תמיכה בצעירים שאיבדו את קרוביהם: בעקבות האובדן והשכול הכבד שחווים מאות צעירים בארץ, בשל מותם של בני ובנות זוגם מאז פרוץ המלחמה – אימה של עמית צפרי בת ה-25 קוראת להקים קבוצת תמיכה עבור אלו שנותרו מאחור. "זה נולד מתוך צורך אישי, שהפך לקולקטיבי", כך מספרת רחלי צפרי מיהוד, אימה של עמית, אשר איבדה את בן זוגה – ירדן בוסקילה בן ה-25 – בטבח הנוראי במסיבה ליד רעים.

עמית צפרי וירדן בוסקילה מכפר מסריק הכירו באינסטגרם, דרך חברים, כך מספרת האם. הם גרו ביחד בתל אביב ואף דיברו על חתונה לדבריה. רק ביום שישי שעבר עמית חזרה מטיול בחו"ל עם משפחתה, והספיקה לראות את ירדן זמן קצר לפני שזה ירד לדרום, למסיבת הטבע "נובה", עם חברים משותפים שלו ושל עמית. "עמית הספיקה להיות איתו חצי שעה לפני שיצא למסיבה", אומרת אימה.

"כשעמית התעוררה בבוקר שבת לאזעקות, היא מייד התקשרה אל ירדן, ולא היה מענה", מספרת אימה. "כשניסתה להתקשר לאיתי, חבר שהיה איתו במסיבה, הוא נשמע מאוד לחוץ. אחרי זה ירדן התקשר לעמית והרגיע אותה, אמר לה שהכול בסדר ושהם במרחב מוגן - ושאם היא רוצה הוא יישאר איתה על הקו. אבל עמית קיבלה שיחה אחרת, והשיחה עם ירדן נותקה. אחר כך, היא כבר לא הצליחה לדבר איתו", מספרת האם.

לדברי רחלי, איתי - אחד החברים שניצל - עדכן את עמית שהם מנסים להימלט מהמקום ברכב יחד עם עוד שתי בנות, ואז הם נתקעו בפקק. כשהחלו היריות נאמר להם להימלט מהמקום, ובאיזשהו שלב הם התפצלו. איתי סייע לבנות שהיו בהתקף חרדה, ודניאל וירדן ברחו לכיוון אחר. "באותו הזמן מעיין, בתי הבכורה, הצליחה לדבר עם ירדן. היא הייתה קצינה באוגדה בעזה במשך שנים, והכירה את השטח, ולכן ניסתה לקשר אותו לבסיס ברעים - שיאפשר לו להיכנס. מעיין, כמו כולם, לא ידעה מה באמת מתחולל שם".

"אי אפשר לתאר את הרגע הזה, עמית התרסקה לרסיסים"

באיזשהו שלב, השיחה בין מעיין לירדן נותקה גם כן, והיא כבר לא הצליחה לדבר איתו שוב. מעיין הייתה למעשה האחרונה ששמעה את ירדן בחיים. "הפעם האחרונה שהוא היה מחובר לוואטסאפ הייתה ב-09:14, כשכל הזמן הזה הטלפון שלו ממשיך לצלצל. קיווינו שאולי נגמרה לו הסוללה, ועוד רגע הוא יימצא", אומרת רחלי. במשך ארבעה ימים ירדן הוגדר כנעדר, עד שביום שלישי בערב הגיעה הבשורה הקשה. "הגיס של ירדן התקשר אליי ובישר לי שתוצאות בדיקת ה-DNA אומתו, והוא זוהה. הלוויה הייתה ביום שישי", היא מספרת.

בעקבות השיחה, רחלי הייתה צריכה לבשר לבתה על מות אהובה. "קודם כל הודעתי למעיין", האם נזכרת, "ויחד סיפרנו לעמית - שהתרסקה לרסיסים. אי אפשר לתאר את הרגע הזה, אין מילה שיכולה להכיל את הכאב הזה. במשך כל הימים הללו, היינו במנעד רגשות של בין תקווה לייאוש. לעיתים חשבנו שאולי זה הסוף, אבל את ממשיכה לקוות שאולי הוא מסתתר באיזשהו מקום. את מחפשת את הבגדים שלו בטלוויזיה, תוהה אם עדיף שיהיה חטוף – ועד כמה שאת יודעת שבשורה כזו יכולה להגיע, שום דבר לא מכין אותך לרגע האמת, לכך שזה אכן קרה".  

רחלי מספרת שירדן היה בחור חייכן, מלא שמחה, קסם ואכפתיות, ושהוא מאוד אהב את בתה, עמית. "הוא אהב להגיע אלינו הביתה לארוחות שישי, לאירועים, לימי הולדת. הוא כל הזמן שיחק עם הנכדות שלי, וכל מה שהיה לו בראש זה עמית, שיהיה לה טוב וכייף. הוא מאוד דאג לה, והם כבר התחילו לדבר על חתונה".  

"קבוצת תמיכה יכולה להציל הרבה נפשות"

זמן קצר אחרי ההודעה על מותו של ירדן, האם הבינה שיש צורך אדיר במפגשי תמיכה קבוצתיים לבני ולבנות זוג שיקיריהם נרצחו בטבח. "השיתוף הזה של האסון הנורא, יכול לתת תמיכה ולהחזיר אנשים מהמקום הכי נמוך בעולם - בחזרה לחיים", אומרת רחלי, "לקבוצה כזו יש כוח".

בימים האחרונים האם החלה להפיץ את היוזמה שלה ברשתות החברתיות, ומספרת שקיבלה כבר פנייה ממרכז רפואי שיקומי. "אני רוצה שמישהו ייקח את המושכות ויוביל את המסע הזה, כדי שנציל את הנפש של כל מי שנשאר. מפגשי תמיכה שנעשים בהדרכת מטפלים מוסמכים לטיפול בשכול ובאבל, צריכים להיות בכל עיר, כדי שכל אחד יוכל להגיע. אחד הקשיים המרכזיים בשכול הוא התחושה של אנשים שהם לבד, ושאף אחד לא יכול להבין אותם. לכן, חשוב שהם יהיו ביחד. קבוצה כזו יכולה להציל הרבה נפשות".

צפרי קוראת לכל מי שיכול לסייע בעניין, לפנות אליה. "זה התחיל מצורך אישי שהפך לקולקטיבי, כי יש כאן שותפות לאסון. בשונה מקבוצות של נשים שנותרו אחרי שבני זוגן החיילים נהרגו, במקרה הזה כולם חוו את אותו אירוע מזעזע – באותו מקום ובאותה שעה".