תמיד אני אומרת שהאתגר הכי גדול שלי כאמא הוא לא ההחתלות, מקלחות, שיעורי בית או לילות ללא שינה. זה הכל טכני. האתגר האמיתי הוא להצליח לענות על הצרכים הרגשיים של הילדים שלי. זה קשה עם ילד אחד ועוד יותר עם שלושה.
כדי לנסות לעמוד במשימה הלא פשוטה הזו, צריך להתחיל בהיכרות עם הצרכים הרגשיים שלהם והרי זו משימה בפני עצמה. כאחת שחוקרת צרכים רגשיים של בני אדם כבר שמונה שנים, לא מן הנמנע שפוסט בפייסבוק של אמא שיצאה למסע שנקרא "מסע הורה וילד", לחץ לי על כל הנקודות. הנה הזדמנות להכיר את הילד שלי יותר טוב.
המסע תואר כמסע של הורה עם הילד שלו, שכולל לינה בשטח ומסלול טיול מותאם - אליו מתלווים מדריך טיולים, מדריך הורים ועוד איש צוות שדואג לכל העניינים התפעוליים. נשמע בול לאנשים מפונקים כמוני שלא רוצים לסחוב צידניות. ויאללה - זמן איכות עם הבן הבכור שלי, כשהטלפון לא בסביבה והאחות הקטנה לא צורחת ברקע. התקשרתי לאבי שוהם, מארגן המסע ואחרי שיחה של חמש דקות הבנתי שזה זה.
"מה החלום שלכם?"
אז מה מיוחד במסע הזה? הרבה דברים. נתחיל בזה שלא יודעים הרבה על המסע. אבי מאוד משתדל להשאיר הכל פתוח, שתגיעו סקרנים ופתוחים לכל מה שיבוא. התמסרות היא שם המשחק. אבי אומר בכל שיחה שההבדל בין טיול למסע הוא ש"במסע, אנחנו יודעים איפה הוא מתחיל, אבל אנחנו לא יודעים איך הוא יסתיים". אז קיבלנו מקום הגעה ולינה ורשימת ציוד ויצאנו לדרך.
עוד מייחד את המסע הזה שכולם בו זרים זה לזה. אין חברויות, משפחות או אנשים מגובשים. חתיכת אתגר. ואם זה לא אתגר לבדו אז מלבד מסלול טיולים וטבע, יש גם עבודה רגשית שנעשית. לאורך כל המסע יש משימות שחושפות אתגרים, רגשות, חלומות, את האיכויות שלנו כבני אדם והאופן שבו אנחנו מביאים אותן לידי ביטוי. את המסע מלווה צוות שנותן תחושה מאוד עוטפת – הם שם בשביל כל דבר ועניין.
ומה בפרקטיקה? אספר שנסענו עם הרכב הפרטי עד ליעד שקיבלנו (כי אבי אמר שגם הנסיעה היא חוויה מקרבת בפני עצמה) ישר לשדה בוקר. הגענו לקבלת פנים מחממת ונעימה בשטח שכללה כיבוד והפתעות לילדים ולהורים. התחלנו עם פעילויות ומשחקים של גיבוש והיכרות, וברגע הזה הכל התחיל.
איתי תרגל הקשבה ל-24 אנשים שדיברו. ילד הציג את ההורה וההורה את הילד. מתי שמעתם את הילד שלכם מציג אתכם? תשאלו אותם ותגלו איך הם תופסים אתכם, בני כמה אתם, מה אתם אוהבים לעשות? תנו להם לספר לכם. צפיתי באיתי מהצד דואג אם הוא יכיר חברים חדשים ולמדתי עליו שהוא מפטפט הרבה כשהוא מתרגש ומנסה להצחיק. ואני? אני הבחנתי בשיפוטיות שעלתה בי כלפי הורים אחרים והדרך שלהם להיות. ואם כל זה לא מספיק, סיפרו לנו שבמסע הזה נכתוב יומן. לא תיארתי לעצמי כמה זה יהיה משמעותי עבור איתי לכתוב יומן. אותו ילד שבכיתה א'-ב' היה אומר לי שכואבת לו היד ושהוא שונא לכתוב, כותב יומן וממלא עמודים!
עם סיום הגיבוש הקצר, המשכנו בשיירה ארוכה של מכוניות לטיול קצר בקבר בן גוריון (רק עצם העובדה שנסענו בשיירה של מכוניות הוסיפה הרבה עוצמה וכוח למסע. התחושה הזו של להיות חלק מקבוצה). גם בקבר בן גוריון העבודה הרגשית המשיכה. דיברנו על בן גוריון ועל החלום שלו להפריח את הנגב, "ומה החלום שלכם?", שאלה המדריכה את הילדים. היו כאלו שענו שרוצים למצוא תרופה ללוקמיה והבן שלי רוצה לטוס במטוס. נו, גם זה משהו ללמוד עליו.
הקסם התחיל לקרות
בתום הביקור בקבר של בן גוריון ופולה נסענו למקום הלינה שלנו, שם הקסם התחיל לקרות. בישלנו יחד ארוחת ערב, אכלנו, ישבנו סביב מדורה, שתינו תה ויין, ההורים פטפטו, הילדים השתוללו באוהל, שיחקו כדורגל, הכנו עששיות ויצאנו לטיול לילי קצר בלב המדבר. זה השלב שכבר מתחילים להרגיש כמו משפחה. ומה הקסם? הקסם הוא בחוויה שהורה וילד עוברים במסע הזה. יחד ולחוד.
עם אנשים זרים לגמרי. לראות את הבן שלי מכיר חברים חדשים, זו חוויה שאני צופה בה לא מעט, בכל מני סיטואציות. אבל מתי הילדים שלנו רואים אותנו חשופים? כמה כבר יוצא להם לראות את ההורים שלהם מספרים על עצמם לאנשים זרים? הם לומדים דרך זה על חברות, הקשבה, פתיחות, אותנטיות ושיתוף פעולה.
בתום אתגרי הלילה שכללו לא מעט נחירות באוהל ופוצו על ידי כרבולים עם בני האהוב, התעוררנו לארוחת בוקר מפנקת במיוחד, שוחחנו בקבוצות קטנות על הלילה שעבר ויצאנו למסלול של כ-5 קילומטרים בנחל חווארים. גם שם הוצאנו את היומן וכתבנו על החיבור לטבע ולעצמנו. מה מייחד אותי? מה תומך בי כשקשה לי? מה הדבר שאיש אינו יודע עליי ואולי כדאי שידעו? שאלות בקונטקסט של היחסים עם הטבע, עם האנשים שאיתנו במסע, עם איך שאני נתפס במסע, עם איך שאני מתמודד עם הקשיים במסע. אתם תופתעו כמה עומק אפשר להוציא מדור הפורטנייט והבראול סטארס.
כמו בחיים, גם במסע יש הרבה מערכות יחסים. עם הורים אחרים, עם ילדים אחרים, עם הבן שלי, עם הטבע, עם עצמי, עם אנשי הצוות. אמא אחת במהלך הטיול אמרה לאיתי בטון מעצבן: "אתה יכול לא לרוץ לי בין הרגליים?". רתחתי. ואחרי כמה נשימות הבנתי שהמסע הזה הוא למעשה כל מה שקורה לנו כחברה. אנשים יגידו לילדים שלנו בהרבה דרכים הרבה דברים שלא תמיד נעים לשמוע. אבל זו משימה של הילדים שלנו להתמודד עם זה, בידיעה שאנחנו שם.
אז אחרי שצפיתי באיתי שלי חווה מנעד של רגשות במסע הזה, התובנה העיקרית שלי היא שאני לא צריכה בכל סיטואציה להגיד או לעשות משהו. רק להיות נוכחת. ואם גם אתם רוצים להיות קצת יותר נוכחים בחיים של הילדים שלכם, אתם חייבים לעבור את המסע הזה.
"מסע הורה וילד"
מי יכול להגיע? הורה וילד/ה בלבד (בלי אחים ובלי בני זוג)
לאן המסע יוצא? כל מסע יוצא למקום אחר ואפשר להתעדכן בעמוד הפייסבוק במסעות הקרובים.
אוכל? א. ערב ובוקר שמבשלים ביחד עם הילדים (מושקע במיוחד)
המחיר? 2,000 שקלים להורה וילד, 1,600 שקלים לבעלי מוגבלות וילדים על הרצף בתפקוד גבוה
אורך המסלול: 5-6 קילומטרים
גילאים: 5 ומעלה
הכותבת שילמה מחיר מלא עבור המסע.