"שלום יעל, אני ובן זוגי ביחד חמש שנים, יש לנו שני ילדים. כשהכרנו, ההתאהבות הייתה גדולה ומיידית וישר נכנסתי להריון כך שלא היה לנו זמן לבסס את הזוגיות וליהנות מהרומנטיקה. ההתחלה הזו הביאה להרבה מאוד משקעים בינינו ולחוסר יציבות בקשר.
"התחלנו ללכת לטיפול זוגי אך מפאת חוסר כסף הפסקנו. בן זוגי הוא אדם מאוד לחוץ, פרנואיד וחסר סבלנות. אין לו מקורות תמיכה בחיים והוא סוג של זאב בודד. התקופה האחרונה הייתה לא פשוטה – הוא עבר תאונת עבודה קשה חודשיים לפני לידת התינוק שלנו והמצב הכלכלי שלנו לא טוב. יוצא שכל שבועיים בערך הוא מוציא עלי את העצבים שלו. לא בצורה פיזית, אבל תוקפנית מאוד. הוא מקלל, כועס וזה ממש מפחיד. אחרי שאנחנו רבים והוא תוקף אותי בכעס ובדיבור בוטה, אני מרגישה כאילו הרביצו לי. זה משפיע על המצב רוח שלי במשך ימים ואני מדמיינת איך אני קמה ועוזבת אותו.
"אני לא מממשת כלום מהרצונות שלי מאז שאני איתו. הוא רגיש אך ורק לעצמו, לא מסוגל לשמוע דעה אחרת וכך תמיד מתחילים הריבים. לטענתו, בגלל שאני חושבת אחרת ממנו – אני לא מכבדת אותו. התקשורת שלנו שואפת לאפס כי אני מלאה עליו והוא לא מסוגל להכיל אותי ולשמוע אותי.
"עם זאת, חשוב לי לומר שהוא אבא טוב, אכפתי ודואג וגם נאמן. תמיד עובד ועוזר בבית בעיקר עם הגדולה. אבל בינינו אין שום רומנטיקה. איך אני יכולה להתחיל להניע משהו? האם יש לי סימפטום של אישה מוכה? כי אני כבר יותר מדי סופגת את העצבים שלו ונמאס לי. הפסקתי לשתף חברים ומשפחה כי אני מתביישת שאין שום שינוי במצבנו הזוגי העגום. אשמח לעצתך ולעזרתך עד מאוד".
כן, את שק איגרוף
את מתארת במכתבך חיי גיהנום. התחתנתם בהליך מהיר ללא שום מחשבה עמוקה או אהבה גדולה. לבטח ראית הכל גם לפני ובכל זאת החלטת ללכת על זה ומיד גם הרחבת את המשפחה. לא עשית לרגע חשיבה. חלמת שלהיות נשואה זה סטטוס שיציל אותך מחייך הקודמים. התעלמת מכל הבאגים. ראית ועצמת עינים. חשבת בתמימותך שהכל יהיה טוב, ככה מעצמו. חשבת שחתונה תשפר אותו. אלה מחשבות ממקום חלש וקורבני. ממקום של חוסר הערכה עצמית ממקום שמאפשר לבן הזוג לרדות. אבל מה שהיה היה ואנחנו נביט קדימה אל העתיד.
על מנת לחזור אליך הוא יצטרך ללכת לטיפול, להבין את התנהגותו ולשנות אותה. זה יהיה מבחן היחסים בינכם. אם מתחת לכל הרע יש קצת טוב, אתם קשורים זה לזו והמשפחה חשובה לכם - אתם תעשו את השינוי.
הדבר הראשון שאת צריכה לעשות זה להתחזק ולחשוב על פרידה. להחליט שככה את לא ממשיכה. זה תהליך הבשלה והתמודדות עם הפחדים. זה אומר לאהוב את עצמך ואת ילדייך יותר, זה להרגיש שהרבה יותר מפחיד לחיות ככה עם איום מתמשך ומודל מזעזע לילדים מאשר ללכת. כל סיטואציה, קשה ככל שתהיה, לא משתווה להתעללות בנפשו של אדם, החלשתו ורמיסת כבודו העצמי. חמור עוד יותר שהכל נעשה מול עיניהם של ילדהם הקטנים.
אני כותבת מילים אבל את צריכה ליישם. את תצליחי לזוז רק ביום שתצאי מהמקום שלך, שתתקדמי, שתתפתחי. רק כשבתוך לבך תרגישי שאת לא מוכנה לספוג יותר. סמני לך את הגבול הברור: "עלי לא צועקים! אותי לא מקללים! אני לא מכילה את התוקפנות שלך. אני מקיאה אותה"!
עמדי מולו חזקה. לא כוחנית אך עוצמתית. עשי מעשה אמיץ. דעי שכוח מביא עוד כוח וזה מעגל חיובי. בכך, את תראי לילדים שלך מודל נפלא וחינוכי איך חיים את החיים.
הכל התחיל אצלך. בדימוי העצמי הנמוך שהוביל אותך לידיים גסות. ככה חשבת שמגיע לך. רק ביום שתחשבי שמגיע לך יותר מזה . תקבלי מהחיים יותר. אני מאמינה בחיים טובים ואני מאמינה שאיכות חיינו בידינו. קחי אחריות. צאי ממקום הקורבן, לכי לדרך חדשה - דרך של עומק ומחשבה וראייה של צעד אחד קדימה לפחות.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com