לפני קרוב לחודש נפל בקרב ברצועת עזה סרן במילואים שאול גרינגליק ז"ל, קצין בגדוד 931 בחטיבת הנח"ל. גרינגליק השתתף העונה ב"הכוכב הבא לאירוויזיון", עשה אודישן מוצלח עם השיר "עטלף עיוור" אך בחר לפרוש מהתחרות כדי להתמסר ללחימה.
אביו, אל"ם במילואים צביקה גרינגליק, סיפר ל"ארז ואברי" על החיבוק החם מעם ישראל והתקרית שהתרחשה ימים ספורים לפני שהתבשר על הנורא מכל. "פגעתי במכונית בחנייה והשארתי פתק. בעלת המכונית התקשרה אליי ותיאמנו בינינו את התיקון. היא רצתה שנלך למוסך גרשון ברעננה. קבענו שאגיע למוסך ביום רביעי ואשלם. לא רציתי להפעיל את הביטוח".
"ביום שלישי שאולי נהרג ולא הגעתי למוסך ביום רביעי. ביום חמישי היא כתבה לי בוואטסאפ: 'אני מאוד מאוכזבת מההתנהגות שלך, ככה לא מתנהגים. אני פונה לביטוח'. שלחתי לה את מודעת האבל וכתבתי לה: 'מיד אחרי השבעה נסדיר את זה'. כמה דקות אחרי זה היא הגיעה ואמרה לי: 'תשמע, הייתי בלוויה של הבן שלך. לא ידעתי שזה אתה. תשכח מזה עכשיו, אני אסתדר עם הכל. הכל בסדר, לא קרה כלום'. שכח מזה".
"שלושה ימים אחרי השבעה ירדנו כל המשפחה לחאן בערבה. המקום יכול להכיל 200-300 איש אבל היינו שם לבד, לאחד את המשפחה. בבוקר קמתי וחשבתי: מה האישה הזאת אשמה שהבן שלי נהרג? שלחתי לה 2,000 שקלים בביט. לא עברו כמה דקות והיא כתבה לי: 'אתה לא צריך לשלם לי על שום דבר. הלכתי למוסך גרשון וכשהבחור שמע מי פגע, אמר שאף אחד לא ישלם ושהם יסדרו את האוטו'. ככה נגמר הסיפור. גילינו אנשים נפלאים".
עוד סיפר גרינגליק: "בשבעה הגיעו אלינו אנשים מכל הארץ וגם מחוץ לארץ, אוטובוס של חבר'ה מאמריקה שהיו בדרך לשדה ורצו לנחם אותנו. גם בערבה, כששמעו שאנחנו צריכים מניין, כל הערבה הגיעה בבוקר ובערב כדי לעשות לנו מניין ולארגן אותנו, שלא יחסר לנו כלום. חזרתי עכשיו מסוף שבוע ביער הסודי בקפריסין מטעם 'יד לבנים' ו'משפחה אחת'. היינו שם 12 משפחות שכולות לסוף שבוע עם הדרכה. חברים מקסימים, אנשים נהדרים. אתה נמצא עם אנשים שחוו בדיוק את החוויות שלך, ואין את הרחמים שאחד נותן לשני או את ההרגשה הלא נעימה. היה מדהים".
אחרי נפילתו, פורסמה תמונה שבה נראה גרינגליק ז"ל מסייע לתושבת עזה ומסיע אותה על כיסא גלגלים בתוך הרצועה. צביקה לא הופתע מהתמונה הזאת: "אחד החברים הטובים של שאולי, שחקן מכבי תל אביב ונבחרת ישראל גבי קניקובסקי, סיפר לי שכשהוא היה הולך עם שאולי בתל אביב הוא היה בבעיה, כי שאולי היה ניגש לכל הומלס ומדבר איתו, שואל מה נשמע ומה העניינים. כשהם היו נכנסים לקניון, הוא היה פונה לשומר ושואל אותו אם הוא צריך משהו, אם רוצה שיחליף אותו, כי אולי השומר צריך לשירותים".
"בשבוע שעבר הלכתי לקניון בירושלים לפגישה. ניגשתי לבן אדם בכניסה ושאלתי: שתית קפה הבוקר? הוא אמר: 'וואלה, לא, אולי תקנה לי קפה? אני מת לקפה'. הלכתי לרולדין וקניתי לו קפה, על חשבון שאולי. לשבעה הגיעה משפחה דרוזית מכפר בצפון. לא ידעתי עליהם, לא הכרתי אותם. האמא בכתה כל הזמן, האבא דיבר עם הבן שהיה קצין בצבא עם שאולי. הבן סיפר שקיבל חיסון לקורונה ונהיה משותק על כיסא גלגלים. הוא ביקש משאולי שיבוא להרים לו את המורל ולעודד אותו. שאולי הגיע, ניגן על גיטרה ולמד שיר בערבית בשביל לשיר לו ולעודד אותו. סיפור כיסא הגלגלים לא הפתיע. עבור שאולי, כל האנשים שווים".
אמור לי מי בנך ואומר לך מי אתה.
"אני שמח שהעץ לא נפל רחוק מהתפוח. אשתי מנחת הורים וזוגות. היא למדה את זה הרבה שנים והצילה לנו את הבית. כל אחד עושה טעויות עם הילדים, אנחנו הצלחנו לאחד את המשפחה דרכה. הפכנו את הילדים לחברים הכי טובים. ברוך השם לנו גם את המוזיקה, אנחנו שרים ביחד כמשפחה".