"לידה שנייה": כך מכנה יחי יהוד את המאבק להחזרת ילדיו, דולב וארבל יהוד, משבי החמאס בעזה. בשבת השחורה נחטפו השניים מבתיהם שבקיבוץ ניר עוז. דולב נחטף כשאשתו סיגי בהיריון מתקדם. בזמן שבעלה נמצא בשבי החמאס, ילדה סיגי את בתם. ארבל נחטפה ביחד עם בן זוגה, אריאל קוניו.

אב המשפחה, יחי יהוד, תיאר הבוקר את המאבק המסויט להחזרתם: "אנחנו מנסים עכשיו ללדת את הילדים שלנו בפעם השנייה. הייסורים של הלידה השנייה הזאת, הם ייסורים שפשוט אין לתאר: לילות ללא שינה, חיים-לא חיים. אנחנו בעשייה בלתי פוסקת בניסיונות לאתר אותם בשלבי החטיפה והשבי, נפגשים עם גורמי צבא ופוליטיקאים בניסיונות להבין איפה הילדים שלנו ולאן הממשלה הולכת עם הכוונות שלה. אנחנו משתדלים להחזיק מעמד, לא ליפול לתהומות ייאוש כשמגיעות ידיעות לא טובות או לקפוץ לשמיים כשמגיעות ידיעות מעודדות. בכל פעם שפרסמו על קבוצה שמשתחררת היינו מאוד בציפייה והתאכזבנו".

קיבלת אות חיים על ילדיך מחטופים שחזרו הביתה?
"לצערי לא. אנחנו יודעים שדולב, ארבל ואריאל מוחזקים בידי ארגון טרור חיים, בריאים ושלמים, במרחב ח'אן יונס. עכשיו כשהתחיל השלב השני, כשהצבא פועל בח'אן יונס, החרדות והסיוטים מטבע הדברים גברו".

מה ידוע לך על נסיבות חטיפתם?
"הם היו נצורים בממ"ד במשך שעות. ירו על דלתות הממ"ד של ארבל ואריאל, פרצו פנימה וחטפו אותם. דולב חובש מתנדב באיחוד הצלה ובמד"א. כשהוא שמע קריאות לעזרה מבחוץ הוא יצא החוצה - ומאז נעלם. הוא נעל את הדלת על סיגי שהייתה בהיריון תשעה חודשים, עם שלושה ילדים קטנים בממ"ד - ונעלם".

בממשלה טוענים כי המשך הלחימה יאפשר החזרת חטופים נוספת. אתה קונה את התזה הזאת?
"קטונתי. אני לא איש צבא, לא מסוגל להעריך עד כמה המהלך הזה יביא לשחרור הילדים שלי. כאבא, אני חרד לעניין הזה. מה-5 בנובמבר כשנפגשתי בפעם הראשונה עם שר הביטחון והצוותים שלו, אמרתי את זה בצורה מאוד ברורה: שאני כאבא מעדיף שכדור אחד לא יירה שם. זה מה שהייתי רוצה, לפתור את זה בדרכי משא ומתן, ללא לחימה".

אתה סבא טרי. איך אתה מתמרן בין המאבק להחזרתם לבין היותך איש משפחה?
"אמרו לי בתחילת הדרך, בני משפחה וחברים: 'איזה חוסר ודאות קשה ומטלטל זה'. אמרתי: חבר'ה, תתאפסו על עצמכם. חוסר הוודאות שלנו הוא לוקסוס לעומת חוסר הוודאות שהיקירים שלנו מצויים בו. הם מתחת לאדמה, לא יודעים מתי יום, מתי לילה, מתי יאכלו, מתי ישתו, מתי יתקלחו, מתי יעונו, מתי יוצאו להורג. אין לנו אופציה להישבר. אני אומר לילדיי: דולב, ארבל ואריאל, תחזיקו מעמד. אל תישברו. הערב נר ראשון של חנוכה. אני מקווה שיקרה הנס הגדול ואתם תשוחררו במהרה. המשפחה, קהילת ניר עוז, עם ישראל, צה"ל, כולם מנסים להגיע אליכם ולשחרר אתכם".

מה הדרישות שלך מהמדינה?
"להתעקש על השלמת המתווה הראשון שבו צריכות להשתחרר הנשים והילדים. הבת שלי בת 28, אבל אישה לא יכולה להחזיק בשבי בתנאים האלה. ארבל שלי עדינה, קטנה, לא רואה איך היא מחזיקה פיזית ונפשית. אחרי זה, הגברים הפצועים. יש בחורים צעירים בגילאים 30-40 שפצועים וזקוקים לטיפול. הם לא זוכים לו שם לפי מה שאנחנו שומעים. למרבה האירוניה, עם זה שבני דולב הציל אנשים כחובש מתנדב, טיפל בפצועים מפגיעות טילים ובתאונות דרכים, הוא זקוק לתרופה יום-יום כחולה כרוני. 60 יום שהוא לא מקבל את זה. הילד הולך ונחלש מיום ליום".

פנית לצלב האדום כדי להעביר דרכם את התרופות?
"לא הפסקנו לפנות ונתקלנו בקירות חלקים, שאי אפשר לטפס עליהם בכלל. ארגנו ארגזים עם תרופות לכל חטופי ניר עוז והעברנו אליהם. זה היה צריך לעבור מגרמניה למצרים, ממצרים לאל-עריש ומאל-עריש לעזה. כלום, שום דבר. פנינו לכל הגורמים האפשריים באופן אישי: נשיא מד"א, אבי זהר, מנכ"ל איחוד והצלה אלי פולק, דרך גורמים פרטיים שאנחנו מכירים שמקורבים לצלב והאדום - וכלום לא קרה עם זה".