המפגש המשפחתי המורחב בחגי ישראל בכלל, ובליל הסדר בפרט, מייצר אצל לא מעט אנשים תחושת לחץ וחרדה שלעתים מציפה ומביאה אתה גם משקעים מהעבר ומההווה. שנה זו אינה שנה רגילה, אל ליל הסדר השנה אנו מגיעים תוך כדי מלחמה. תחושות לחץ וחרדה מלווים את כולנו כבר יותר מחצי שנה. חלק מכירים מקרוב חיילים שנמצאים בחזית, אזרחים וחיילים שנפגעו במלחמה - כשבעצם כולנו חווים הכל מקרוב בעידן המדיה ב-2024.

כל אחד מאיתנו יחווה את ההכנות לחג ואת ליל הסדר באופן שונה. חיילים אשר חזרו מהקרב, תושבים אשר פונו מביתם ואין להם מקום מבטחים, ובכלל כל אדם מן המניין, יחוו תחושות ורגשות מעורבים. מצד אחד הרצון לשמוח ולחגוג את החג, ומנגד הקושי של איך אנו ממשיכים בשגרת החיים כאשר יש סביבנו כל כך קושי. כמו כן, המלחמה הנוכחית מפגישה חלק גדול מהבתים בישראל עם סיטואציה שבה חיילים בשירות סדיר, קבע או מילואים חוזרים הביתה רק לעתים רחוקות מאוד ולזמן קצר מאוד. אז נתקלות המשפחות באתגרים של עיכול חווית הלחימה בסביבה ביתית.

המעבר הפתאומי מהלחימה לבית הוא קושי גדול עבור החיילים ומשפחותיהם. החיילים נדרש לעבור ממצב של עירנות לשגרה ורוגע בבית תוך זמן קצר מאוד. בנוסף, החוויות שהחיילים עובר בלחימה אינן חד-גוניות - לצד האירועים הקשים, יש גם חוויות של צחוקים, אחווה ואינטימיות עם החברים ללחימה. כמו כן, הוא או היא יודעים שעוד מעט הם כבר חוזרים ללחימה, לכן מאוד יכול להיות הגיוני שהם לא ירצו להירגע, אלא רק לאגור משאבים. כמו כן, המפגש המשפחתי עלול שלא לעמוד בציפיות. לשני הצדדים יש נטייה לפנטז על מערכת היחסים כמשהו מושלם יותר ממה שהוא באמת. כשזה קורה צריך להתאים את הפנטזיה למציאות. לפעמים כשהחייל חוזר סוף סוף הביתה האנשים הקרובים לא יודעים איך להתנהג, מה יעשה לו טוב, מה יעזור לו, מה לשאול ועל מה עדיף לחכות שהוא יספר כשיהיה מוכן.  

הכנו לכם המלצות וטיפים לכן איך להתנהג, ואיך לא להתנהג לקראת חג הפסח:

איך מתכוננים: מעבר להכין את האוכל שהם אוהבים, להדליק את הדוד ואולי לקנות קצת פינוקים – לא לעשות כלום. חשוב לתת תחושת בחירה ושליטה.

איך להתנהג: חשוב לתת לכל אחד מהמשתתפים בסדר את המרחב והפרטיות שלו ולהימנע מלחץ. האדם שחוזר מהמלחמה עבר הרבה דברים שהשפיעו עליו כנראה בדרכים שלא בהכרח נבין. יכול להיות שהם יהיו רגועים יותר, חזקים יותר, חלשים יותר. החוויה היא מאוד אינדיבידואלית וכל צורה היא לגיטימית. תשאלו אותם למה הם זקוקים. גם אם הם לא יודעים מה הם צריכים, עצם השאלה מאפשרת ולדעת שרואים אותם, שיש להם מקום להביע את הצרכים שלהם.

לשאול או לא לשאול: לפעמים לסביבה, לחברים, למשפחה יש צורך לעזור לחיילים ולבני המשפחה שלהם לעבד את מה שהוא עוברים בלחימה. אולם החיילים עוד חוזרים ללחימה וצריכים לשמור על תפקוד גבוה. זכרו שלא צריך לעבד הכל עכשיו. כל חוויה מעבדים לאורך זמן, במיוחד במצב הזה.

אנחנו מרגישים שהם שונים: קודם כל זכרו שהגיוני שהוא או היא קצת שונים. אם יש שוני מאוד משמעותי ביחס לאיך שאותו אדם מתנהל בשגרה, אפשר לפנות לגורמי טיפול בתוך הצבא - קב"ן (קצין בריאות הנפש), או אחת מהעמותות הנותנות סיוע

לא כולם מגיבים באופן שווה: עלינו להבין כי ההתמודדות הנפשית של אחד אינה דומה להתמודדות של השני ואילו התגובה הרגשית כמעט תמיד מפתיעה בעוצמתה, באופייה ובמהלכה. יש כאלו שישתתפו בסעודת החג על מצב "אוטומט", יהיו שם בגופם, אך לא בנפשם, יש כאלה שיתכנסו בתוך עצמם ולא ירצו לקחת חלק, ומנגד יש כאלה שדווקא ישתפו ויפרקו לעתים אף יתר על המידה או כאלה שיתנהגו כרגיל. אנו מצדנו צריכים להיות ערניים ורגישים לסובבים אותנו, לדעת להכיל את הקושי ולהבין כי לא בהכרח חגיגת החג תהיה כמו שציפינו וכמו שהיא בכל שנה. עלינו לתת לגיטימציה ומרחב בטוח לכל אחד לבחור בדרכו, לא ללחוץ ולכוון לכיוון מסוים שאנו חושבים שהוא הנכון, גם כאשר אנחנו מאוד רוצים לעזור.  

חשוב להיערך לפני: המציאות שנכפתה עלינו מגדילה את הפער בין הרצוי למצוי. שיח פנימי מקדים שלכם עם עצמכם, על מה שהייתם רוצים שיקרה בלילה הזה כמו גם שיח מקדים עם בני המשפחה עמם תסבו לסדר, על הציפיות והצרכים שלהם, יסייע לכם להגיע להבנות משותפות ולצמצם את הפערים.

איך מתנהלים מסביב לשולחן הסדר: היו קשובים למתרחש. הפעילו רגישות מצבית וגלו גמישות בעת הצורך.  קצרו את משך הארוחה והקלילו את האווירה, אם יש צורך. תנו התייחסות ומקום לדברים הטובים שקורים במפגש המשפחתי. חשוב לזכור כי ככלל אנו נעדיף הכרה של המצב מאשר הכחשה מתמשכת, שכן תחושות שלא זכו לעיבוד עלולים לפרוץ בעוצמות ובצורות מזיקות בעתיד ואילו עיבוד של המצב מסייע לחזור לשגרת חיים איכותיים ובריאים. עם זאת, כאשר התגובה נמשכת זמן ארוך ומלווה בתופעות שונות, רצוי ומומלץ לפנות לטיפול וסיוע נפשי מקצועי. 

הכותבת היא עו"ס, מנהלת מרכזי הפנאי בחטיבת בריאות הנפש של עמותת עזר מציון