אחד מהסרטונים המצמררים שתיעדו את מעשי הטבח הרצחניים של חמאס ביום שבת 7 באוקטובר, היה זה שהציג את משפחת עידן בביתם בקיבוץ נחל עוז. המשפחה אחוזת האימה הסתתרה בממ"ד החשוך - אימא גלי, אבא צחי, מעיין בת ה-18, יעל בת ה-11 ושחר בן ה-9. בשיחה עם האם, גלי, היא מתארת את הזוועות ששודרו ונצפו בכל המדינה.
"אין חשמל ואז אתה שומע בעברית 'פתחו את הדלת, פתחו את הדלת'", תיארה גלי את הרגע שבו מחבלי חמאס הגיעו לביתה של המשפחה. היא סיפרה שאת הקול היא לא זיהתה ושבינתיים בממ"ד המשפחה חוותה פאניקה נוראית. הקול שנשמע היה של בן השכנים, תומר ערבה בן ה-17 ז"ל, שבו המחבלים השתמשו כדי לנסות לפתות משפחות לצאת מהממ"ד. את הדלת אחז האב צחי כדי למנוע מהמחבלים להיכנס לחדר, אבל הם התחילו לירות.
"הממ"ד הוא חשוך, אז ראיתי רק ניצוץ ולאחריו שקט. צחי צעק 'מי נפגע? מי נפגע?', ואז צרח 'מעיין'", שיחזרה גלי. הירי פגע בבת הגדולה, מעיין ז"ל, שחגגה את יום הולדתה ה-18 רק ארבעה ימים קודם לכן. "אתה עסוק בלגונן על עוד שני ילדים ועל צחי שהוא שבור", הוסיפה.
"צריך להבין את הסיטואציה", היא סיפרה. "הבית מלא בלונים, הילדה חגגה 18 וארבעה ימים. צחי לא כזה. צחי הכי קול. הוא איש בטון, הוא אבן היסוד של המשפחה, הוא עמוד התומך המרכזי. פה זה לא היה צחי, זה היה צל של צחי. הוא היה שבור. איך שוברים ככה בן-אדם? הורגים את הבת שלו מול העיניים".
בתחילת השידור מבית משפחת עידן עוד נראה על הרצפה לידם תומר ז"ל, בן השכנים. לטענת גלי, הוא לא אמר להם משהו על כך שקרא להם, תחת איומי רובים, לפתוח את דלת הממ"ד - אבל אחר כך לחש להם ללא הרף "תעשי מה שהם אומרים, שלא יפגעו בכם". "הוא דאג לנו, הוא היה בשוק, הוא היה המום, הוא הלך כמו זומבי", מתארת גלי, "והוא הלך. הוא איננו והם רצחו ילד בן 17, אחרי שהוא שימש את הצרכים שלהם. זה לא אנושי". תומר נמצא לאחר כמה ימים ונקבר בכפר מימון לצד אימו דקלה, שנרצחה גם היא.
בשלב מסוים כבר שהו בביתם בין שמונה לתשעה מחבלים. הם הכניסו פנימה את לישי ועמרי לביא, שתי בנותיהן הקטנות ואת יהודית ונטלי רענן, שנחטפו בידי החמאס. ב-13:30 המחבלים מחליטים להסתלק עם צחי, עמרי והבנות למשפחת רענן.
"את עומרי וצחי אזקו באזיקונים", תיארה גלי. "אמרנו להם שאנחנו אוהבות אותם, כל אחת בנפרד לבעלה - ושלא יהיו גיבורים. 'תחזרו אלינו בחיים'. הילדים צעקו 'אל תיקחו אותם, אל תיקחו אותם'". לאחר מכן המחבלים עזבו את הבית, והורו על אלו שנותרו בחדר לא לזוז. הם חיכו במקום עד לשעה 17:30, ארבע שעות לאחר מכן.
שחר בן ה-9 ויעל בת ה-11 נמצאים כעת עם אימם גלי בקיבוץ משמר העמק, יחד עם רוב ניצולי הטבח בנחל עוז. "הם לא נרדמים בלעדיי", סיפרה גלי בכאב. "אני חייבת להיות נוכחת". אחרי שהיא נרדמת המחשבות חוזרות למשפחה שנשארה מאחור. "אני קצת יושבת עם מעיין בראש. אני רואה תמונות שלי ושל צחי - וזה קופץ לי על בסיס יומי".
"אני במחשבות של מה עובר עליו, הוא יודע שאנחנו בסדר?", המשיכה גלי. "הוא לא קבר את הבת שלו, הוא לא היה בלוויה. ודואגת. ואז פשוט נרדמת מהתשה. אני נרדמת בהתשה".