איתי (18) ומיה (21) רגב מהרצליה חיכו במשך שבועות למסיבה בקיבוץ רעים. ״היינו במקסיקו שלושה שבועות ונחתנו ב-23:00 ביום שישי בישראל״, מספרת אמם, מירית. ״כל הטיול הם דיברו על המסיבה וכמה הם רוצים להיות בה. למיה. היה כרטיס והיא התארגנה על כרטיס גם לאיתי, בחצי קומבינה, כי היא הייתה לגיל 21 ומעלה והוא בן 18. הם דיברו על המסיבה המון, והיה איזה רגע שהם פחדו שהם לא יגיעו בזמן, כי פספסנו את הטיסה הראשונה שלנו, והם ממש התבאסו. בסוף הגענו הביתה בשישי בחצות, וב-00:20 הם כבר היו בדרך למסיבה״.
מירית הלכה לישון רק לפנות בוקר, והתעוררה בשעה עשר לסרט אימה. ״ראיתי 4 הודעות ממיה עם שתי הודעות קוליות של ׳אמא אני אוהבת אותך, בינתיים אני בסדר, אין לי טלפון, תדברי עם איתי׳. מאיתי היו שיחות שלא נענו. עוד לא פתחתי טלוויזיה, רק חזרתי למספרים לא מזוהים שהתקשרו אליי. אחד מהם היה מחבר של איתי שהיה איתו במסיבה, שאמר לי מה קרה. הוא אמר שזה לא היה סתם, שזה מחבלים ׳ברמה אחרת׳. חזרתי למספר השני שהתקשר אליי וזו הייתה אמא של מישהי שהייתה עם מיה בצבא. גם היא התחילה להסביר לי מה קורה, ואז פתחתי את הטלוויזיה. דיברתי עם הבן הקטן שלי והוא אמר לי שאבא שלהם כבר בדרך לדרום. הוא היה שם כל היום, נסע לבתי חולים, למרכזים, לנקודות האיסוף. חיפש אותם בכל מקום״.
השיחה האחרונה של מיה עם מישהו מהוריה הייתה עם אביה, כשהיא צעקה בטלפון בזמן המתקפה. ״היא אמרה לו ׳יורים עליי, יורים עליי׳, ואז היא הוסיפה: ׳זהו ירו עליי. אני מתה׳. אני יודעת מאיזה חומרים הילדים שלי עשויים, ואמרתי לעצמי אין מצב, הם בטוח מתחבאים בשיחים ותכף יחזרו הביתה. עברו השעות, חברים שלהם קיבלו צווי 8, הגיעו אלינו הביתה ואמרו לנו שהם הולכים להחזיר אותם, והם עדיין לא חזרו. בערב קיבלנו את הסרטון שרואים בו את איתי״.
בסרטון, אותו קיבל אביו של חבר נוסף שהיה עם מיה ואיתי, נראים השניים בטנדר של חטופים. מירית הבינה שילדיה נמצאים בעזה. "דיברתי עם אמא של החבר בטלפון, והיא בוכה ובוכה ואני מעודדת אותה שהוא חי, שהוא חטוף, ומשם שיערנו שכנראה גם מיה איתם. מסרנו דגימות dna למשטרה שאמרו שיצרו איתנו קשר תוך כמה שעות. הם לא הבינו את האסון עדיין. בשני בערב הגיעו להורים של החבר של איתי שגרים 5 דקות ממני, אז הייתי בטוחה שהם יגיעו אליי תוך רגע. חיכיתי להם שלוש וחצי שעות, חשבתי שאני מתה. ואז נכנסו אליי הביתה שני חיילים. אני לא מאחלת את זה לאף אמא. זה כל כך קשה״.
זה היה רגע סוריאליסטי, מהסוג שישראל מלאה בו בימים האחרונים. "אני לא מאמינה שאני שמחה ומאושרת שהוא מקריא לי מהדף שמיה ואיתי נמצאים בעזה. זה אבסורד. המדינה שלנו, איך אתם לא שומרים עלינו? זה ילדים ציונים שאוהבים את ארץ ישראל, הם אוהבים לחיות ולבלות, הם אוהבים את החיים. ילדים איכותיים. הם ילדים שרוצים לחגוג את החיים, ועכשיו אנחנו מבינים שעד שהמדינה תחזיר אותם הביתה… הם אומרים לעצמם בטח יום יומיים יחזירו אותנו. נראה לי שזה מה שהם חושבים, אני לא יודעת. את מגדלת ילד ומחנכת אותו לא לנהוג שיכור, לא לעשות דברים מסוכנים. את לא מלמדת אותו מה לעשות אם חוטפים אותך״.
אחרי לא מעט ביקורת על התנהלות הצבא בעניין החטופים והנעדרים, מירית דווקא מצאה חצי נחמה באנשי הצבא שיצרו איתה קשר. ״יאמר לזכותם שהגיע אלי קצין שהיה אצלי בבית. הוא הכתובת שלי לכל דבר. אתמול ראיתי שהאינסטגרם של איתי הפך מציבורי לפרטי, אז מיד העברתי לו לבדיקה. יש לי המון מה להגיד על המדינה, אבל גם יש לנו אנשים אנושיים וצבא חזק, אנשים שעושים את העבודה הזו הם אנשים עם לב. לצד האפסים שיושבים שם בכנסת, יש את הצבא, אבל עכשיו? עכשיו אני רק רוצה שיחזירו לי את הילדים הביתה״.
״חמאס עשה פשעי מלחמה״, היא אומרת. ״את מגייסת חייל לצבא, אז את יודעת שיש את הסיכוי שהוא לא חוזר. אלה שהולכים למסיבה? אין את זה. אני רוצה להיות בטוחה במדינה שלי. זה פשעי מלחמה. תעשו אחרי זה מה שאתם רוצים. כואב לי על החיילים שישארו שם. זו זעקה של אמא שהילדים נמצאים שם: תחזירו לנו את הילדים שלנו הביתה. לא מעניין הפוליטיקות. רק תחזירו אותם הביתה״.