דיון מעניין שעלה באחד מפרקי האודישנים של "מאסטר שף", העלה אצלי מחשבה על נושא מסובך שלא מדובר מספיק לטעמי: הורות מול קריירה. "אוכל ודברים כאלה זה או המטבח או המשפחה", זה המשפט הלא פשוט ששמע המתמודד רועי כוכבי מאביו וסיפר לשופטים, שהסכימו בחלקם עם המשוואה הזאת. עוד המשיך ושיתף כוכבי כי אביו שהיה שף במקצועו, אמר לו: "הייתי אבא לא טוב, אבל חבר טוב", מה שהעלה אצל השופטת רותי ברודו את השאלה מה זה בכלל אבא טוב?
"אבא טוב זה אבא שמגדל את הילדים שלו. שנמצא בבית, עוזר לאשתו, מעורב", ענה לה כוכבי והיא השיבה מנגד: "אבל אבא טוב זה גם אבא שמפרנס בכבוד". מן הסתם שהדברים הם לא שחור ולבן כמו שהציגו אותם השניים במהלך הדיון. אפשר להיות גם הורים מעורבים וגם לפרנס את הבית ואת המשפחה בכבוד, אלא שלעיתים זה גובה מחיר נפשי וצריך לדעת איך להתמודד איתו מבלי להשליך את הלחץ על הילדים.
אז חזרתם הביתה מיום עבודה ארוך. הבוס התלונן על ההספק שלכם, הכל הלך על הפנים, רבתם עם אחת הקולגות ובכללי אתם קצת סחוטים, הרבה זמן שלא היה לכם חופש טוב. נכנסתם הביתה והכל הפוך, הכיור מלא כלים, הטלוויזיה בסלון דולקת בקולי קולות, הפח לא מפונה וכל שאר המשימות שהשארתם – פשוט לא קרו. איך תגיבו? איך תתנהלו מול הילדים שלכם?
זה מתקשר לדבר נוסף שהציפה ברודו בנוגע לאביה: "אני ממש לא רציתי שאבא שלי יהיה בבית. הוא היה אבא נהדר, אבל רק חיכינו שהוא ילך לעבודה. הוא היה קשוח", סיפרה המסעדנית, וגרמה לי להתחבר בצורה כזו או אחרת. כשהייתי ילדה שני ההורים שלי עבדו במשטרה. שעות ארוכות, עבודה סיזיפית ולא פשוטה, אצל אבא שלי גם משמרות לילה, מה שאומר שרוב העומס של הבית נפל על אמא שלי.
זה לא שחיכיתי שאמא שלי תלך כבר לעבודה, או לא רציתי אותה בבית, להפך. אבל הקשיחות הורגשה היטב כשהיא הייתה חוזרת הביתה. המתח ברגעים לפני שהיא הייתה נכנסת, לגלות האם היא במצב רוח טוב היום או שזה ייגמר בצעקות, היה בלתי נסבל. בדיעבד, בתור אדם בוגר, היום אני יכולה לראות את הצד השני שלא הכרתי אז, את האמא שהייתה נתונה תחת לחץ עצום בעבודה ומבלי להתכוון הייתה חוזרת הביתה ולפעמים מוציאה אותו עלינו.
השלכת לחץ זה דבר שכולנו חוטאים בו מידי פעם, אבל כשזה נוגע לעבודה, הרבה פעמים הלחץ הוא מתמשך ויום יומי. באופן כללי בעולם המודרני שאנחנו חיים בו, הסטרס נמצא בכל פינה ולהשתלט עליו נהיה קשה יותר ויותר. אם אני עד היום זוכרת את רגעי המתח רגע לפני שאמא נכנסת הביתה, סביר מאוד שאם אתם נותנים ללחץ להשתלט עליכם בעבודה, הילדים שלכם מרגישים את זה כשאתם מגיעים הביתה. יכול להיות שזה מתבטא במצב רוח ירוד, בעצבים, קשיחות יתר או פשוט חוסר זמינות כלפיהם כי אתם עדיין מתעסקים בדברים של עבודה.
היתרון המשמעותי של החיים המודרניים, הוא שלא צריך יותר לבחור בין הורות וקריירה, כי אפשר גם וגם. עם זאת, צריך לדעת להתנהל ולג'נגל בין השניים בצורה שמיטיבה גם עם ההורים וגם עם הילדים. אז אשת מקצוע או מומחית אני לא וגם אין לי תרגילים מיוחדים להרגעה שיכולים לעזור כשאתם חוזרים הביתה לילדים, אבל יש דבר אחד שאני חושבת שהיה עוזר מאוד אם ההורים שלי היו עושים בזמנו. טריק די פשוט שאני רוצה להאמין שאדע להשתמש בו נכון יום אחד כשיהיו לי ילדים משלי וזה: תקשורת.
תתקשרו את הלחץ שלכם עם הילדים, תנו להם להיות חלק, תנו להם אולי אפילו לנסות ולמצוא פתרון יחד איתכם לבעיות שמטרידות אתכם. שתפו אותם ביום שעבר עליכם בעבודה, בדברים טובים יותר או פחות, באנשים שסביבכם במהלך היום, תגרמו להם להרגיש חלק מהחוויה הזאת. שלבו את הקריירה עם ההורות בצורה הכי פשטנית שאפשר, למשל קחו אותם איתכם לעבודה מידי פעם (אם מתאפשר כמובן).
אולי כשתגיעו הביתה בפעם הבאה, תגלו בית נקי ומבריק. אולי תחכה לכם ארוחה חמה על השולחן שתחמם לכם את הלב. אולי הכל יישאר בדיוק אותו דבר, אבל תזכו לחיבוקים ופרצופים מחייכים כשתיכנסו הביתה וגם מהצד שלכם - קחו כמה נשימות לפני שאתם נכנסים בדלת, אל תהיו ההורה הזה שמעדיפים שיהיה בעבודה, תהיו ההורה שהילדים לא יכולים לחכות שהוא יגיע הביתה.