מאז התקבלה ההודעה על נפילתו של רס"ן עמישר בן דוד (43) מעלי, מפקד חפ"ק עוצבת הקומנדו, צצים עוד ועוד סיפורי גבורה וחסד לא רק משדה הקרב אלא ממסע חייו ומציירים דמות של מחנך, מפקד, מתנדב ואדם עם לב רחב.
בן דוד, מבוגרי מכינת "בני דוד", הותיר אחריו את רעייתו שלומית וחמשת ילדיהם. הוא עבד כמחנך במרכז הטכנולוגי התורני נחלים, במושב נחלים שליד פתח תקווה, והמשיך ללוות את בוגריו בהכוונה לייעוץ לאורך שנים. בן דוד, שהיה בן דודו של השר בצלאל סמוטריץ', התנדב כנהג אמבולנס ביישוב בו הוא גר ואף תרם כליה לאדם צעיר שאותו כלל לא הכיר.
משה רוט, עובד באגף החינוך במועצת בנימין, עבד לצד בן דוד במשך 7 שנים בתיכון לנוער נושר "צור ישראל" במטה בנימין. "עמישר היה אמון על הניהול האדמיניסטרטיבי ואני על הניהול החינוכי, הוא הגיע לשם כדי להרים את בית הספר, ולמרות שהתפקיד שלו היה לוגיסטי, הוא היה איש חינוך בנפשו, והקשר שלו עם התלמידים היה מיוחד. היה לו שיח עם התלמידים שבו היה אומר את כל האמת כמו שהיא מבלי לייפות או לסנן, גם כשהאמת לא הייתה נעימה, אנחנו דור של פוליטיקלי קורקט אבל בגלל שהוא רדף צדק ואמת, החבר'ה הגיבו לזה טוב, והם אהבו לשמוע את זה ממנו".
רוט מספר כי במסגרת תפקידו של בן דוד כמנהל אדמיניסטרטיבי היה אמון על הצד הכספי והארגוני מול משרד החינוך, אבל תמיד יצק לתפקידו פריזמה חינוכית. "כשהיה צריך לשפץ כיתה הוא אמר 'אני לוקח את החבר'ה הבוגרים שהכי צריכים את העבודה הזו ואני משלם להם', כשהיה אפשר לשלב בעשייה ולעזור לבוגרים, תמיד ניתב לשם את הדברים".
רוט מוסיף כי בן דוד דאג לשמור על קשר עם מאות הבוגרים של צור ישראל. "לתלמידים היו יחסים קרובים איתו, גם כשהתגייסו הוא עמד איתם בקשר, גם בשאר התפקידים בחייו, במילואים ובהתנדבות כראש צוות מד"א ביישוב עלי הוא תמיד היה רציני. הוא היה מוכן לוותר על עצמו אבל לא וויתר לעצמו, זה עמישר, שם את עצמו במקום אחרון אבל אם הייתה משימה היה נלחם ומסתער על המשימה עד הסוף מבלי הנחות. הוא היה שכן של אלירז פרץ, שנהרג לפני 12 שנה וטיפל בילדים שלו. בכל מה שצריך הוא היה שם בשבילם, והיה בקשר מאוד קרוב עם הבן הבכור שלו".
"הוא היה אבן דרך משמעותית בחיי תלמידיו"
בצלאל בלומהוף (26) בוגר צור ישראל, תושב אריאל, משרת כיום במילואים ביחידת צנחנים, מספר שצור ישראל יותר משהיה בית ספר הרגיש כמו משפחה, בעיקר בזכות בן דוד. "צור ישראל הוא מקום לתלמידים שלא מצליחים בבתי ספר אחרים, עמישר היה בתפקיד גזבר ומורה לאזרחות, באחת הפעמים שדיברנו, אמר שמבחינתו מסגרת זה כמו חיבוק, עצם החיבוק זו המסגרת ממקום טוב וחיובי, שמפתח אותך".
עד לפני שנתיים המשיכו בלומהוף ובן דוד לשמור על קשר טוב. "היינו מתראים הרבה, כששואלים אותי מי היה בשבילי אני אומר שהיה חבר שלי. בסוף מה שעניין ודחף אותו היה שאנחנו נצליח למרות הקושי והאתגר. הוא היה יושב איתנו שעות אחד על אחד, ומשוחח איתנו בפן האישי והחינוכי. כשהייתי צריך להגיש עבודה באזרחות בסוף הבגרות והיה לי קשה לשבת, הוא פשוט טמטם לי את המח חודשיים כדי שאני אבוא אליו ונשב על העבודה, או שניסה לחבר אותי למישהו, עמישר ניסה את כל הדרכים האפשריות כדי שאני אצליח ואעבור ובזכותו יש לי בגרות".
לאחר שבלומהוף סיים את לימודיו והתגייס לצבא הוא חלם להתגייס למגלן, היחידה שבה היה בעבר בן דוד. "הגעתי לצנחנים, עשיתי גיבוש מגלן ולא התקבלתי. הרגשתי נורא והשיחה הראשונה שלי הייתה אליו. הוא היה מעורב כי ידע שאני רוצה להגיע לשם, ומאוד תמך ודחף אותי להישאר. כשהיה לי אירוע בצבא ועליתי למשפט, השיחה הראשונה שלי הייתה אליו, לא לאחים שלי שהם קצינים בכירים בצבא, אלא לעמישר, זה אומר הכול על מי שהיה עבורי ועבור רוב הבוגרים שחינך, הוא היה אבן דרך משמעותית בחיינו. העובדה שראינו שהוא עושה מילואים בכמויות היסטריות ומדבר על היחידה שלו, פתחה לנו עולם, למרות המקום שממנו באנו, ולמרות שהבוגרים מאתגרים את המערכת הצבאית, כולנו התגייסנו לקרבי ורובנו נלחמנו בעזה".
בלומהוף מספר שאף שעמישר הגיע מרקע אחר, ידע איך להגיע לליבם של בני הנוער המאתגרים, ולרתום אותם דרך הכריזמה והמחויבות שלו אליהם. "הוא ידע להיות הכי מצחיק וגם היה הכי מבולגן שיש בעולם, הוא היה יושב איתנו, לוקח שתי שאכטות ומתחיל לצחוק איתנו, תמיד מחבק. אם הוא לא היה מאמין בנו, סיפור החיים שלנו היה משתנה. אחרי שבוע שלא הגעתי לבית הספר כי לא היה לי כוח, הוא הגיע אליי הביתה, היה אכפת לו מה קורה בתוך הבית, זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו אמר שהוא מאמין בי ומשם האמונה העצמית התחילה. אני מעולם לא חשבתי שאוכל לשבת בכיתה ללא ריטלין, ופתאום בצור ישראל לא לקחתי יותר ריטלין, כי התחלתי להאמין בעצמי"
דניאל בלומהוף, אביו של בצלאל, מספר על השינוי שחל בבנו, לאחר שעבר לצור ישראל. "אני זוכר שעמישר הגיע הביתה ודיבר איתנו. הרגשנו שבצלאל מרגיש יותר טוב ויותר נינוח, שהוא עושה משהו עם החיים שלו, עמישר דחף בלי סוף, הבגרות זו הייתה הפתעה שלא חלמנו עליה. הליווי והחיבוק שנתן היה מתבקש, כואב שאדם כזה הולך".
"הוא נלחם על כל תלמיד מלחמת חורמה"
בהמשך עזב בן דוד את תיכון צור ישראל, וויתר על עמדה ניהולית כדי לחזור לתפקיד המקורי שאהב יותר מכל: לתפקיד המחנך ולעבודה בשטח עם התלמידים. הרב אלי טובול, מנהל המרכז התורני לחינוך טכנולוגי נחלים, מספר שעמישר בן דוד הגיע למרכז לפני כ-8 שנים לתפקיד מחנך כיתות חשמל. "הוא רצה לגעת בליבם של הילדים, בסוף זה הבנאדם - אדם שנוגע באנשים. הוא היה אדם שנמצא בתוך הקופסא וחושב מחוץ לקופסא, אדם שידע לפעול בתוך המערכת למרות שלא אהב מערכות, אך ידע למצוא פתרונות".
הרב טובול מספר כי בן דוד עשה רבות למען תלמידיו, וממש כמו אב שדואג לילדיו, שם את טובתם במקום הראשון. "עמישר הוא שחקן נשמה, רואה לעומק ויעשה הכל לטובת הילדים. הוא היה נלחם על כל תלמיד מלחמת חורמה, פעם לא הגשתי תלמיד לבגרות בגלל שעשה מעשה חמור, והוא נלחם בי בכל הכוח, לא וויתר והסביר לי שאם לילד לא תהיה בגרות, לא יהיה לו כלום, והתעקש שאמצא משהו אחר, בסוף הסכמתי והגשתי אותו לבגרות. שנה שעברה היה ילד שלא יכל לצאת לטיול שנתי והוא נלחם בי עוד פעם שהוא ייצא, התחנן בפניי, נסע לבית של הילד, הביא אותו לטיול ולא וויתר כי הילד הזה חייב להיות בטיול עם כולם. אם הילד לא קם ביום הבגרות, היה נוסע אליו הביתה, מוציא אותו מהמיטה ודואג שיבוא לעשות את הבגרות".
המרכז התורני לחינוך טכנולוגי נחלים הוא בית ספר מקצועי המשמש כפנימייה, ושייך למשרד העבודה. הרב טובול מספר שבן דוד, אשתו והילדים היו מגיעים לא פעם בסופי שבוע כדי להעביר את השבת עם התלמידים. "הם היו מאוד מחוברים לילדים הוא היה מזמין תלמידים ובוגרים לשבתות, כולם היו מגיעים אליו הביתה, או שהוא היה בשבתות בפנימייה. במהלך השבוע יום ולילה הוא היה כאן, לכל מה שצריך הוא היה מגיע, אף פעם לא אמר לא. הוא בנה לנו את הטיולים בבית הספר כי הוא היה נווט מצויין, ארגן, קנה וסידר, הרבה פעמים קנה לילדים בגדים, הביא להם כסף, פעם בשבוע היה לוקח עם האוטו שני ילדים לשווארמה ושיחה אישית, אמרתי לו שזה אסור צריך אישור הורים, לא עניין אותו, נלחם כמו נמר על כל ילד. הוא אף פעם לא היה קובע פגישה, נכנס אליי לחדר, לא מחכה, גם אם הייתי באמצע משהו, התעקש שניתן לילד מסוים מענה. בזכותו הרבה מאוד ילדים קיבלו תעודת מקצוע ובגרות. אתמול בלילה הגיעו כל תלמידיו ובוגריו, מכל קצוות הארץ לבית הספר בעשר בלילה וסיפרו סיפורים עליו".