שתי מסקנות מהביקור שלי בשבת האחרונה סופרלנד: האחת, תחרות היא דבר ראשון במעלה. כשענף מסוים הוא לא מספיק תחרותי, בהכרח יזלזלו בך ותקבל מוצר פחות טוב. השנייה, אף שאתה יודע שמזלזלים בך והתמורה שקיבלת לאו דווקא שווה את ההוצאה שלך - סביר להניח שתמצא את עצמך חוזר לאותו מקום שוב ושוב.
אני מודה שכאשר קבענו ללכת לסופרלנד בראשון לציון ליום "כיף" משפחתי, לא חשבתי שזה יהיה כיף גדול. ידעתי שזה יהיה ארוך, מעייף וחם. אבל תחושת הביזיון היתה גדולה מהמצופה.
מה היה לנו שם? כבר כשנכנסנו לפארק בסביבות 10:00 חסמו את דרכנו בדרך לרכבל הנחשק כמה עובדים, שהסבירו לנו שחצי מהפארק ייפתח רק ב-11:30. רכבת הפארק (מלוכלכת וישנה להחריד) התחילה במסעה רק אחרי שהעובדים דחו אותנו שוב ושוב באמתלה תמוהה של "עוד חצי שעה היא יוצאת, בדיוק עכשיו חזרנו" - וכשכבר יצאנו למסע, היא נתקעה באמצע הדרך, ממש כאילו היינו בקו המהיר לירושלים.
כמעט בכל מתקן שהיינו בו, חלק גדול מהציוד היה מקולקל וכוסה בסרט אדום לבן שמשמעותו "לא עובד" בשפת הסופרלנד. בגלגל הענק חיכינו שעה בתור, מפני שהעובדים מעלים נוסעים רק על רבע מהקרונות, והיתר נותרו ריקים (הוסבר לנו שזה כדי "לשמור על האיזון". לרכבל חיכינו כמעט שעה בתור מכיוון שרק תשע קרוניות עבדו (15 קרוניות נוספות נחו להן בצד להנאתן, עד שהעובד נזכר להוסיף כמה מהן למתקן, אבל בשבילנו זה כבר היה מאוחר מדי).
מצב התחזוקה והניקיון היו מחפירים לתחושתינו, ולאורך כל היום שמחתי שהילד שלי לא ביקר מעולם בפארק שעשועים ראוי בחו"ל, כך שאין לו מקור להשוואה.
אז למה כל זה קשור להיעדר תחרות? כי מקבץ פארקים גדולים בישראל - הסופרלנד, הלונה פארק, המימדיון והאיי סקייט - נמצאים תחת אותה בעלות: חברת עיר השעשועים של איש העסקים שמואל (סמי) יחיא. הוא רכש באחרונה את החלק של שותפיו, לאחר סכסוך שבמסגרתו הפארקים היו סגורים לכמה חודשים עד שנפתחו מחדש ביולי. אז למה הם צריכים להתאמץ? לאן כבר נלך?
באופן לא מפתיע אך מקומם, מחיר הכרטיסים לסופרלנד זהה על השקל למחיר הכרטיסים ללונה פארק - 120 שקל לכרטיס או 108 שקל ברכישה באתר, ונמוך בשקל בודד ממחיר כרטיס כניסה למימדיון - 119 שקל.
כשהתיישבתי לאכול סלט עלוב למדי ב-30 שקל, לצד גלידה אמריקאית ב-14 שקל לגביע, רפרפתי לי בגוגל כדי למצוא כתבה במוסף "אנליסט" של חדשות 10 ממאי האחרון, שלפיה "קברניטי הלונה פארק הזניחו תחזוקה והחלפה של מתקנים, גם כשמומחי בטיחות התריעו שמסוכן לעלות עליהם, ואפילו אחרי שאירעה תאונה בקרוסלת השרשראות שבמתחם. אחד מחברי הדירקטוריון אפילו הודה בישיבה פנימית שהוא פוחד לתת לילדיו לעלות על המתקנים".
זה חידד לי כמה תובנות לגבי הסיבות האפשריות לניהול המזלזל לכאורה של המקום, וגרם לי לשמוח על זה שהביקור של כולנו לפחות הסתיים בשלום, גם אם בעוגמת נפש.
בשיחה שקיימתי בנושא לאחר הביקור עם רשות ההגבלים, נמסר לי שגם אם יש אמת בטענות נגד המקום, לרשות אין כוונה או יכולת אמיתית לפעול בנושא. הסיבה לכך היא שיזמי הסופרלנד הקימו בעצמם את הפארקים ולא רכשו אותם לאורך השנים. אפשרות שכן עומדת בפני המדינה היא הכנסת המוצרים הללו לפיקוח מחירים, אבל לבעלי עיר השעשועים אולי תעמוד הטענה שלפיה מדובר במספר אמצעי בידור מתוך אמצעי בידור רבים העומדים לרשות ילדים ומשפחותיהם (גם אם לאו דווקא פארקי שעשועים).
המסקנה אם כך היא שהדברים תלויים בסוף בנו כציבור - רק אם נתלונן או נצביע ברגליים - הדברים אולי ישתנו.
מהנהלת עיר השעשועים לא נמסרה תגובה.
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
המהפכה מתקרבת: אתם מוכנים להקיש קוד סודי בסופר?
אודיוקודס עקפה את התחזיות ברבעון השלישי ומזנקת ב-8%