המוני ישראלים מצאו את עצמם מגוייסים לסייע בכל דבר שרק ניתן. אחרי חודשים של פילוג וקרע, אזרחי מדינת ישראל מפגינים סולידריות חסרת תקדים שנותנת מעט תקווה בימים כל כך קשים.

אחד מהאזרחים האלו הוא יוסף אלזיאדנה, נהג הסעות בדואי מהדרום, שהסיע ביום שישי שמונה צעירים וצעירות למסיבה ברעים והיה אמור לאסוף אותם למחרת, בשעה אחת בצהריים. אבל בבוקר המציאות הקשה טפחה גם לו בפנים. "הצעירים שהסעתי התקשרו אליי בשש בבוקר וביקשו שאגיע לאסוף אותם כי יש אזעקת צבע אדום. לא היססתי. לא צחצחתי שיניים ולא שטפתי פנים, וישר יצאתי לאסוף אותם".

25 דקות נסיעה הפרידו בין אלזיאדנה למסיבה, אבל רגע לפני שהגיע נקלע למתקפת יריות. "באזור קיבוץ בארי אני שומע יריות מעל הראש שלי. עצרתי, ירדתי מהאוטו ושכבתי על האדמה. כל פעם שהרמתי את הראש שמעתי ירי לכיוון שלי. אבל בזמן שאני שוכב החבר'ה מהמסיבה מתקשים אליי לחוצים וצועקים 'יורים עלינו'. קמתי, לקחתי את עצמי בידיים ונסעתי כשיורים עלי".

כשהגיע למקום נקלע אלזיאדנה לתרחיש בלהות: "אלפי אנשים רצים מבוהלים לכל הכיוונים כשיורים עליהם, ולא ברור מאיפה היריות. הכנסתי 30 אנשים לרכב והתחלנו לברוח משם". בדרך נתקל אלזיאדנה בצעירה שנורתה ברגלה ועצר לאסוף גם אותה, כשכל העת שורקים מעל הרכב כדורי המחבלים. "אני ממש בטראומה מכל מה שהיה. אני לא מצליח לישון".

את הרגע שבו החליט לנסוע אל התופת ולא לברוח חזרה אל ביתו מתאר אלזאידנה כבלתי נמנע. "אני אזרח ישראלי ואני גאה שאני אזרח ישראל. אנחנו נמשיך לחיות בכל מצב כעם אחד, במלחמה ובשלום".

הכתבה פורסמה לראשונה באתר גלובס