זה סיפור על זוג נשוי שהיה אצלי בטיפול וצלחו את אם כל המשברים. דורון וחגית, שניהם בשנות ה 40 לחייהם, נשואים 15 שנה ולהם שני ילדים. הכל היה נורמטיבי, כביכול. כמו כולם – שיגרה, עבודה, בית וגידול ילדים. דבר לא בישר להם על העתיד לקרות.
חגית אישה צנועה, שקטה, משכילה ונחמדה. לא הכי יפה בעולם אבל אסתטית ונעימה. דורון, לעומת זאת, נאה מאד, מצליח בעסקים וגבר שרמנטי ומושך. שנים הוא לא התייחס לאישתו. ממש התעלם ממנה. היה חוזר מאוחר מהעבודה, מבלה הרבה עם חברים, עסוק בתחביבים בלי סוף ולא מקדיש זמן לבית. הוא חי בללה לנד ובטוח בעצמו ובאישתו. הכל מובן מאליו. אין גילויי אהבה, חיבוקים, מילים טובות. כלום. הוא לא מחסיר מהבית דבר בכל הקשור לאוכל וכסף, אבל ריגשית הוא לא שם.
שנים חגית מתריעה בפניו שהיא לא מסופקת, לא מאושרת, מבקשת את תשומת ליבו. והוא? בשלו. לא רואה אותה ממטר. לא מתכוון להיתגרש חלילה ולא עושה בעיות מיוחדות. נוח לו ככה. חי את חייו באגוצנטריות מוחלטת. מרוכז רק בעצמו, ומבחינתו הכל טוב.
חגית מתחילה ליצור לה תעסוקה. היא מבינה שממנו לא יצא לה הרבה הנאות. היא זקוקה לאנשים סביבה והיא מצטרפת לטיולים בארץ לקבוצות. שם היא פוגשת גבר ורומן מתחיל להיתפתח. היא מבחינתה לא רואה בזה בעיה: "בעלי לא שם עלי אז מה הפלא שיהיה לי מקום לאחר". ממש במקרה דורון תופס התכתבות רומנטית וחמה מאד אצלה בנייד ולא מאמין למראה עיניו. הוא בשוק טוטאלי.
הוא חשב שהיא לא מספיק אטרקטיבית ואף גבר לא ירצה אותה. וגם הטיפוס שלה לא מרמז שהיא מועדת לפורענות. הדבר האחרון שהטריד אותו זה האם יש רומן לאישתו. זה כלל לא עלה על דעתו שדבר כזה בכלל יכול להיות.
הוא שאל והיא ענתה בכנות. כן . "יש לי קטע עם מישהו כי אתה לא נמצא. אתה לא איתי וזה קרה לי".
זה היה משבר עצום. דורון היה מרוסק. השאננות עלתה לו ביוקר. הוא כעס ורצה לפרק הכל. ירד 15 ק"ג. לא אכל, לא תפקד בעבודה. היה שבר כלי. גם חגית היתה מבוהלת מהמשבר וניתקה מיד קשר עם המאהב. היא החליטה להילחם על דורון והרגישה רגשות אשם שהדירו שינה מעיניה לילות רבים.
כל ערב היתה בינהם שיחה שנגמרה בפיצוץ. דורון רצה להבין איך זה קרה. הוא רצה לדעת לפרטי פרטים מה היה לה עם הגבר הזה: איך היה הסקס, מה הוא נתן לה שחסר לה איתו.
הבנה במקום כעס
במצב הזה הם הגיעו אלי. בוכים, שבורים וכעוסים.
דורון סירב לקחת אחריות על חלקו בבגידה. הוא היה עסוק רק בלהאשים את אישתו על שעשתה לו את הנורא מכל. הוא זעם ובכה. הוא היה מבוצר בדעתו שהוא היה בעל נהדר. לא הסכים להודות שהוא היה אדיש ומנוכר. רק חגית התנצלה והתנצלה והסבירה לאוזניו האטומות והמתכחשות כמה רע היה לה איתו. כמה בדידות היתה לה ביחסים איתו.
היה לי ברור במהלך הטיפול שיושב מולי זוג שבור שמנסה לאחות את השברים. הם לא רצו להיפרד. הם רצו לתקן. יש עם מי ועם מה לעבוד.
השילוב של השיחות הפתוחות והתקשורת המשופרת בינהם וכמובן הזמן שחלף החלישו את הכעס ונכנסה במקומו הבנה. אחריות והכלה. אמנם תשאר תמיד הצלקת ברזומה, אך מסתבר שצלקת עדיפה על ריק וניכור.
חגית מצידה רצתה את דורון. לא רצתה לפרק את הבית. היא מעולם לא רצתה את המצב הזה. אבל בדיעבד בלי הבגידה כנראה לא היה נוצר השינוי. המשבר היה "שעון מעורר" לשניהם יחד ולכל אחד בנפרד. הם פקחו עינהם לרווחה. ואולי בלי המשבר הענק הזה הם היו גרושים עכשיו או ממשיכים את חייהם המשמימים והריקים.
חגית הוכיחה לאורך כל התהליך שהיא מחוברת לדורון ולבית ודורון הבין שבלי לתת ולהשקיע זה לא הולך. המובן מאליו מוביל לכישלון, מייבש את החיים ומרוקן אותם מתוכן.
עכשיו שנה אחרי הם זוג אחר לגמרי. מעריכים אחד את השניה, נוגעים, מחייכים ופניהם לעתיד טוב יותר.
אז לפעמים בגידה היא טריגר. היא מרעידה את אמות הסיפים ומייצרת שינוי לטובה. זו תקופה קשה וכואבת שמנערת את האבק מהלב. אך לא הכל שלילי. משבר זו גם הזדמנות לשינוי ולצמיחה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת