כבת למשפחה חרדית, מצאתי עצמי מחותנת בשידוך בגיל 19 וחצי. עד כאן אין פה הרי משהו יוצא דופן, אלא שבדיעבד עבורי זה היה היום הראשון לחיים חדשים, כאלו שהחלו מהמקום הנמוך ביותר שאפשר לדמיין. מיד לאחר נישואיי עברתי להתגורר עם בעלי באוסטריה ונולדו לנו שתי בנות. אלא שמהר מאוד הבנתי כי הכנסתי את עצמי למערכת יחסים מאוד לא טובה וסביבת חיים קשה. הייתי בודדה, ללא חברים או משפחה סביבי, זרה במדינה זרה.
הציפיה מבעלי לתמיכה או לקרבה הייתה רחוקה שנות אור מהמציאות. זו הייתה מערכת יחסים רעילה, עם אלימות מילולית ונפשית קשה מאוד מצדו וחוסר אכפתיות כלפיי וכלפי הבנות שלנו. כשנישאתי זה לא היה עבורי רק למטרת נישואים וילדים, כי אם גם מתוך רצון לחוויה מתקנת של הילדות שלי, שהייתה מלאת חרמות וכפייה דתית. ילדות שלא באמת הרגשתי בה נאהבת, גם לא בקרב המשפחה שלי.
ילדה עם 2 ילדות
אלא שרצונות לחוד ומציאות לחוד, ביום בהיר אחד הוא קנה לנו כרטיסי טיסה לישראל ואז זרק אותי מהבית עם שתי ילדות על הידיים ומזוודה אחת. מסמכי הגירושין הגיעו בתוך שבוע. מצאתי עצמי שוב בישראל, פרודה עם שתי פעוטות, אחת מהן עם צרכים מיוחדים, חוזרת לבית הוריי, ללא יכולת כלכלית, ללא תקווה או עתיד, מבולבלת ובמצב מאוד לא טוב. ללא היכולת להרים את עצמי מהקרשים שהוטחתי אליהם.
עד כמה שזה קשה, נסו לדמיין את עצמכם בנעליי. זו תחושה כל כך גדולה של ניתוק, ללא חיבור למסגרת כלשהי, ילדה חרדית בשנות ה-20 שלה, עם פאה והמון אחריות הורית - לבד. ועל כל אלו גם מצב כלכלי לא פשוט. אמי עשתה כל שביכולתה כדי לעזור לי ולילדות, ולולא היא אני לא יודעת מה הייתי עושה, אך היא לא הייתה יכולה גם לכלכל אותנו. דווקא כאן, כשהעולם נצבע מדי יום בצבעים של אפור ושחור, הגיעה נקודת האור.
בניסיונות נואשים להבין ממי אוכל לקבל עזרה, נחשפתי לריאיון של מישהי שהסתייעה בפרויקט "להיטיב" של "פתחון לב", ותוך זמן קצר חזרה אליי אוראל, המלאך השומר שלי, שמנקודת המבט היום אני יכולה להגיד שהיא לא הפסיקה להילחם עליי. לפעמים יותר שאני על עצמי - כשהייתי קרובה להרים ידיים והיית צריכה רק לפרוק. פתאום יש שם מישהי בשבילך, שמייעצת ומלווה, שדוחפת אותך לעמוד על שתי רגליים. אנשים שמחבקים אותך, דואגים לך לסל מזון כל שבוע ולראש שקט שלילדות יש מה לאכול, שעוזרים לך במציאת תעסוקה, ייעוץ פיננסי ואיתנות פיננסית, שמוודאים שאת לא נשארת לשקוע במעגל העוני.
היום אני גאה להגיד שדבורה ויטוק, הילדה חסרת הביטחון, הפגועה, השברירית וחסרת האונים היא אישה שעומדת בזכות עצמה. עם הימים החלטתי גם לצאת בשאלה במטרה להיות זו שמקבלת את ההחלטות שלה בעצמה. אני דבורה, אישה עובדת, שהקימה בית לעצמה בשתי ידיה. ובבית הזה יש פינה אחת מיוחדת וחמה ל"פתחון לב", שלא ויתרו, וגרמו לי להשיג, להצליח, להיות עצמאית כלכלית. להיות דבורה שאני היום, שנולדה מחדש.
פרויקט להיטיב של פתחון לב מייצר תהליך של הוצאת המשפחות ממעגל העוני. הפעילות מסייעת למשפחות המתמודדות עם קושי כלכלי ותעסוקתי לצאת לחיים של רווחה נפשית, פיזית ופיננסית באמצעות מודל עבודה ישירה עם כל המשפחה תוך גיוס כלל השותפים העירוניים הרלוונטיים.