כשהחלה ההתקפה בשבת בבוקר, רון שרמן היה בבסיס, בין משמרות, וישן במיטתו על אזרחי, כששמע קולות נפץ התקשר לאביו אלכס. "בהתחלה הם חשבו שזו מתקפת טילים חריגה, בדיעבד, אלו היו קולות של פצצות ורימונים. רון התחיל לכתוב שיש מחבלים בבסיס, בוואטסאפ, לא הייתי מוטרדת, חשבתי שהוא סתם נלחץ", מספרת אמו מעין.

מעין מספרת כי רון אסמטי ולכן שובץ לתפקיד עורפי – אחראי על העברת הסחורות לרצועת עזה, בבסיס שתפקידו לסייע לתושבי הרצועה. בשעה 07:12 כתב "אימא אבא אני אוהב אתכם, זה נגמר". בשלב זה, מעין הייתה בטוחה שרון כבר לא איתנו. "אף גורם רשמי לא יצר קשר, לא היה עם מי לדבר. אלכס ניסה להתקשר למפקד של רון, והוא אמר שאפשר להירגע כי אין שום בעיה עם הבסיס ושבטח יש הדממה של מכשירי הסלולר ולכן הקשר עם רון פסק, נרגעתי לכמה שניות ואז הבנתי שהוא בכלל לא יודע. יצאתי לחצר ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הגוף לא מוכן לשוק כזה".

כעבור ארבע שעות, מעין קיבלה מחברים סרטונים אשר הופצו על ידי החמאס ובאחד מהם נראה בבירור רון כשהוא מובל לרצועת עזה. "זה סיוט שאי אפשר להבין, כאוס מוחלט, את מרגישה שאת לבד בעולם, אנחנו ידענו אחרי 4-5 שעות והעברנו לצה"ל את הסרטונים, רק ב-22:00 בלילה הגיעו לכאן גורמים לאשר את החטיפה. גם עכשיו אנחנו מרגישים נטושים, אני לא צריכה את החיבוק של צה"ל, אני רוצה תשובות ופעולות להחזיר את החטופים".

רון הוא בעל אזרחות ארגנטינאית, מעיין מספרת כי משפחתם פועלת באינטנסיביות בערוצי התקשורת בארגנטינה ומגיעה לכל גורם רשמי ובעל יכולת השפעה על מנת לקדם את שחרורו של רון, ביניהם אפילו פנייה למסי. "אני סומכת יותר על נשיא ארגנטינה שיעזור לנו, הוא הביע רצון לעזור, הייתה אתמול שיחת זום של משפחות האזרחים הארגנטינאים החטופים, הנשיא היה מאוד אמפטי, הוא בכה יחד איתנו כששמע את הסיפורים, העביר לנו את הטלפון האישי שלו, ואמר שיעשה ככל יכולתו להשיבם. מאף גורם מדיני בישראל לא קיבלנו יחס או הודעה כמו שקיבלנו מנשיא ארגנטינה, זה נותן לנו תקווה קטנה, וזה גם משהו בשלב הזה".

קיבלתם תשובה ממסי, או מגורם מטעמו?
"מסי ככל הנראה קיבל את הפנייה שלנו, יש לו השפעה גדולה, ורצינו שיגיד כמה מילים על החטופים הארגנטינאים כדי לייצר עוד קצת לחץ אבל כנראה שלמסי יש שיקולים אחרים. רון מעריץ אותו כבר שנים, החדר שלו מלא בתמונות של מסי והוא אפילו מככב בשומר מסך שלו, רון מרגיש חלק מהעם הארגנטינאי ומסי זה ארגנטינה, אלכס פנה מהלב וסיפר למסי שרון מעריץ גדול שלו".

אחד המשפיענים בארגנטינה, שכן נרתמו לקדם את הנושא הוא לאון חייקו, דודו של אלכס, אשר העלה פוסט הקורא לשחרר את רון. חייקו, זמר של שירי מחאה ומי שכתב לא מעט שירים למרסדס סוסה, פעל רבות לקידום החופש, הצדק החברתי, והקריאה למאבק נגד אלימות. "הוא מסייע לנו לייצר בארגנטינה באז תקשורתי".

רון שרמן (צילום: באדיבות המשפחה)
נשיא ארגנטינה הבטיח לעזור. מסי בינתיים מתעלם | צילום: באדיבות המשפחה

"למה אני צריכה להישען על ארגנטינה שתיחלץ את רון?"

מעיין מספרת שבפניות המעטות שלה לגורמים רשמיים בממשלה, ציפתה לכל הפחות להבעת סולידריות, במקום זה נתקלה בחוסר אכפתיות ואטימות לב, והאכזבה שלה ממדינת ישראל ומההנהגה הנוכחית עמוקה וקשה.

"יש לי שני ילדים שאמורים להתגייס, אבל איך אפשר אם המדינה מתייחסת ככה לדבר הכי יקר שלנו, מה הם אומרים לאימא שישבה בקיבוץ וגידלה את הילדים או לאבא שלקחו לו את כל המשפחה? איזו מדינה מתייחסת ככה לאזרחיה ולמה אנחנו צריכים להיאחז באזרחויות זרות כדי שאולי מדינות אחרות יחלצו אותנו משם? כשאני רואה את גלנט אומר באמצעי התקשורת שהם ישטחו את עזה ויחסלו את החמאס עד אחרון המחבלים, מה הסיכויים של הבן שלי ושל שאר החטופים לצאת משם? אנחנו דורשים תשובות ורוצים לדעת האם החליטו להקריב את החטופים?".

ההתכתבות האחרונה של רון שרמן עם משפחתו (צילום: באדיבות המשפחה)
צילום: באדיבות המשפחה

כדי להתמודד עם השעות הקשות שחולפות כשהם בחוסר וודאות מוחלט, מעין ואלכס מתראיינים מדי יום לגורמי תקשורת בארץ ובעולם, ומסייעים בהסברה שאותה משרדים ממשלתיים ייעודיים כשלו לעשות.

"אלכס מתראיין בספרדית לרשתות בדרום אמריקה ואני מדברת באנגלית כדי לגרום להם להבין שלא מדובר באירוע מלחמתי של צבא אחד נגד צבא אחר אלא על חטיפה של חיילים בתוך מדינת ישראל, ושל אזרחים, תינוקות וילדים. אני כמובן לא מדברת בתקשורת הזרה על הרשלנות והביזיון ששלא נראה כמוהו ולא על הממשלה הגרועה בתולדות המדינה, אלא מנסה לגרום להם להבין שמדובר באירוע חריג, ושאנו זקוקים לעזרה של העולם. אני לא מבינה עד עכשיו למה הם חטפו תינוקות, ילדים וזקנים. זה עושה להם נזק תדמיתי. ההסברה עוזרת לנו להיות פעילים, להילחם, הממשלה צריכה קודם כל להחזיר את כולם ורק אחר כך להתחיל לחשוב מה הלאה. אל תתנו להם למות בהפגזות של צה"ל. אבא שלי נפטר לפני חצי שנה, וזה היה שבר גדול בשבילנו, היום אני אומרת תודה שהוא לא כאן כדי לראות את מה שקרה לנו, זה גיהינום, בלתי נסבל לחיות בצורה כזו, ויש כמונו עוד מאות משפחות".