הכי פשוט זה לעבוד לפי החוקים. גיבור אחד, שניים או שלושה, שלכל אחד יש מאפיין ברור מאוד. עלילה אחת, לא מסובכת מדי, כזו שאפשר להסביר בכמה מילים בשער האחורי של הספר, וקונספט שחוזר על עצמו בכל ספר כי לא מחליפים סוס מנצח. כל כך הרבה סדרות לילדים, וגם למבוגרים, נכתבות ככה, וכולם רגילים לזה, מרוצים ויודעים בדיוק מה הם הולכים לקבל בספר מספר 36 באותה סדרה ישנה וטובה.
אבל אז הגיע כראמל. סדרה על חתול מדבר, שלושה אחים, דמויות משנה שהופכות לדמויות ראשיות, דמויות רעות שהופכות לדמויות (די) טובות וילדים מעצבנים שלא עוברים מהפך ונשארים מעצבנים לאורך כל הסדרה, ובכל זאת מוצאים אהבה. מאיר ברנע-גולדברג מצליחה להפתיע עם עלילה פתלתלה שצריך להיזכר בה כל פעם מחדש כשיוצא עוד ספר בסדרה, מה שגורם לנו לקרוא את כל הסדרה שוב ושוב (ושוב). הספר עצמו משלב קומיקס קורע והמון התכתבויות עם גיבורי תרבות שונים ומשונים, מהביטלס ועד להקת וואם(!) עם מארק טווין בדרך. בתור מי שקראה זה עתה את כראמל 5 (ולא גילתה שום דבר לילדים למרות התחנונים והאיומים), וכפועל יוצא מזה - קראה שוב את ארבעת הספרים הקודמים בסדרה, אני יכולה להגיד שהסדרה הזו משתפרת מספר לספר ונהיית מתוחכמת יותר, מצחיקה יותר ויותר כיפית.
אז מה בעצם קורה בכראמל 5? בלי ספוילרים, מדובר בספר על ילדים בלשים שיש להם חתול קסום (כמובן). אבל זה גם ספר על מפגש מרגש בין ילד ללטאה ואולי זה בכלל על משפחה מרושעת שממשיכה לזמום מזימות מהכלא? הנה התקציר, ותחליטו לבד:
ויש, שבספר הרביעי בסדרה גר בדירה עם אבא שלו אלכסנדר ועם החתול כראמל, עובר יחד איתם לגור בבית קטן בחצר הטירה. בטירה גרים בינתיים מילה, אחות של אבא שלו, שיחד עם בן זוגה ספ הביאה לאחרונה לעולם את אוליבר הקטן. יחד איתם גרים גם כל ילדיהם המאומצים: שלושת האחים שכיכבו בספרים הראשונים – אל-אל, גול ורובי, וגם ג'יין (יתומה פטפטנית שהיא אחיינית של גברת בלום) והלנה (הבת של גברת בלום שהיא עכשיו גם חברה של אל-אל). בין כל העלילה הסבוכה תוכלו לפגוש גם את מר בראון סוכן הבית, צ'אנג השף שמדבר מבולגן, אוגוסט הכלב ואיך אפשר לשכוח – כראמל - חתול נרגן, לא צעיר וקסום, שמדבר ומעלים את עצמו אבל תמיד שם כשצריכים אותו.
הכל בזכות חתול ג'ינג'י מיזנתרופ עם שם מוזר
למקרה שדאגתם, זה לא נגמר כאן. זוכרים את הסטמבלים מכראמל 4? הסבתא אגתה סטמבל ואמא סטמבל יושבות בכלא, ואבא סטמבל מגיע לביקורים ועושה (או לפחות מנסה לעשות) מה שאומרים לו. הילדים שלהם, ג'ורג' (המעצבן מהכיתה של ויש) ומייקל (אחיו התאום שלא זכה ללמוד בבית ספר וקצת מזכיר את ויש), חיים אצל ההורים המאמצים שלהם, גברת בלום ופרופסור דה ויל – זוג של רעים לשעבר / טובים לעתיד / לא באמת אפשר לסמוך עליהם בהווה.
בנקודת הפתיחה, אלכסנדר, אבא של ויש, קיבל יהלום ענקי. מילה אחותו לוחצת עליו למצוא עבודה, מה שמביא לפתיחת סוכנות בילוש שכמעט כולם עובדים בה, חוץ מאלכסנדר בעצמו. בשלב הזה לטאה בשם רינגו, אחותו של הלטאה המיתולוגית של ויש, מגיעה לביקור. מכאן זה הולך ומסתבך ומסתבך, עם מגוון עלילות משנה מצחיקות, שכוללות את רב פקד סמואל לנגהורן, האיש והכרס, שודדת ים ומגדלת נחשים (הנה העצמה נשית בלי שהרגשתם!) ושלל תעלומות שנפתרות בזכות ילדים וחתול.
ברקע, בלי ששמים לב, לומדים על כל כך הרבה דברים – ידע כללי על לטאות ונחשים ושבועות דם ושפת גוף. על מערכות יחסים בין אחים, ומשפחה באופן כללי, וגם ללמוד לדעת לשחרר. עוד מסר חשוב ובולט שבעיניי הוא גם המסר העיקרי של הסדרה, מלמד איך להיות שונה. אנחנו רואים את זה גם אצל ויש, שיש לו שריטות משלו שהוא מנסה להתגבר עליהן כדי לכבד אחרים. דוגמה נוספת היא העובדה שאחרים לומדים לכבד ולאהוב אותו בחזרה.
בשורה התחתונה - כל הזמן קורים דברים – אקשן, אקשן, אקשן, בלי תיאורים מוגזמים או כל דבר שיכול לגרום לילד לעזוב את הספר אפילו לרגע. בינינו, לא צריך תיאורים, כי יש איורים מהממים (של רמי טל) וקומיקסים שלו בין פרק לפרק, ובלי ששמים לב הילדים קוראים ספר שלם ובתכלס - זה באמת כל מה שרצינו. ואז, כשיוצא הספר הבא בסדרה, הם קוראים שוב את כל הסדרה וגם כותבים בעצמם ב"כראמל ואני" - ספר אישי, שיצא גם הוא לא מזמן, והכל בזכות חתול ג'ינג'י מיזנתרופ עם שם מוזר.
הכותבת הינה סופרת, תסריטאית ומבקרת ספרות.