"הגוף יחסן את עצמו נגד מחלות", "חיסונים מגדילים את הסיכון לאוטיזם" "הממסד רוצה לעשות עלינו קופה באמצעות חיסונים יקרים", ו"תופעות הלוואי כל כך לא נעימות שעדיף פשוט לא לחסן" – לא משנה מה הסיבה התורנית, הורים לא מעטים בוחרים שלא לחסן את ילדיהם ומפקידים את בריאותם בידי הרפואה האלטרנטיבית או בידי הגורל.
עבור אותם הורים, חשוב לי לספר את סיפורו של אוהד - תינוק בן שמונה חודשים שאושפז בשנת 93' במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים בו עבדתי. אוהד הגיע למיון ילדים כשהוא סובל מחום והקאות, ובדיקה קצרה לא השאירה מקום לספק: הילד חולה בדלקת קרום המוח. למרות הטיפול האנטיביוטי המאסיבי, הזיהום השאיר את אוהד חירש, עיוור בעין אחת וסובל מפגיעה מוחית.
רק שנה לאחר מכן, ב-94', הוכנס לשגרת החיסונים בישראל החיסון נגד החיידק שגורם לדלקת קרום המוח – המופילוס B. היום, מקרים כמו זה של אוהד כה נדירים, עד שרופאי ילדים לא לוקחים את החיידק בחשבון ולא רושמים אנטיביוטיקה שתילחם בו. ילד שאינו מחוסן נגד המחלה עלול ללקות בזיהום מסכן חיים והרופא לא יעלה על דעתו שמדובר בהמופילוס B, בגלל ההנחה הרווחת שכל הילדים מחוסנים.
חצבת היא עוד דוגמה למחלה זיהומית שכמעט נעלמה מהארץ בזכות החיסון. בשנות ה-90' לא היה רופא ילדים אחד שלא פגש ילד חולה בחצבת, ואילו המתמחים של היום לא יודעים אפילו איך נראית הפריחה שמלווה את המחלה. היום כל ילד יודע שאחרי חתך עמוק צריך לקבל זריקת טטנוס, ואף רופא לא מעלה על דעתו שיש מי שלא מתחסנים מפני החיידק שיכול לגרם למוות בייסורים קשים.
לאחר מגע של מערכת החיסון עם חיידק או וירוס, הגוף מפתח נוגדנים שנלחמים בהם. מתן החיסון מאפשר מגע זהה ללא גרימת המחלה. בטבע, חשיפה כזו גורמת למחלה. ואם הגוף מצליח להתגבר עליה, נוצרת חיסוניות.
אוטיזם? ממש לא
בישראל אין חובה לחסן. רוב ההורים מקפידים לחסן את ילדיהם, אבל יש כאלה שלא עושים זאת וחושפים בכך את הילדים לסכנות לא מעטות. לשם השוואה, גם בארצות הברית אין חובת חיסון, אבל שם, ילד שלא השלים את חיסוני הילדות פשוט לא יתקבל לבית הספר הציבורי.
הטיעונים נגד חיסונים הם רבים וממלאים אתרי אינטרנט ופורומים לרוב. רובם מצטטים מאמר שכתב רופא בריטי בשנות ה-90', שבו הוכיח לכאורה שהחיסון המשולב נגד חזרת, חצבת ואדמת ((MMR גרם לעלייה בשכיחות האוטיזם בקרב ילדים. העובדה שאיש לא הצליח לחזור על ממצאי המחקר, והעובדה שלפני ארבע שנים נמצא שהמאמר היה שקרי ונועד לשם תביעת פיצויים שבה היה הרופא עד מומחה – אינן מצוינות באף אתר או פורום שמתנגד לחיסונים. גם העובדה שהרופא נמצא אשם בעבירה של הונאה אינה נחשפה.
כך קרה שמיליוני הורים שלא חיסנו את ילדיהם, בעיקר בצפון אירופה, שימשו למעשה מדגם ענק לבדיקת הטענה לגבי אוטיזם. כשחוקרים אחרים בדקו האם היה הבדל בשכיחות האוטיזם בקרב הילדים המחוסנים ללא מחוסנים – לא נמצא כל הבדל. כך שדבר אחד ניתן לומר כמעט בוודאות, החיסון נגד ה-MMR אינו הגורם.
טענה נוספת שנשמעת תדיר היא שהממסד מונע משיקולים כלכליים ובצע כסף כשהוא מעודד חיסונים. אבל כל מי שמכיר את הפרטים יודע עד כמה קשה לגייס תקציבים לרכישת חיסונים חדשים לילדי ישראל. קחו למשל את החיסונים נגד אבעבועות רוח וחיידק הפנוימוקוק, שניתנים בארצות המערב מזה מספר שנים ורק השנה נכנסו לסל של טיפת חלב וקופות החולים.
הפוטנציאל לרווח כלכלי גדול קיים דווקא בקרב הממליצים לא לחסן. מופתעים? כמעט כל אתר שמטיף נגד חיסונים מציע חלופות בדמות תכשירים ותרופות טבעיות המחזקות את מערכת החיסון, שנמכרות ללא מרשם וניתנות להזמנה באינטרנט מבלי לקום מהכורסה. יעילות התכשירים לא ידועה בעליל ותג המחיר גבוה, אבל כשהתווית "עשוי ממוצרים טבעיים" מלווה אותם – הם מספיק משכנעים.
חיסון זה לא פיקניק
אינני מנסה לטעון שחיסונים הם תענוג גדול. ממש לא. ישנם חיסונים שיכולים לגרום לתופעות לוואי לא פשוטות. אחד מהם הוא החיסון כנגד חיידק השעלת. רק בשנת 2007 נפטרו במדינת ישראל שבעה ילדים קטנים ממחלת השעלת! שבעה ילדים שלא חוסנו ואינם איתנו היום.
נכון, היו גם ילדים שחוסנו כנגד השעלת ופיתחו חום גבוה, אי שקט ואולי אפילו נזקקו לביקורים חוזרים אצל הרופא, אבל אף אחד מהם לא נפטר או סובל מנכות קשה. ברפואה צריך לעיתים לקבל החלטה של עלות מול תועלת, ובמקרה של החיסונים התמורה ברורה ואילו הסיכון לרוב נמוך ביותר.
כרופא, אני משנן לעצמי מדי יום את המשפט שבבסיס שבועת הרופאים: "ראשית אל תזיק". שבועה זו היא הבסיס לסירוב להשתמש בכל תרופה, טיפול או חיסונים עד שהוכחה יעילותם. כל תופעת לוואי של חיסון זוכה להד גדול וכאשר יש ספק, מורד החיסון מן המדפים.
ברור שיותר נוח לי לא להסתכן באי נעימות הכרוכה בחיסון – כי למחלה אני לא אחראי אבל לתופעות הלוואי של החיסון, כן – אבל אני חושב על אמו של התינוק אוהד. כשהסברנו לה על הנזקים שנגרמו למוחו של בנה. היא הביטה בנו בעיניים דומעות, כאילו שאלה: איך לא יכולתם למנוע זאת? אוהד נפגע ממחלה ששנה לאחר מכן כמעט ונעלמה מהעולם בעזרת חיסון. עיניה של אמו מלוות אותי גם היום כשאני מנסה לשכנע הורים לעשות הכל כדי שילדם לא יהיה הבא בתור.