על פי הסטטיסטיקה, מרבית מקרי הגירושים הם ביוזמת הנשים. הנתון הזה מאיים מאוד על הממסד ועל הגברים. נשים כיום מודעות לכוחן. הן אינן מוכנות להשלים עם חיים נטולי רגש וחדווה. בטחון כלכלי ומהוגנות חברתית אינן מספקים אותן. הן רוצות מהחיים יותר. אני אישה כזו ואני רוצה לספר לכם הפעם את סיפורי האישי.
זה היה קשה, אבל ידעתי שזה מה שאני רוצה
בדומה לליה, גיבורת טורי הקודם, גם אני נישאתי בגיל צעיר וילדתי שני ילדים. במובן הטכני, חייתי חיי נוחות. לראשונה בחיי התיישרתי לפי הקו המקובל בעיר בה נולדתי וגדלתי והייתי מוגנת מפני ביקורת חברתית. לכאורה, נדמה שעניתי על ציפיותיהם של הוריי ממני. אבל הרגשתי שאינני נמצאת במקום הנכון לי.
בדרך כלל, הצד שרוצה ללכת הוא הדומיננטי ביחסים. הוא החזק, הוא זה שרוצה לחיות טוב יותר, או לפחות לא להיות איפה שלא טוב, וגם עושה מעשה לטובת העניין. אני הייתי בת 27 אחרי 4 שנות נישואים ושני ילדים קטנים. הרגשתי שמסגרת הנישואים לא מתאימה לי. אחרי התלבטויות, רגשות סוערים שטלטלו את כל המשפחה וגם סדרת פגישות אצל יועץ נישואים, נפלה ההחלטה על גירושים. הרגשתי כמו ילד מתבגר שרוצה פירסינג בטבור, וכשההורים אומרים לו כן, הוא רץ לזה מבלי לחשוב על כאב או קושי.
אכן, תהליך הפרידה היה קשה וטעון מאוד מבחינה רגשית, אך כמו בכל מהלך בחיים, גם כאן חשוב להיות משוכנע בצדקתו כדי לצלוח אותו ללא משברים. אם הגעתם להחלטה שמפרקים את הזוגיות, כל הקשיים שחוויתם בדרך להחלטה זו מתורגמים לתחושת עוצמה. כן, יש הרבה עוצמה בהצלחה לתרגם את רצונותיכם למעשים. ההרגשה היא שאתם מנהלים את חייכם ולא להיפך. עם ההרגשה הזו יצאתי לדרך.
לאמא שמחה יהיו ילדים שמחים
התחלתי לעבוד במשרה מלאה על מנת לפרנס את עצמי ואת ילדיי, שכרתי דירה משלי והייתי מאושרת. סמכתי על האמהות שלי במאה אחוז. המוטו שלי הוא שלאמא שמחה יהיו ילדים שמחים. הרגשתי שאני יכולה לתת להם שמחה, ביטחון, טונות של אהבה ויחסים נעימים ופתוחים. כמובן שלאבא שלהם גם היה תפקיד חשוב במסע הזה. אך אני לקחתי את המאה אחוז שלי. הבטחתי לעצמי שהילדים במקום הראשון מעל לכל. לא כי חייבים, ולא כי ככה כתוב בספרי החינוך - פשוט מתוך הלב. יותר מכל דבר אחר בחיי אני גאה בכך שעמדתי בהבטחה זו במלואה.
חשוב מאוד לשתף את הילדים ולדבר בכנות לגבי המהלכים המתרחשים. שקרים וטיוחים רק יגבירו את רמת החרדה שלהם. אין צורך לפרט את הטריגרים שהביאו לפרידה כמו אבא שבגד או אמא שחזרה בתשובה. הסיבה הבסיסית האמיתית לכל הפרידות היא התרחקות רגשית של בני הזוג זה מזו. היא לגיטימית לחלוטין ואותה מותר וצריך להבהיר לילדים. כמובן שכדאי לרכך את המסר ולהתאים אותו לגיל הילדים.
הילדים ניזונים מהוויברציות של ההורים. אם תחשבו על פרידתכם כאסון, גם ילדיכם יחוו זאת כך. אם תראו בכך הזדמנות להתחלה חדשה תקלו בכך עליכם וגם עליהם. במצבי פרידה וגירושים, כאשר ההורים מדוכאים, נוטים לריב, מכפישים אחד את השני ונמצאים במצוקה - מצב רוחם מושפע ומאבד גובה. במצבי משבר ובכלל, הילדים זקוקים ורוצים לראות את הוריהם חזקים. ההורים הם מקור תחושת הביטחון שלהם. מותר ומומלץ למצוא כתף להישען עליה וכותל לשפוך את ליבכם בפניו בתקופה זו בדמות חבר, קרוב משפחה או יועץ מקצועי, אך לעולם אל תטילו תפקיד זה על ילדכם, בוגר ככל שיהיה.
ללכת לפי הספר? לכל אחד הסיפור שלו
החיים בנפרד מציעים להורים גם יתרונות לא מבוטלים. עומס גידול הילדים מתחלק בין שני ההורים ומאפשר להורה לנוח כל סופ"ש שני. אם הסדרי הראייה מתקיימים כסדרם, לכל בן זוג יש יותר זמן פנוי לפתח את הזוגיות החדשה שלו, לבלות, לפתח את הקריירה שלו, או אפילו להשקיע בעצמו או בתחביב חדש. אלו מותרות שנשואים, ובעיקר נשים נשואות, לא תמיד מרשות לעצמן. הסידור הזה לא רע. לי הוא מאוד מתאים.
כעבור תקופה קצרה הכרתי בחור. הוא היה צעיר ממני בכמה וכמה שנים והאהבה בינינו פרחה. שנינו עבדנו ביום. את שעות אחר הצהריים הקדשתי תמיד לילדיי (הם היו הולכים איתי לכל מקום כמו שני גוזלים קטנים) ובערב היינו נפגשים. בגלוי. בבית. בלי להסתיר ולשקר. אני מאמינה בשקיפות מלאה. לא מסתירה את מערכות היחסים שלי מילדיי. לא מסתירה מעשים לגיטימיים כמו לאהוב, לבלות ולהנות. פשוט לא מסתירה. אצלנו מדברים על הכל. האווירה מאפשרת ולא סוגרת, עם חום וחיבוק אוהב. אנחנו משפחה. אולי לא לפי הספר, אבל מי כתב את הספר? זה הסיפור שלי. שלכם שונה וטוב שכך. היו הרבה סיפורי אהבה בחיי מאז ועד היום שאספר לכם בטורים הבאים.
יחסיי עם הגרוש שלי היו קורקטיים מאוד בשנים הראשונות לאחר הפרידה, אבל בחלוף הזמן הצלחנו להתגבר על משקעי העבר ולשמור על יחסים נעימים. כיום אנחנו אוכלים ארוחות עם הילדים, ואיש איש מביא את בן זוגו החדש. אנחנו מחליפים מתנות בחגים ובימי הולדת. זה אפשרי וזה קורה, ואני רושמת בכך רווח גדול לו לי, וכמובן לילדים.
אני מספרת לכם מחיי. כך אני עברתי גרושים. אני ידעתי באופן שלם שזה מה שטוב לי והלכתי עם זה. אני התעצמתי והתפתחתי מאוד מאז גירושיי לפני 20 שנה. ילדיי שלי נושקים לגילי אז. אין לי שאלות וספקות לגבי נכונות הצעד שעשיתי. אני פריקית מושבעת של הליכה אחר הלב, למקום שנכון וטוב לנו יותר.