"אני שירי. סטטוס – חצי נשואה.
"לפני שנתיים הוא התחיל לטפטף לי שהוא לא בעניין של מין. ביקש שלא אקח את זה אישית, שזה לא קשור אלי. פשוט אין לו חשק מיני וגם הזקפה לא משהו. הציע שנמשיך לחיות ביחד כבעל ואישה אך ללא סקס.
"אנחנו נשואים 25 שנה. שנינו בני 48 ויש לנו שני ילדים בוגרים בני 20 פלוס.
"כל חיינו המשותפים הוא זה שרצה מין הרבה יותר ממני ואני זאת שדחתה אותו. ועכשיו הכל התהפך.
"אנחנו זוג רגיל. הכל היה בסדר בינינו כל השנים. כמו אצל כולם. זוג חביב, בית, עבודה, גידול ילדים בלי תקלות מיוחדות. לא אהבה בשחקים אבל קשר טוב ובריא – כך לפחות חשבתי.
"שמתי לב שבהדרגה פוחתים לילות הסקס. ושבעלי פחות רוצה, פחות יוזם ובקושי מסתכל עלי. לא מחמיא כמו פעם, לא חם עלי כמו פעם.
"דיברנו על זה והוא היה דבק בכך שזה הגיל ושהוא התבגר וזה פחות מעניין אותו. אין לו דחף מיני הוא אמר. כל יומיים סיפר לי כמה הוא מסכן שהמין פחת אצלו והליבידו במינוס. ויאגרה הוא לא רוצה לקחת כי זה לא טוב לבריאות. ובזה נגזר עלינו לחיות ללא מין וכמעט ללא מגע.
"האמנתי לו. רציתי לעזור, לתמוך. רציתי להאמין שזה לא קשור אלי ובאמת המין נשחק אצלו. עד שגיליתי שדווקא מין זה הכי חזק אצלו בראש ולא רק בראש. עם אחרות החשק חזר לו ובעיות הזקפה נעלמו לו. גיליתי שיש לו עולם מלא במיניות רק שכל זה קורה מחוץ לבית.
"בשיחה אתו על מעלליו הוא לא התחרט. הוא לא התנצל. הוא אמר בפה מלא שככה הוא רוצה לחיות וככה כיף לו. מתאים לו לפתוח את הנישואים ואם זה לא יתאים לי אז אפשר להתגרש – גם זה בא בחשבון מבחינתו. הוא שלם עם עצמו.
"נכנסתי לבהלה. אני לא רוצה להתגרש. אני רוצה אותו אפילו יותר מתמיד. אז החלטתי להסכים לפתוח את הקשר. וכל אחד יכול לעשות מה שבא לו.
"אז גם אני מצאתי לי עניינים, חיפשתי חיזוקים לנשיות שלי, הביטחון צנח לי ורציתי משהו שירים לי. אבל במקביל המשכתי לנסות להתקרב לבעלי, לנסות להיות סקסית בשבילו והוא אפילו לא הרים עפעף. אני עדיין מדי פעם כועסת ועוקצת ואני די מתוסכלת מההסכם. הייתי רוצה אחרת ובשבילי זו מין פשרה. העיקר לא להתגרש. אני מאמינה שזה עוד יעבור לו וזה רק סיבוב קצר. אבל אני לא בטוחה שאוכל לשרוד את זה".
זה המקור של הכאב
שירי יקרה,
מה שהכי חשוב זה להגיד לעצמך את האמת העמוקה גם אם היא לא זוהרת. להבין שמה שמנחה אותך זה הפחדים משינוי החיים ומפרידה. רצוי שתדעי את זה. רצוי שתודי בעיקר בפני עצמך. תהיי מודעת למה שמפעיל אותך ומה הכפתור שמניע אותך בלי סיפורי אגדות.
אני מבינה שיש זוגות שבחרו לפתוח את הנישואים, ואולי יש כאלה שזה עובד להם. הם אלה שמבינים שזה או לפתוח או להיפרד אבל בשביל שזה יקרה ויהיה טוב לשני הצדדים צריכה להיות הסכמה אמיתית שנגמרה לנו הרומנטיקה ואנחנו משמרים את המשפחתיות. זה קשר שאין בו קינאה, כעס, מרירות ותסכול. יש פירגון מלא והסכמה לשחרר. זה די נדיר כי תמיד יש את הצד שמניע את המהלך והוא הצד המרוצה והחזק והשני צריך להסכים או להתגרש.
אני מבינה שיש זוגות שבחרו לפתוח את הנישואים ואולי יש כאלה שזה עובד להם. זה קשר שאין בו קינאה, כעס, מרירות ותסכול. יש פירגון מלא והסכמה לשחרר. זה די נדיר
היות ושינויים ופרידות זה אחד הדברים מהם אנשים הכי מפחדים אז זו אלטרנטיבה של הרע במיעוטו. ומתוך כך זה קורה. אבל האמת הפנימית לא אוכלת את זה ושם קופץ הארס, הכעס, הכאב לב והתסכול.
יש לך 2 אלטרנטיבות:
- לסיים באומץ את הקשר. זאת תהיה הפתעה לבעלך שלא מצפה ממך לצעד כזה ואולי הוא שאנן. ויתכן שבעקבות זאת בעלך ילחץ והוא זה שיצטרך להחליט לאן הוא הולך עם חייו.
- לחיות כמו מלכה, לעשות מה שאת רוצה, להפסיק במיידי להתחנחן לבעלך ולהפסיק לנסות להיות סקסית בשבילו (כי זה רק מרחיק את המטרה ואפילו משפיל). להתחזק, למצות את מה שכן יש, ליהנות ממשפחתיות ובעצם להיות חופשיה ממחויבות רומנטית.
רק את יודעת למה את מסוגלת.
את יכולה לשקר לכל העולם אבל לעולם אל תבגדי בעצמך.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת