יש לי ידיד שעזב לברלין. כלומר, יש לי כמה, אבל אחריו אני עוקבת במיוחד. השבוע הוא התלונן בפייסבוק על יום שיער גרוע בדיוק כשהתלבטתי אם להזמין משלוח מהסופר או לסכן את חיי ולפסוע בעצמי במעברי הירקות ההמוניים. אני לא טיפוס פסימי אבל בהחלט ריאלי, ויודעת שבימים אלה כל יציאה מהבית עלולה להסתיים ברצח. אז נכון, אני עוד לא ראש ממשלה, אבל בכל זאת יש כמה שייקחו את זה קשה. "תפסיקי", צוחק הברלינאי בצ'אט, "היו לי מספיק תקופות קשות בארץ בשביל שאוכל ליהנות עכשיו בברלין בלי להתנצל, וחוץ מזה אל תשכחי שנסעתי לכאן בעקבות האהבה".
אבל לא פניתי אליו בשביל להביך או לקנטר, הוא ושכמותו לא חייבים לי הסברים, שכל אחד יחיה איך ואיפה שבא לו. רק שאלה אחת הייתה לי אליו: האם יהודי בברלין באמת יכול היום להתלבט בין בלונד אפרוח לבלונד פלטינה; לשתות אספרסו בקפה ליד הבית; לשבת עם חברים בפאב גרמני? איך אפשר לחיות שם כאילו לא קרה דבר?
"ההיסטוריה שייכת להיסטוריה", הוא גיחך, "אני מת על ברלין וחוץ מזה, זה לא שהשכנים שלי שרפו יהודים במו ידיהם, את יודעת".
כן, אני יודעת, אבות אכלו בוסר ושיני בנים לא תקהנה; כל אחד אחראי למעשיו שלו – זו האג'נדה של השמאל בישראל. אז למה בכל מה שקשור לרצח רבין, אין להם בעיה להכתים לנצח ציבור שלם?
* * *
לא יודעת איך הפך יום הזיכרון לרצח רבין ליום שנאת הדתיים, אבל עובדה: מדי שנה לקראת נובמבר, מתחרים ביניהם גופי תקשורת מי יביא את הכותרת הכי בומבסטית נגד הציונות הדתית.
השבוע פורסם סקר שלפיו 55% מאנשי הציונות הדתית טוענים שיגאל עמיר לא רצח את רבין, ואני אומרת: פחחחחח, זו הכותרת הכי טובה שיכולתם להביא? תשמעו איזה סקרים אני השגתי: 76% מאנשי הציונות הדתית טוענים שיגאל עמיר ירה ברבין כדורי שוקולד; 64% מאנשי הציונות הדתית טוענים שיגאל עמיר ירה ברובה מים של הלו קיטי; ו- 89% מהציונות הדתית טוענים שרבין הוא שרצח את יגאל אמיר!
אנשים נוטים להתייחס לסקרים בחשדנות, ובצדק. אם נתון מדיד וברור כמו תוצאת בחירות הם לא מסוגלים לנבא, מה הסיכוי שיצליחו לנתח תשובות מורכבות יותר הנוגעות לרגש ואמונה?
ובכל זאת הסקר הזה, שלפיו רוב הציבור הדתי לא מאמין שיגאל עמיר רצח את רבין, זכה להמוני שיתופים ברשתות החברתיות; כל שמאלני שמכבד את עצמו התייחס למסקנותיו כאל דברי אלוהים חיים, ומגישי תכניות אקטואליה אף הכריזו שמדובר ב"סקר המטריד ביותר שפורסם אי פעם בנושא".
ובכן, לא מדובר בסקר הכי מטריד, הנה פרסמתי פה למעלה כמה סקרים מטרידים יותר, אבל אם ננסה רגע להתייחס ברצינות לסקר הזה - ובאמת שלא קל להתייחס אליו ברצינות - אז המשתתפים בו נשאלו שתי שאלות מרכזיות: "האם אתה מאמין כי הגרסה הרשמית באשר לזהות הרוצח היא נכונה?"; ו"האם ייתכן כי גורמים עלומים עומדים מאחורי הרצח, ולא רק יגאל עמיר?"
לטעמי השאלות מנוסחות באופן בעייתי שעלול לשתול בפיהם של הנסקרים טיעונים מוטים, אבל גם אם נניח רגע לבעיות ניסוח כאלה ואחרות, התמונה ברורה: משתתפי הסקר לא חושבים שיגאל עמיר לא רצח את רבין, אלא שישנו מידע נוסף שהממסד מסתיר מהציבור. אני אגב לא חושבת כך, אבל בכל מקרה מכאן ועד לטענה שהציבור הדתי חושב ש"יגאל עמיר לא רצח את רבין" - המרחק רב.
כותרת הסקר הזה כה מוגזמת, שכשיעל דן ביקשה בתכניתה בגלי צה"ל את התייחסותו של פרופ' למדעי המדינה לסקר, הוא העדיף להתייחס לסקר אחר, שלפיו רק 24% מאנשי הציבור הדתי מאמינים בתיאוריות קונספירציה.
מה שמצחיק, שבאותה תכנית טען אחד מעורכי הסקר ש"התשובות האלה מצביעות על תחושת אשמה בציבור הדתי, הדתיים חשים שמאשימים אותם ברצח"; מה אתה סח, תשמע, יש לך הבחנה דקה! ולמה הציבור הדתי חש כך, בוא נחשוב? אהממ, אולי כי סוקרים מסוימים משחררים לעיתונות כותרות מוגזמות שלא קשורות למציאות? כי אני כל חיי מסתובבת בין דתיים, ומבין האלפים שהכרתי ושאני מכירה, לא שמעתי אף אחד שטוען שיגאל עמיר לא רצח את רבין.
"כדאי לקחת את נתוני הסקר לא למקומות של האשמה", ניסה הסוקר לרכך את האווירה, "אלא למקומות של בנייה". סבבה, ניקח את זה למקומות של בנייה: בנייה בהתנחלויות. מודה, כותרות מעצבנות כאלה גורמות לי לרצות לעצבן בחזרה.
* * *
בכל פעם שהממשלה מבקשת להרוס בתי מחבלים, כשצה"ל מטיל סגר על כפר שממנו יצא מחבל או כשמוגבלת התנועה במזרח ירושלים בעקבות התראות מודיעיניות, קוראים ארגוני שמאל "להפסיק את הענישה הקולקטיבית". לשיטתם, אין דבר כזה אחריות קולקטיבית: גם פשעים אידיאולוגיים מבוצעים בידי "מפגע בודד". אבל רק בתנאי שהוא פלסטיני, כמובן; מפגע יהודי הוא נציג נבחר של הציבור היהודי-דתי עלי אדמות.
בנסיבות אחרות, לא הייתי משווה בין הדברים; זו תרבות שהידית שמחנכת ילדים לרצוח כדי להגיע לגן עדן; זה רצח פוליטי מזעזע, אך אחד ויחיד. העניין הוא, שארגוני השמאל כה מדגישים את הניתוק בין הקולקטיב לאינדיבידואל, שאי אפשר שלא לתהות לפשר החד צדדיות הזאת; מחבל פלסטיני פועל לבד, אבל כל הדתיים רצחו את רבין?
"אסור להרוס בתי מחבלים כי הורים לא צריכים לשלם על פשע שביצע בנם", מסבירים ארגונים למען זכויות אדם; לפי ההיגיון הזה גם הוריו של יגאל עמיר לא היו אמורים לשלם מחיר. זה כמובן לא מסתדר עם העובדה שבזמנו טענו אותם ארגונים שגאולה עמיר צריכה לסגור את הגן בניהולה "כי אישה כזאת לא יכולה לחנך ילדים". אני מסכימה איתם לגמרי בעניין הזה, אבל אם היא הייתה אמא פלסטינית שבנה ביצע פיגוע – האם גם אז הם היו זועקים נגדה?
שיהיה ברור: אני לרגע לא מסנגרת פה על הוריו של יגאל עמיר, להפך. לדעתי הורים בהחלט צריכים לשלם על המעשה של בנם כי ילד רוצח הוא קודם כל כישלון של הוריו. ורצח אידיאולוגי הוא פשע שחלה עליו אחריות קולקטיבית, במידה מסוימת, משום שיש מאחוריו קהל ואג'נדה.
אני לא יכולה לסבול את הניסיונות של אנשים מסוימים להפריד בין יגאל עמיר לציונות הדתית. כבר קראתי שמכנים אותו "חרדי מהרצליה", "חרדי לאומי", ושלל כינויים שאמורים לבדל אותו מחובשי הכיפות הסרוגות. זה כמובן קשקוש: יגאל עמיר התחנך במוסדות דתיים לאומיים ובתקופת הרצח למד באוניברסיטת בר אילן, אולי המוסד היוקרתי ביותר שמזוהה עם הציונות הדתית. אני לא בעד לטאטא מתחת לשטיח ולא בעד להתחמק: הציבור הדתי לאומי היה צריך לעשות חשבון נפש אחרי רצח רבין, והוא אכן עשה.
גדולי הרבנים הביעו זעזוע מהרצח, ואנשי חינוך למדו לחדד חיישנים וליישר תלמידים שמשתמשים במילה "בוגד" לתיאור יריבים פוליטיים.
הציבור הדתי לאומי עבר הרבה מאז רצח רבין: הוא התפתח, צמח, הסיק מסקנות. אבל השמאל החילוני נשאר בדיוק אותו דבר: ממורמר, מתוסכל ונוטף שנאת דתיים.
* * *
סוגיית האחריות של קולקטיב על האינדיבידואל מעלה שאלות קשות ומורכבות בהקשר של רצח רבין: האם ציבור יכול למנוע פשע של אדם פרטי? האם האמירה שההסתה הציבורית היוותה טריגר לרצח, אינה סוג של הנחת סלב לרוצח? ועד מתי, בעצם, נדרשת קהילה לשלם מחיר תדמיתי על פשע של מטורף שאינו מייצג אותה בסופו של דבר? למרות שגם אני התחנכתי על ברכי הציונות הדתית, אני לא מרגישה שיגאל עמיר קשור אליי באיזשהו אופן, ומעולם לא חשתי צורך להתנצל על רצח רבין. אני לא רצחתי אף אחד.
השמאל טוען שיגאל עמיר ניצח כי הצליח לעצור את תהליך השלום. אני לא חושבת שהמהלכים של רבין היו מובילים לשלום עם הפלסטינים - אם שלום כזה בכלל ייתכן - ולכן יגאל עמיר לא עצר שום דבר. אבל הוא כן הצליח לפלג את העם; יום הזיכרון לרצח רבין הפך לפסטיבל של פילוג ומשטמה כלפי הימין וכלפי דתיים בפרט.
כן, מבחינתם של אנשי שמאל, מחבל פלסטיני מייצג את עצמו בלבד והגרמנים בברלין לא קשורים לשואה, אבל כל יהודי חובש כיפה הוא האחראי הישיר לרצח רבין. לגרמנים הם יכולים לסלוח, אבל לדתיים? אל תגזימו.