אחרי שנים רבות של נסיון ומספר תארים אקדמיים, הבינה ד״ר אורלי דביר שכדי להשיג הישגים תצטרך לצאת מתחום הנוחות שלה. דביר, בעובדת סוציאלית מומחית בעבודה עם ילדים ונוער, פסיכותרפיסטית ומטפלת באמנות, מרצה בביה"ס להכשרת עובדים סוציאליים, המתמקדת בעבודה עם נפגעי טראומה מטופלים וגם אנשי מקצוע, עברה לאחרונה מהמגזר הפרטי לאחר למעלה משני עשורים, לטובת ניהול המחלקה לשירותים חברתיים בזיכרון יעקב, ואף מוציאה ספר ילדים ראשון "שלוש נסיכות והאיש הנדיר".
"ההשפעה על מי שאני קשורה רבות לבית בו גדלתי, ולסביבה החברתית, בה היה ערך לנתינה ולראיית האחר, אך מי שהשפיע על חיי האישיים והמקצועיים לא פחות - אלה בנותיי, איה ורוני", היא מספרת. "רציתי לגדל ילדות סקרניות, דעתניות, עם רגישות חברתית, אכפתיות ויכולת לראות את האחר, זה מחייב קודם כל להסכים לרצות להיות כזו ולנסות ליצור מודלינג כי ילדים לומדים ממה שהם רואים, ולא בהכרח ממה שמדברים אליהם. לכן במהלך חיי עשיתי שינויים שחייבו אותי לצאת מאזור נוחות, להתפתח, להביע עמדות לא תמיד שגרתיות".
"במהלך שני עשורים עבדתי במגזר פרטי, במקומות בהם יכולתי להשפיע, ואח"כ עשיתי מעבר להקמת סוג של עסק למתן הרצאות ייעוץ, הנחייה והדרכה. זו הייתה חוויה מלמדת מעצימה ואף מתגמלת מאוד רגשית וכלכלית, אבל היה חסר לי המגע עם האדם הפשוט, רציתי להשפיע במערכות חברתיות ותחומי רווחה וכך בחרתי לעבור למגזר ציבורי, ומתוכו להשפיע על איכות השירות הניתן לאזרח. אני גם מטפלת ומלמדת יום בשבוע, כדי לשמור על ההקשבה לפעימות הלב, ולהמשיך לטפל בילדים. לטעמי הבנות שלי בחרו לשמור על ׳חוט השני׳ הזה באופן יצירתי ובדרכן שלהן: הגדולה לומדת משפטים וממשל עם אוריינטציה לסייע להשפיע ברמת מיצוי זכויות למיעוטים, ותרומתה והצטיינותה כבר בולטות מאוד, והצעירה בחרה לשמחתי בתחום העבודה הסוציאלית, והייתה שותפה ויוזמת הקמת חמ"ל של בני נוער למשל באסון השריפה בכרמל".
במהלך חייה, מודה דביר שנעדרה רבות מהבית בשל התפקידים המחייבים נוכחות וזמינות גבוהה, ויש לה טיפים לאמהות שנמצאות במצב דומה:
1. "חשוב לדבר את המשמעות של התפקיד, את התרומה שיש בו לאחרים, את החיות והחדווה בה אני מתייחסת לתפקיד שלי, את חשיבות הבחירה היומיומית. תפיסה זו סייעה לטעמי לבנותיי לקבל באהבה ובהבנה את היעדרותי. לפני כמה שנים קבלתי מהן כרטיס ברכה ליום הולדתי בו הן מציינות כי הן מעריכות אותי מאוד, גם על כך שלמדתי אותן שנתן לשלב בין אימהות וקריירה תובענית. זו הייתה אחת הברכות המרגשות שקבלתי, עד היום היא הולכת אתי במחשבותיי".
2. "להיות זמינה רגשית. בעיקר כשהזמן הוא מצרך יקר לאימהות בקריירות תובעניות, דרך שיחה קצרה בבוקר, מדבקה על סנדוויץ׳ לפני היציאה לצבא, פתקים או הפתעות קטנות. מסרונים של עידוד והשראה, משפט מרגש משיר".
3. "שמירה על מסורות קטנות, כמו יום כיף לקראת יום הולדת, קפה אל תוך הלילה, מפגש קצר אחרי מבחן, או סתם פגישה אישית".
4. "מכתבי טיסה לקראת נסיעה, טיול קצר כארוך".
5. "השקעה בכרטיסי ברכה. לכתוב מה אני אוהבת בכל ילדה, במה היא מפתיעה ומסקרנת, מה הייתי מעניקה לה להמשך מסע החיים".
6. "ללמוד לסלוח, ליצור ארוחות ערב שבת, לשיר יחד ולרקוד".
7. "למדתי גם שהרבה פעמים תפילה עוזרת. במילים שלי, בשילוב טקסטים כתובים, כי חשוב שילדותיי תדענה שיש לעשות המיטב אבל יש גם נוכחות נוספת המשפיעה על חיינו".