יש לנו ארץ מפגרת. כן, אני יודעת שזאת לא מסקנה פטריוטית במיוחד, אבל מה עוד אפשר להגיד בשבוע שבו מצד אחד הפרקליטות הצבאית ממשיכה לזמן לוחמים מ"צוק איתן" לחקירה, ומצד שני עיתונאים מסוימים מנסים להפוך שירות צבאי קרבי של פוליטיקאי לכתם ברזומה?
רק תסלחו לי רגע כי אני בדיוק באמצע קריאת מאמר מרתק, כבר מתפנה אליכם, פחחחחחח, אופס, סליחה, נפלט לי, פחחחחחחחח, מצטערת, לא יקרה יותר, פחחחחח, אהממ, פחחחחח, טוב, אני לא שולטת בזה כנראה, חייבת להפסיק לקרוא טקסטים של יגאל סרנה ליד אנשים.
הו, יגאל יגאל יגאל. כה אוהבת את שירת הסרנה שלו: ניסוחים מושלמים, עולם דימויים עשיר, דמיון מפותח. זהו, בעיקר דמיון מפותח. הכי אני אוהבת לקרוא את האגדות שלו על העוולות הנוראיים שעושה ישראל המכשפה לגמדי הקסם הפלסטינים, אם כי גם המעשייה האחרונה שלו על נפתלי גרגמל בנט הייתה לא רעה בכלל.
קצין וג'נטלמן
כל הפיוזים קפצו לי השבוע, כשראיתי את בנט יושב על הספה ומסביר למצלמה הביתית ש"לא אני יריתי את הפצצות בכפר כנא, בכלל לא ראיתי"; סליחה, מדוע ולמה אתה צריך להתגונן? "מפסיקים להתנצל", אמרת, לא?
תזכורת קצרה למי שצריך: בטור האחרון שלו שפורסם ב"ידיעות", האשים סרנה את בנט באירוע שהתרחש בכפר כנא ב- 96', במסגרת מבצע "ענבי זעם". לפי סרנה, הקצין בנט, שהיה אז מפקד ביחידת מגלן, סיבך את הלחימה וגרם למותם של כמאה אזרחים. כן, סרנה יודע בדיוק מה היה שם, תסמכו עליו. כמובן שזה לא נגמר כאן, בכל זאת אנחנו לפני בחירות ובנט הרי אינו חביב התקשורת. ובכן, "איש צבא בכיר אמר לי שהקצין הצעיר בנט היסטרי, ושהלחץ שלו תרם לא מעט לתקלה הנוראית", נבח רביב דרוקר; סליחה, צייץ.
אגב, סתם שאלה: ונניח שבגיל עשרים תפקודו של בנט אכן לא היה מושלם – מה אתם רוצים ממנו עכשיו?
אבל בנט הוא לא היחיד שגבורתו הייתה לו לרועץ; השבוע ביקשו קצינים בכירים מהרמטכ"ל להפסיק את החקירות הפליליות נגד הלוחמים ב"צוק איתן". "הדעת אינה סובלת דפוס כזה של התנהלות שמאיים על רוח הלוחמים, על חוסנו של צה"ל ועל האמון במפקדיו" - זה היה הנוסח שעליו חתמו כמאה קצינים, ועוד עשרות רבות של לוחמים במילואים.
אני לא מצליחה להירגע מזה – מאז פורסם שהפרקליטות הצבאית מזמנת לוחמים לחקירה, אני שואלת את עצמי שוב ושוב איפה אני חיה. אם היו אירועי ביזה או עבירות פליליות, בוודאי שמי שעשה זאת צריך לתת את הדין. אבל "הפצצות מרובות"? "מרדף אגרסיבי של לוחמי גבעתי אחרי חוטפי סגן הדר גולדין ז"ל"? באמת, חיילים, למה באגרסיביות? בפעם הבאה נא להילחם בחמאס קצת יותר בעדינות.
די לשנאה העצמית
אני רוצה לקחת אתכם רגע לתערוכה "כוחה של מילה", שמוצגת בימים אלה בבית הספר לאמנות במכללת ספיר. מדובר בתערוכה פרובוקטיבית שכבר עשתה לא מעט רעש בשל המיצגים הפוגעניים שמופיעים בה, כמו למשל שלוש חמסות עם הכתובות: "איטבח אל יהוד" ו"בדם ואש נפדה את פלסטין"; או ציור של חרדים מתפללים בכותל כשלצדם הכיתוב: "ירושלים של זהב, ירושלים של חרא". אינטליגנטי ביותר, אין מה לומר.
בשבוע שעבר, ממש לפני פתיחת התערוכה, הוזמנתי לדבר עליה בתכנית כלשהי, וכולם סביבי - מהמאפרת ועד למפיקה ולעורך – צידדו בה. הייתי בשוק: "איך אתם יכולים לעודד מיצגים אלימים כאלה?", שאלתי אותם, "הרי אם מישהו היה מרים תערוכה עם כתובות כמו 'מוות לערבים' או 'תג מחיר', הייתם מתנגדים, ובצדק".
"ובכן", אמרו לי, "אנחנו העם הכובש והאכזר, לא הם. הכתובות האלה מגיעות לנו, ומעוררות אותנו לחשוב".
אני משתגעת מכמות השנאה העצמית שעומדת מאחורי תפיסת העולם הזאת. הנה לכם הבסיס לוועדות החקירה, לשאיפה להעמיד לדין לוחמים, לעליהום על פוליטיקאי ימני עם עבר קרבי; מדובר בהלקאה עצמית קשה בשילוב התנשאות מקוממת. נא לא להתבלבל: כל מי שסבור שאנחנו מחויבים לקוד מוסרי שלא חל על הצד השני, הוא פרימיטיבי מתנשא במסווה של ליברל.
תודה, יגאל
בסופו של דבר סרנה ודרוקר עשו לבנט שירות מצוין: כולם מדברים עכשיו על הגיבור ממגלן, ולוחמי היחידה ששירתו לצדו מתראיינים בזה אחר זה כדי לספר ש"שירותו הצבאי היה ללא דופי".
"אני לא מסכים עם דרכו הפוליטית", אמר לוחם מגלן במילואים ששירת עם בנט, "אבל אין מה להכפיש אותו עכשיו, את מה שהוא עשה בצבא אי אפשר לקחת ממנו. אני זוכר הכל ואין לו שום קשר לטבח בכפר כנא".
הבנתם, סרנה ודרוקר? הבנתם, אנשי הפרקליטות הצבאית? אסטרטגיית ההלקאה העצמית של "בצלם" אולי השתלטה על השיח הציבורי, אבל רוב העם דווקא מודה ללוחמים ששומרים עליו, והתמיכה הגורפת לה זוכה בנט עכשיו, מוכיחה את זה הכי טוב שאפשר.
לא ייתכן שמדינה תשלח את חייליה לקרב ואז תבקש להעמיד אותם לדין. לא ייתכן שלוחם מגלן אמיץ יעמוד למשפט שדה על "אגרסיביות יתר". איזו כפיות טובה, איזה חוסר צדק; אנשים מסוימים מנסים להפוך את הצבא המוסרי בעולם, לצבא הטיפשי בעולם. הם לא יצליחו.