המאמצים לגיבוש עסקה חדשה לשחרור חטופים נמשכים, בסיוע קטאר וארצות הברית. לפי דיווח מהלילה מגורמים מצריים ל"וול סטריט ג'ורנל", חמאס דחה את ההצעה הישראלית לשחרור 40 חטופים בתמורה לשבוע הפוגה וסיוע הומניטרי נרחב והודיע כי עד לעצירת הלחימה, עסקה לא על הפרק. נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן הודה שבינתיים המגעים לא נושאים פרי: "לא צפויה עסקה בקרוב, דוחפים שזה יקרה".

מעיין סיגל קורן שאמה קלרה מרמן שוחררה מהשבי בעסקה הקודמת, אך דודה פרננדו מרמן ובן הזוג של אמה, לואיס נורברטו הר, עדיין מוחזקים בעזה, אמרה: "לשמוע אתמול את נשיא ארצות הברית אומר שאולי בעצם אנחנו יותר רחוקים מעסקה ממה שחשבנו, זה מפיל ממש. הלב עוד לא יודע להתמודד מספיק טוב עם הידיעות האלו".

"אמא שלי חזרה מעזה לפני שלושה שבועות יחד עם דודה שלי ובת הדודה שלי. השמחה וההקלה מהחזרה שלהן גדולות מאוד וממלאות בתקווה, אבל אמא כל הזמן אומרת שהשמחה חלקית. אנחנו לגמרי חצויים. חלק מאיתנו עדיין בתוך עזה. אמא אומרת שהיא מרגישה שעוד לא לגמרי חזרה, עד שהם לא יחזרו. חלק ממנה עדיין שם, בעזה. זה כאילו היא חזרה ל-7 באוקטובר והתהליך הזה התחיל מההתחלה".

איך עובר תהליך השיקום?
"אמא שלי ממש מנסה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי להשתקם ולהיות באיזושהי החלמה, אבל זה לא קל. יש המון דברים שמתגלים לאט לאט. אנחנו בתהליך החלמה ושיקום, אבל זה ייקח הרבה זמן. זה שלב מאוד ראשוני, עוד אין מספיק פנאי לשיקום הזה. הראש בתוך המאבק. מהרגע שאמא שלי חזרה היא מתרוצצת כמעט יום-יום מפגישות לפגישות עם אנשים חשובים. רק אתמול הייתה בשגרירות ארגנטינה. היא עושה מה שאפשר כדי שנושא החטופים לא יירד מסדר היום. השיקום יתחיל רק אחרי שהם יחזרו".

חמאס וג'יהאד איסלאמי מפרסמים תיעודים מהשבי. את חושבת גם על הקרובים שלך שנמצאים בסיטואציה דומה?
"לגמרי, אני לא יכולה שלא להסתכל על הסרטונים האלה. הסקרנות גדולה. למרות שאני יודעת שזה טרור פסיכולוגי ושכנראה מכתיבים להם כל מילה שהם אומרים, יש חיפוש אחרי שביב תקווה, יש ניסיון לדמיין איך הם היו יושבים במקום הזה. אי אפשר לעצור את זה. אנחנו מחפשים כל אות חיים כדי לדעת מה מצבם, ואם זה איכשהו מגלה לנו קצת באיזשהו אופן, באיזה רקע הם נמצאים, באיזה מצב פחות או יותר, אז אנחנו נאחזים אפילו בסיפורים של אחרים - למרות שיכול להיות שאין קשר בין הסיפור הזה לסיפור ההוא".

את מרגישה שישראל עושה את המקסימום כדי להחזיר את החטופים הביתה?
"אחרי 75 ימים שהם שם, שזה יותר מדי, יכול להיות שסוף סוף הייתה יוזמה ישראלית, אבל זה עדיין קצת. אני לא מדינאית ולא אשת צבא, אין לי מושג מה באמת קורה שם מאחורי הקלעים, ניזונה רק ממה ששומעת בתקשורת וקצת אינפורמציה שמעבירים לנו הקצינים. אין לי אלא לסמוך על מי שנמצא שם ולקוות שיעשו הכל, שישימו את האינטרסים האישיים בצד ויזכרו שמדובר בחיי אדם ושאנחנו היהודים שמים את ערך חיי האדם ופדיון השבויים כערך עליון. צריכים לנסות לשים בצד שיקולים זרים. אני עדיין לא בטוחה שבאמת אין שיקול זר שמתערב פה. כל כך נפגענו ב-7 באוקטובר, שקשה לנו לסמוך. אי אפשר להאשים אותנו על זה. אני מתחננת ודורשת באותה נשימה שאם לא קיבלו את ההצעה הזו, להמשיך להציע עוד ועוד הצעות, לא להתייאש עד שהם יחזרו".