"ישבתי אתמול וסידרתי את כל התבוסות הקטנות שאספתי בחיי. כשעמדו מסודרות נגלה לי ניצחון גדול".
שמואל כהן
יום הולדת 10 של צח, בננו הבכור. החלטנו לקנות לו קולה לחגוג (בדרך כלל יש רק מים או מי סודה בבית). הוא מוזג קולה וממלא את הכוס עד הקצה. ואז הולך למגירת הקרח במקפיא ושופך חופן קרח לתוך הכוס. וכמובן הקולה נשפכת לתוך מגירת הקרח. אני (עשהאל) מתעצבן מיד ומתחיל לכעוס ולצעוק. אני פוצח בנאום פסיכו-חינוכי לא יעיל ולא עוזר. תוך כדי הנאום, ברור לי שזה לא יעיל ושזה לא עוזר לאף אחד והורס את האווירה, אבל אני מוצף ומתקשה להרגיע את עצמי. אני מתחיל לנשום נשימות עמוקות. צח מסתכל אליי ואומר לי את אחת המנטרות הקבועות אצלנו בבית: "זהו אבא, זה רשמי: אני אנושי".
מיד כולנו צחקנו. תוך רגע, נרגעתי, חזרתי לעצמי, חיבקתי אותו והודיתי לו שהזכיר שכולנו אנושיים וכולנו טועים.
כולנו מפחדים לטעות. זה טבעי ונורמלי. כשתינוקות לומדים ללכת, ההורים מעודדים על כל ניסיון שלהם, מוצלח יותר או פחות. הם לא מבקרים אותם או נותנים להם משוב "בונה", אלא פשוט מוחאים כפיים ומעודדים. ככה למדנו ללכת בעולם - דרך ניסוי וטעיה. נפלנו וקמנו שוב ושוב עד שלמדנו.
ככל שאנחנו מתבגרים אנו מתחילים לפחד להיכשל ולהראות "לוזרים". אנחנו מתחילים לחשוש שיצחקו עלינו - ולכן אנחנו מתחילים להימנע מטעויות. אנחנו מתחילים לנסות לשלוט בסביבה ולהיות מושלמים. אנחנו נמנעים מלעשות דברים שאנחנו לא טובים בהם או שאולי נטעה בהם. וכתוצאה מכך אנחנו מפסיקים לחקור, להתנסות ולאתגר את עצמנו. אנחנו נשארים באזור הנוחות שלנו. אבל "אין גדילה באזור הנוחות, ואין נוחות באזור הגדילה".
טעות (mistake) היא למעשה ניסוי עם תוצאה לא צפויה (missed take)
עוד לפני שנהיינו הורים, החלטנו לחבק "טעויות" כחלק חשוב מהתפיסה החינוכית שלנו. לדוגמה, כשלימדנו את הילדים שלנו לרכב על אופניים, היינו אומרים להם שוב ושוב "אם אתם לא נופלים, אתם לא לומדים". מאיפה למדנו את זה? משני עולמות ידע שונים שעבדנו בהם: עולם האלתור, ועולם האימון אישי.
אלתור תיאטרלי
אחד החוקים הבסיסיים באלתור הוא ש"אין טעויות, רק עוד מידע". כל מה שקורה בסצנה על הבמה, גם אם הוא לא מה שחשבת שיקרה, יכול לתרום להעמקת הסצנה. לדוגמה, אם את מאלתרת דמות גברית על הבמה, אולם השותף שלך לסצנה מתייחס אלייך כאל סבתא שלו, זוהי לא "טעות". הבלבול על הבמה הוא למעשה הזדמנות להשתמש במידע החדש ולהעשיר איתו את סצנה. לדוגמה: "כן, מאז שהשתילו לי את הזקן, אני נראה יותר גברי. נכון?"
"הטעויות" האלה הופכים לפנינים המאתגרים את השחקנים/ות להיות יותר יצירתיים, פתוחים וקשובים לאנסמבל. טעויות אלה דורשות מהם להיות פתוחים, רגישים, ולהגיב עם ״כן, ו…״ כדי למנף את הטעות לרגע סינרגי ומחשמל.
בהורות אותם "טעויות" הם למעשה הזדמנויות לייצר רגע של קירבה, של הבנה, של חיבור, אם נעז לומר להם "כן, ו…" ולבנות עליהם. במקרה עם צח, היכולת שלו לא לא להיבהל מה"טעות" של שפיכת הקולה במגירת הקרח, אפשרה לו להישאר רגוע ומשחקי, ובכך לעזור לעשהאל להתגבר מעבר ל"טעות" וליצור רגע של קירבה ואינטימיות. דמיינו מה היה קורה אם צח היה נבהל מהטעות אז היינו נכנסים למאבק כוחות או סתם ויכוח לא נעים שהיה מעכיר על מסיבת יום ההולדת.
אימון אישי
אחת ההנחות באימון אישי בגישת NLP (או בשמו המלא Neuro Linguistic Programming) היא ״אין טעויות, רק למידה״. ההנחה הזו עוזרת למאומנים ויזמים להעז לצאת לעולם ולממש את החלומות שלהם. מדוע?
כי כל טעות עוזרת למצוא ולדייק פתרונות יצירתיים דרך לופ פידבק חיובי. לדוגמה, תומס אדיסון עשה 1,000 ניסיונות (טעויות?) לפני שהצליח להמציא את הנורה. כששאלו אותו "איך זה מרגיש להיכשל 1,000 פעם?" הוא ענה "לא נכשלתי 1,000 פעם, אלא הנורה הומצאה אחרי 1,000 צעדים".
הבחירה לראות טעות כהזדמנות ללמידה במקום כישלון, עוזרת לנו להתרכז בלמידה ובגדילה מאשר באשמה. במקרה של הקרח, שנינו למדנו שטוב שפעם הבאה צח ישים קודם את הקרח ואז את המשקה. אולם אם היינו מתפוצצים על הטעות, הדגש היה על העונש או האכזבה שלנו, והלמידה אולי הייתה מתפספסת.
אז שתי דיסציפלינות שונות לגמרי מגיעות לאותה מסקנה: אין טעויות, רק למידה. אין טעויות, רק גדילה. ואת הידע הזה יישמנו קודם בנישואין שלנו, ואז בהורות שלנו, ולבסוף עם הזוגות שאנחנו עובדים איתם יום יום.
טעויות הן הזדמנות לפתרונות יצירתיים
אז נכון שיש דבר כזה טעות, והיא באמת כואבת, אבל הגישה הזו לטעויות עוזרת למנוע שיתוק ופרפקציוניזם. לכן, שווה להכיר ב"טעות" כחלק חיוני בתהליך הגדילה ובמקום לברוח ממנו, לחבק אותו.
איך להפסיק לפחד מטעויות?
ייקח זמן לחווט מחדש את המוח ולרכך תפיסות נוקשות לגבי פחד מטעויות. אולם הטמעת תפיסה יותר משחקית לטעויות תפתח אתכם ואת הקשרים שלכם למחוזות חדשים. הנה כמה צעדים שיכולים לעזור:
- תבחרו להאמין שטעויות הם בלתי נמנע מהחיים ומרכיב חיוני והכרחי לגדילה.
- צרו מרחבים בחיים שלכם שבו טעויות הם לא רק בסדר, אלא אפילו נחגגות.
- חזקו קשרים בו אתם חופשי לחקור, לחשוב מחוץ לקופסא, ולטעות.
- תמדלו לבן/בת זוגכם ולילדים שלכם שאפשר לשחק, לטעות, ליפול, לחקור, ולקחת אחריות כשטועים. שטעות זה לא סוף העולם.
- תסלחו לעצמכם ולאחרים כשהם טועים. המשפט שעוזר לנו לסלוח ולהישאר משחקי הוא המשפט האלמותי שצח אמר: "זהו, זה רשמי: אני אנושי".
זכרו מה שמילס דיוויס, החצוצרן המפורסם בעולם אמר: "אל תפחדו מטעויות, כי אין כאלה".