רוית ודורון הכירו בצבא. האהבה פרחה והם נישאו בפאר והדר אבל מיד אחרי החתונה הצרות התחילו. דורון התרחק, היה עסוק בעבודה ובתחביבים ולא התייחס לרוית. הוא איבד עניין והיא הייתה בבית כמו אויר בשבילו.
רווית מספרת שבתקופת ההריון זה היה אפילו יותר גרוע. "הוא לא התענין בשלומי ולא בשלום העובר, לא בא איתי לבדיקות ולא העיף מבט בצילומי האולטרסאונד". גם כשהרגישה לא טוב והיו לה דימומים , דורון "זרק" אותה בפתח בית החולים ונסע לענייניו.
אחרי הלידה המצב המשיך להידרדר. "הייתי בדיכאון. נותרתי בודדה עם תינוק צרחן בבית", מספרת רוית. לא עניין אותו התינוק ולא מה קורה איתי. הייתי אומללה וחלשה ולמרות זאת התחנפתי אליו כי רציתי אהבה וחום, אבל הוא לא זרק עלי מבט".
רוית מספרת שניסתה ליזום בילויים משותפים ואפילו סקס אבל את דורון עיניינו רק העבודה והחברים.
"עם הזמן הבנתי שאין לי פרטנר, הפסקתי לאהוב אותו והאהבה התחלפה בכעס ושנאה", היא מספרת. "המזל הגדול שלי היה שדורון פרנס טוב ויכולתי לא לעבוד ולקנות מה שבא לי ולילד שלי. אבל כנראה שכסף זה לא מספיק".
הם החליטו להיפרד לכמה חודשים ביוזמתה וכאן חל המפנה הגדול. בעוד דורון היה עצוב מהפרידה – רוית דווקא פרחה. "התחלתי לרזות, לעסוק בספורט, הילד נכנס לגן ולאט לאט התאוששתי. הכרתי אנשים חדשים ופתאום החיים שלי נצבעו בורוד ודורון הפך למיותר", היא מספרת.
כשדורון הבין שהוא עומד לאבד את רוית הוא פתאום התעורר. "פתאום הוא אמר לי כמה הוא מטורף עלי, מוכן להיות מה שאני רוצה, מוכן לקטוף לי את הירח", היא נזכרת אבל למרות שהיא הסכימה לתת לזה צ'אנס נוסף היא הרגישה שהיא מזייפת. "אני כבר לא רוצה אותו והוא ממש לא מענין אותי. אין סיכוי שארצה אותו ואני רוצה להתגרש. איפה הוא היה כל השנים שהתחננתי? הרכבת יצאה מהתחנה..."
בלי אשליות
האהבה לא לפתע צצה לה משום מקום. אם לא נתתם אהבה שנים אחורה, לא נתתם תשומת לב והתעלמתם מצרכי בן/ת הזוג אזי לא באמת אהבתם. זה כן היה הרגל, שיגרה, ביטחון, מסגרת, משפחתיות, עוגן ,מובן מאליו. סופו של קשר כזה כאשר הצד השני משווע לאהבה ומתוסכל סופו קרוב. זו חבית חומר נפץ שתתפוצץ על שניכם.
אז מה בכל זאת קורה לבן הזוג שלא היה שם שנים? למה רק כאשר הצד האומלל מתעשת ורוצה לעזוב אז האהבה פתאום צצה?
ובכן, אל תשלו את עצמכם. זאת לא האהבה "שפתאום צצה" אלא איבוד השליטה של הצד המזניח במצב. פתאום אתם מבינים שפירוק הבית או שלום הבית כבר לא בידיים שלכם ומקבלי ההחלטות זה כבר לא אתם. מה שהיה עד עכשיו בשליטתכם הבלעדית נלקח מכם.
גם עצם העובדה שהצד האומלל מתעורר, פורח ונחוש לעזוב הופך אוטומטית ליותר אטרקטיבי וסקסי ואז אתם מבינים שאתם מאבדים דבר יקר והמלחמה להשיב את השליטה לידיכם מתחילה והכל על מנת להשיב את המצב לקודמתו.
אם הצלחתם -מה שיקרה בדרך כלל זה חזרה לשיגרה ולאותו מקום בדיוק כמו לפני המשבר.
פגשתי הרבה מקרים שרק כשפעמון ההזעקה צלצל באוזניו של האדיש הוא התעורר וגילה שפספס. אולי פשוט ככה זה. אולי לא ניתן לבקש מאדם להתנהג לא על פי צו ליבו, אבל יש לקחת בחשבון שלעיתים החרב מתהפכת.
מי שעכשיו נמצא בתחושה שהכל בשבילו מובן מאליו , מי שאינו משקיע דבר וחצי דבר בחיי הנישואים שלו ,. מי שחושב שבן/ת זוגו מקבל אותו בכל מצב ואין לו צורך להתאמץ, מי שעכשיו עושה חשבון נפש ומבין ששנים הוא לא החמיא לבן הזוג, לא בא לקראת, לא עשה אקסטרות ומחוות של אהבה - דעו לכם שיתכן גם אצלכם תרחיש כזה.
אני מבינה שאין לכם דרייב והכל שיגרתי ומשעמם אבל קחו בחשבון שהחלש יקום על רגליו ומבחינתכם זה יהיה מאוחר מידי.