ההתעסקות שלנו עם הילדים סביב האוכל בשנותיהם הראשונות יכולה להוציא מהדעת גם את ההורה השפוי ביותר. הילד כן רוצה לאכול, לא רוצה לאכול, שונא ירקות, אוהב רק זיתים ירוקים, לא רוצה את החביתה כי העגבניה נגעה במלפפון שנגע בביצה. אז הנה שלושה ספרים שיעזרו לכם לשרוד את טקסי האוכל ואפילו יהפכו את המטבח למקום נעים גם עבורכם.
קרובים לצלחת
ערב אחד, כאשר אפרת פותחת את מגירת הצלחות כדי לערוך את השולחן לקראת ארוחת ערב, היא שומעת משם לחישה. ולא סתם לחישה, מדובר בצלחת, הצלחת שלמטה, הצלחת שמתחת, המסכנה והמקופחת. הצלחת מבקשת מאפרת לקחת אותה אל השולחן ומתלוננת שתמיד לוקחים את הצלחות שלמעלה. אפרת בעלת חוש הצדק מחליטה לעשות סדר מחודש במטבח ולהוציא את כל הצלחות שבתחתית הערימה אל החופש.
קהל היעד: בני שלוש עד חמש בעלי חוש צדק חברתי מפותח.
הפואנטה: המטבח כזירה חברתית הילדה עושה סדר עולמי חדש במטבח ויוצרת בו שוויון מלא, בזמן שאבא שלה לא מבין למה כל כך דחוף לה להוציא דווקא את הצלחות שבתחתית הערימה.
ציטוט: "אפרת התפלאה: מי זה מדבר שם, מתוך המגירה? "זאת אני", אמר הקול, "הצלחת שלמטה, הצלחת המתחת, ההכי תחתונה. אף פעם לא לוקחים אותי, אני נורא מסכנה".
מילה שלי: אולי באמת אם ילדות קטנות היו מנהלות את העולם הזה, הכל היה נראה הרבה יותר טוב. מעבר למסר החברתי הזועק מבין השורות, יש בטקסט מסר חשוב להורים: תקשיבו לילדים שלכם, תתעניינו בדעותיהם ובהשקפת עולמם. המטבח הוא מקום מצוין לעשות זאת.
הצלחת שמתחת. כתב: מאיר שלו; אייר: יוסי אבולעפיה; הוצאה: עם עובד, 2008; מחיר מומלץ: 64 שקל
אצא לי אל היער
בבוקר שאחרי הסערה, יוצאים האחים אוריינה, עילי ויותם לחורשה לקטוף פטריות ומגלים שמרוב התלהבות קטפו את הכל, ולחיות החורשה לא נשאר מה לאכול. בין חיות החורשה ישנה גם משפחת קיקלופים (יצורים מיתולוגיים עם עין אחת במרכז המצח) שנותרה ללא ארוחת ערב. הילדים נותנים את הפטריות שקטפו למשפחה הרעבה.
קהל היעד: חובבי הרפתקאות בני ארבע עד שבע.
הפואנטה: בהשראת ילדיה כתבה אבישג רבינר סיפור הרפתקאות בחרוזים, המשלב מציאות ודמיון, הומור ומוסר. עילי,יותם ואוריינה הם ילדיה של רבינר, שבאמצעות המון יצירתיות ודמיון, מפגישה את הקוראים הצעירים עם סיטואציות יומיומיות המוכרות היטב להורים.
מילה שלי: הזדמנות מצוינת ללמד את הילדים לחלוק, להקשיב לסביבה ולכבד את הטבע. הספר מלווה באיורים מקסימים של ליאורה גרוסמן שהופכת את הטקסט לחגיגה צבעונית מרתקת.
סיפור טעים. כתבה: אבישג רבינר; איירה: ליאורה גרוסמן; הוצאה: עם עובד, 2007. מחיר מומלץ: 54 שקל
זמן עגבניה
לצ'רלי יש אחות קטנה, לולה. לפעמים הוא צריך לתת לה ארוחת ערב. זו עבודה קשה כי היא בררנית באוכל ולא מוכנה לאכול כמעט כלום. יום אחד מחליט צ'רלי לעשות תעלול נחמד ולמכור לה את האוכל הישן בצורה יצירתית במיוחד: הוא מסביר לה שמקלוני הגזר שהיא כל כך לא אוהבת, הם בעצם מקלות מכוכב צדק, ושהדג המצופה פרורי לחם הוא בעצם החטיף האהוב על בנות הים. צ'רלי ולולה הם גיבורי סדרת ספרים שכתבה ואיירה הסופרת הבריטית המצליחה לורן צ'יילד.
קהל היעד: סרבני אוכל כפייתיים בני שלוש עד חמש, הסבורים שאוכל טעים קיים רק באגדות.
הפואנטה: עם קצת רצון והרבה דמיון, ילד קטן אחד מצליח לעשות את מה שאנחנו ההורים מנסים לעשות חודשים: צ'רלי מצליח לשכנע את אחותו הקטנה שהאוכל הכי משעמם ויומיומי הוא בעצם כל מה שחלמה עליו.
ציטוט: "אני לא מוכנה לאכול אפונה ולא גזר ולא תפוחי אדמה ולא פיטריות ולא ספגטי ולא ביצים ולא נקניקיות. ואני לא אוכלת כרובית ולא כרוב ולא שעועית ולא בננות ולא תפוזים. ואף פעם בחיים אני לא יאכל עגבניה".
מילה שלי: הגדולה שלי נמצאת ממש עכשיו בשלב שבו האוכל משעמם אותה. בזכות הספר הזה אני ממציא למאכלים שגרתיים כל מיני שמות מעניינים, ואין מה לומר – מדובר באטרקציה.
אף פעם בחיים אני לא יאכל עגבניה; מאת: לורן צ'יילד; מאנגלית: אבירמה גולן; הוצאה: אנונימה, 2005; מחיר מומלץ: 54 שקל