיר אותך ואתה בשלך - אדיש, שם קצוץ. הרגשת שהיא "בכיס הקטן" שלך, כמו נעל בית ישנה.

בשלב מסויים היא התעוררה והבינה שאתה לא הגבר הנכון לה, ועדיף לה למצוא אחר שיאהב וייתן מעצמו. שאפו עליה. למה שבחורה יפה וצעירה תסתפק בחצי פירור מהגבר שלה? ואתה ניר, אתה עובר תהליך מאד טבעי. האגו פצוע, השליטה כבר לא אצלך, היא עברה לצד שלה.

עכשיו אתה בטוח שאתה אוהב אותה, שהשתנית, שאתה אדם אחר. כל זה תעתוע, אתה רק רוצה להחזיר את השליטה לידך וזה מטריף אותך. זה דומה לאהבה אבל זה לא. היו לך 4 שנים להוכיח את אהבתך ולא עשית דבר. עכשיו אתה מוכן להבטיח את כל העולם, ורק שהיא תבוא. אבל במציאות אתה לא תעמוד בהבטחות שלך ומהר מאד תחזור לסורך. זה טבע האדם. שינוי פנימי הינו תהליך ארוך, רווי בתובנות, משברים ולקחים. שינוי לא מתרחש בדקה של מצוקה ולכן לא עברת עדיין שינוי. ברגע שהחברה תחזור אליך היא תחזור להיות מובנת מאליה ואתה תחזור לתחושת החנק והאדישות.

המלצתי היא שלא תיצור איתה קשר בתקופה הקרובה, ואל תחלום ותפנטז על דרך חזרה. תתייחס לתרחיש הכי רע מבחינתך ואיתו תתמודד. אתה נמצא בתקופת אבל, הלב שבור וכואב אבל זוהי תקופה חשובה שממנה רק צומחים. דווקא במקום הקשה הזה, אתה לומר על עצמך כל כך הרבה, צולל לעומק הנפש, מחפש מזור לכאב.

ממליצה לך לדבר עם אנשים סביבך, להיפתח ולספר. זה עוזר ומקל על הכאב ולצד זה, אתה גם לומר הרבה על עצמך ועל החיים משיחות עם אחרים. אני בטוחה שתצא מזה חי ומחוזק. ולקשר העתידי הבא שלך, אתה תגיע נכון יותר, מבין יותר ובשל יותר. הבחורה הבאה בחייך היא זו שתקצור את הפירות.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il

>> לכל הטורים של יעל ברון