אמא מניקה תינוק קטן (צילום: Thinkstock)
זכותנו הטבעית להתפשט? | צילום: Thinkstock

אף! אחד! לא יגיד לי! מה לעשות! ברור? אני אישה משוחררת ועצמאית, פמיניסטית מכפר סבתא עם חיוג מהיר למרב מיכאלי, ואם בא לי להניק תינוק במזרקה בקניון, אני אניק תינוק במזרקה בקניון! כלומר, לא ממש במזרקה כי אז אפול למים, אבל ליד! רק בואו נתקתק את זה כי תיכף אני צריכה לדבר אצל עודד בן עמי על הדרת נשים מניקות.
הא? מה זאת אומרת איפה התינוק שלי? הייתי אמורה להביא מהבית? לא ידעתי, אמרו לי רק חולצת כפתורים וחזיית הנקה, חשבתי ששאר האקססוריז עליכם.

כן עודד, אני נמצאת עכשיו במשמרת הנקה בקניון שבעת הכוכבות, למען יראו וייראו. אני עומדת היום על זכותי להניק את התינוק שאין לי, על זכותי להרים את החולצה באמצע בית הקפה; רק תנסו לעצור אותי - וארים גם את החצאית.

פמיניזם בשירות השוביניזם

אגיד לכם מה הכי מצחיק אותי במחאת האמהות המניקות: שחלק מהן בכלל לא מניקות. יודעים מה, עזבו מניקות; חלקן אפילו לא אמהות. כך למשל, את קבוצת הפייסבוק הפופולרית בעלת השם המופרך "העם דורשת משמרת מחאת הנקה" - פתחה אישה ללא ילדים, וכמוה גם נשים אחרות שמתקוטטות ברחבי הרשת ומקשקשות בטלוויזיה על הזכות להניק; מתברר שלחלקן עדיין אין את מי. אבל מה, תתחיל מחאה נשית שם בחוץ, והפמיניסטיות יישבו בחיבוק ידיים? לא יקום ולא יהיה.

עכשיו, טכנית זה בסדר; בעיקרון גם אני יכולה להתחיל להיאבק על זכותי לרעות עזים בשטחים פתוחים בגליל, נניח. רק שאם אין לי עזים ואני בכלל מאזור המרכז – מה הקטע?

"זאת סולידריות נשית", הן מנפחות חזה בגאווה, רק חבל שהסולידריות הזו לא מועילה לנשים כלל. הפמיניסטיות הרדיקליות – אמהות ושאינן אמהות - השתלטו על המאבק הזה ולקחו גם אותו לכיוון היחיד שהן מכירות: פרובוקציות מיותרות שהופכות את כולנו לאובייקט מיני היסטרי. כך, הפמיניזם הפך למלחמה על זכותנו להתפשט, וכל מחאה פמיניסטית מסתיימת בהתערטלות פומבית.

בואו נראה: מה משותף למחאת ההנקה, ל"צעדת השרמוטות", ולפשקווילים שפוזרו אז בתל אביב, שקראו לנשים ללכת עם מחשוף ושסע עמוק? ובכן, כולם מאבקים שהתחילו בתגובה לאמירה או למעשה שוביניסטים, והמשיכו במפגן של עירום נשי בטעם רע.
מתברר שעירום הוא הפתרון של הפמיניסטיות לכל דבר: מטיפים לנו להתלבש צנוע? נתלבש כמו זונות; מאשימים קורבנות אונס בהתנהגות מינית? נצעד ברחוב עם חזייה ותחתונים; מבקשים שנניק בחדרי הנקה? נחלוץ שד בלי כיסוי באמצע הקניון.

ובכן, נחשו מה? אף אחד לא מתנגד לכך שנשים יתפשטו ברחוב, להפך, יש כאלה שאפילו ישמחו מאוד. כך, חדורות מוטיבציה לדגמן עוצמה נשית - הן משחקות לידי הגברים השוביניסטים שנגדם הן מבקשות למחות - והעולם צוחק.

מה אתן רוצות, לעזאזל?

אבל בואו ניזכר רגע איך הכל התחיל; לפני מספר ימים ישבה לה אישה במסדרון צדדי באיזה קניון עודפים בפתח תקווה, ובזמן שהניקה, ניגשה אליה מנכ"לית הקניון בכבודה ובעצמה – גברת שכנראה לא סובלת מעודף אינטליגנציה רגשית או מעודף אינטליגנציה באופן כללי - וביקשה ממנה לעבור לחדר ההנקה בקומה העליונה.
איכשהו נכנס לתמונה גם המאבטח, והאם המניקה נלחצה ועזבה את המקום.
אגב, אני מכירה את הקניון הזה היטב, וזו הזדמנות לשאול את המנכ"לית: ניסית פעם לתפוס שם מעלית? שיהיה לך בהצלחה; תינוק יכול להתעלף מרעב פעמיים עד שהוד רוממותה תגיע.

על כל פנים, הבחורה נעלבה, ובצדק, ופרסמה את המקרה בפייסבוק. חיש קל התחילה המחאה להתפשט: נשים החליפו את תמונות הפרופיל לתמונות הנקה - חושפניות יותר או פחות; קבוצות הנקה חדשות נפתחו; נשים מניקות נפגשו בכיכר רבין לשליפת שד בצוותא; והשיא - משמרות מחאה של הנקה ללא כיסוי, שיתחילו לפעול מהחודש הבא בקניונים ברחבי הארץ.
משמרות הנקה, איזה קונספט מגוחך; הרי כל הפואנטה של המחאה היא להניק באופן חופשי, כשהתינוק רעב, היכן שאמו נמצאת באותו רגע – אז מה הקטע לטרוח ולהתייצב במיוחד בקניון קריית אונו בשעה ארבע אחר הצהריים, לשליפת ציץ מול המזרקה?
המחאה הכי הגיונית היא פשוט להמשיך להניק איפה ומתי שבא לכן, אבל ממתי יש היגיון במחאות של פמיניסטיות רדיקליות.

אישה מאכילה תינוק בבקבוק על ספה ומאחוריה גבר מסתכל (צילום: jupiter images)
וגם זאת אופציה | צילום: jupiter images

המאבק הזה טיפשי פשוט כי אין פה על מה להילחם; החוק בישראל הרי לא אוסר על אישה להניק מחוץ לביתה, אז מה אתן רוצות בעצם? יהיה נחמד אם תתחשבו בקהל הצופים הנבוך, אבל בכל מקרה - אתן אלה ששולטות בסיטואציה; אם טיפוס גס רוח מעיר לכן על ההנקה, תגידו לו שיקפוץ. אם הוא מציק באופן שמפריע לכן להאכיל את התינוק - תזמינו משטרה.

באופן אישי, מעניין לי את הפטמה השמאלית והשחלה הימנית איפה ואיך אתן מניקות, מצדי תאכילו את התינוקות שלכן בעירום מלא בזמן שאתן בוחרות קישואים בסופר. ובכל זאת, אני בזמנו הנקתי בעיקר בבית; מודה שלא הרגשתי נוח לפתוח כפתורים ולמשוך מבטים. אני גם יכולה להבין אנשים שהנקה בציבור בלי כיסוי מפריעה להם.

חינוך להנקה? איזו התנשאות

הנה כמה סלוגנים שרצים עכשיו ברשת, מוזרים והזויים כמו כל הקמפיין הזה:

"זכותה של אישה להניק בציבור בלי כיסוי"; נכון, השאלה היא למה לה לממש את הזכות הזאת.

"איזה כיף לראות במרחב התקשורתי ציצים אמיתיים של נשים אמיתיות ולא רק של דוגמניות"; מכבדת נשים שנדלקות מציצים; לי לא כיף לראות חזה נשי חשוף – לא של דוגמניות ולא של מניקות.

"הנקה זה דבר טבעי"; הנקה זה דבר אינטימי, ותודה לאל שאנחנו לא חיים באפריקה ושנשים בישראל לא מסתובבות עם כדים על הראש ותינוקות תלויים על הפטמות.

"המחאה חשובה להעלאת המודעות להנקה"; איזו התנשאות; אל תחנכו אותנו, בסדר? רוצות להניק – בבקשה, אבל אל תטיפו לנשים איך להאכיל את התינוקות שלהן ואל תעוררו רגשי אשמה אצל אלה שלא הצליחו או שלא מעוניינות להניק.

"חדרי הנקה גורמים להדרת נשים מניקות מהמרחב הציבורי"; גם תאי מדידה בחנויות. מה שכן, ברוב הקניונים חדרי ההנקה הם לא יותר מחדרי שירותים משודרגים, כך שלא פלא שנשים מסרבות להניק בהם.

"התינוק שלי תמיד מוריד את הכיסוי"; אז תניקי בפינה בצד, למה באמצע בית הקפה?

"עצוב שיש נשים שלא תומכות בחברותיהן המניקות"; עצוב שאתן לא מבינות שבני אדם לא חייבים לחשוב באופן זהה רק משום שאברי הרבייה שלהם זהים. פמיניזם אמיתי פירושו קודם כל חירות מחשבה.
אבל הכי אני לא מבינה את המשפט הבא:

"שדיים נועדו להנקה"; זו הטענה העיקרית שלכן, ואני לא יודעת האם אתן מיתממות או שבאמת, בין כל ההנקות והחיתולים והלילות הלבנים, שכחתן שהם נועדו לעוד משהו, בנות. מאחלת לכן להיזכר בו בקרוב. 

>> לטור הקודם: אני זוכרת אותך, ענת אלימלך

לכל הטורים של אורית נבון