בזמן האחרון אני מרגישה קצת אאוטסיידרית. לא יודעת, מסתבר שכולם עושים סטנד-אפ חוץ ממני, וכשאני אומרת "כולם" אני מתכוונת לכל מי שיש לו מעל אלף עוקבים בפייסבוק ללא הבדלי דת, גזע ויכולת להחזיק קהל למשך יותר משישים שניות. אנשי פרסום, סוכני ביטוח, מזכירות רפואיות ומורות בשבתון; אין היום אחד שלא מרים ערב דאחקות עם בוטנים על הבר, ורק אני מחוץ לסצנה. סטנד-אפ לא מעניין אותי, וחוץ מזה, למה להתפתח ולרכוש מיומנויות חדשות אם אפשר לא? מעדיפה להמשיך לעשות את מה שאני כבר יודעת, כלומר לשרוף סירים, לרכוש נעלי עקב, ולתכנן חופשות שאין ביכולתי לממן.
"את סתם מפחדת", מנסה מישהו בפרטי לשכנע אותי, "תכיני חומרים ונארגן לך ערב, כולם עושים את זה".
"בדיוק בגלל זה אני לא רוצה", אני עונה, אבל הוא בשלו: "את יכולה להיות סטנדאפיסטית משהו, תשמעי לי, אני יודע מה אני אומר".
"אמרת גם שאני יכולה להיות ראש ממשלה, זוכר?"
"ראשת ממשלה", הוא מתקן, "ואני עדיין חושב שהפוסט ההוא שלך על מאיר דגן מראה מנהיגות".
אתם מבינים, ככה נולדות קריירות: מישהו אומר לך שיש לך את זה, בדיוק קצת נמאס לך מעצמך ובא לך לשבור שגרה, והנה אנחנו מוצפים בפוליטיקאים ובסטנדאפיסטים שעושים כותרות, לאו דווקא מהסיבות הנכונות. קחו לדוגמה את אורן חזן. קחו לדוגמה את איימי שומר. אגב, כשחושבים על זה, חזן היה יכול להיות סטנדאפיסט לא רע, ושומר אולי הייתה יכולה להבריק יותר בפוליטיקה.
עכשיו ודאי תשאלו - השתגעת? מה הקשר בין חזן – פוליטיקאי מקומי שעתידו המקצועי כבר מאחוריו, לשומר - אחת הסטנדאפיסטיות המצליחות באמריקה? ובכן, שניהם במקצוע הלא נכון. רק שלגבי שומר, איש לא מעז לומר זאת. המלכה עירומה, והיא רוצה שתראו לה. אבל אתם מתעקשים להתייחס אליה ברצינות.
* * *
יש איזו אי אמינות בסיסית בפרסונה של איימי שומר, חייבים להודות. היא משווקת את עצמה כיהודיה למרות שאמא שלה נוצריה; לועגת לחיצוניות שלה למרות שבסך הכל היא נראית לא רע; ומדברת על סקס ללא הרף, מה שלא מפריע לה לספר בראיונות שחיי מין זה לא הצד החזק שלה. אהממ, אוקיי, זה דווקא נשמע הגיוני: כבר שנים אני טוענת שנשים שמדברות על זה, לא בהכרח עושות את זה.
בכל אופן, שומר נחשבת לאחת הקומיקאיות הלוהטות באמריקה, ועכשיו היא מגיעה גם אלינו: הסדרה המצליחה שלה "בתוך איימי שומר" משודרת החל מהשבוע בהוט קומדי סנטרל, והסרט החדש והמדובר בכיכובה, "אסון מהלך", ייצא בקרוב בקולנוע.
בגדול, הייתי אמורה להיות מעריצה שרופה שלה. גם אני סולדת מפוליטיקלי קורקט, שונאת דוגמניות ומחבבת הומור וולגרי. למעשה, בתור אחת שנרדמת בסרטי איכות בסינמטק ואלרגית לוויסלבה שימבורסקה, אפשר להגיד שאנינות הטעם היא ממני והלאה.
ובכל זאת, אחרי שצברתי אי אלו שעות איימי שומר, אני תוהה מה מצחיק בלעמוד על במה ולהגיד "דיק" ו"פוסי" כל חמש שניות? מזכיר לי מצחיקנים דתיים בארץ שמריצים בדיחות על קקי ופיפי ומרגישים נועזים.
באחד המערכונים שעוד איכשהו הצליחו לחלץ ממני חיוך, משחקת שומר את הנשואה האומללה שמגיעה עם בעלה לייעוץ זוגי, כשהמטפלת מתגלה כלא אחרת מדוגמנית העל כריסי טיגן. שומר אוהבת לצחוק על המראה שלה, והכי אוהבת לגייס למערכונים דוגמניות שמדגישות עוד יותר את העובדה שהיא לא מאוד יפה, לא מאוד רזה, ובגיל 34 גם לא מאוד נשואה – מה שהפך אותה לחביבת הקהל בקרב רווקות בנות שלושים פלוס.
עכשיו שאלה: לו הייתה שומר נשואה יפהפייה וחטובה - האם גם אז הייתה הופכת לכזו סנסציה? אל תתאמצו לחשוב יותר מדי: התשובה היא לא. הסגידה לשומר היא סוג של אפליה מתקנת, מן זריקת עידוד לבחורה שלא מפסיקה לספר כמה היא שמנה ורווקה ומה הקטע עם גברים שחושבים שאנחנו אוהבות שגומרים לנו על הפנים הי רגע יש כאן מישהי מקונטיקט?
העניין הוא, שאנשים תמיד יחפשו את העומק, את המסר. בכל זאת ג'ון סטיוארט ומדונה מעריצים את האדמה שהיא דורכת עליה; איך ייתכן שהבחורה זוכה לתהילת עולם רק בזכות הטינופת שיוצאת לה מהפה? כך, כולם בטוחים שהטקסטים שלה בעצם מתוחכמים ורב שכבתיים, "משנים את השיח הציבורי", "מטפלים בנושאים שנחשבים לטאבו", ועוד כל מיני מחמאות אקדמיות כאלה שוגרמות לך להרגיש שאם לא תצטרפי למקהלה - כנראה שמשהו אצלך ממש דפוק.
אבל המציאות קצת פחות עמוקה: שומר למדה משחק, השתתפה בריאליטי של סטנדאפיסטים ופצחה בסיבוב הופעות כושל שגרם לה להרטיב – לא, אתם ממש לא בכיוון – את הכרית בכל לילה. "לא הלך לי, הקהל לא צחק אפילו קצת", היא סיפרה בעבר בראיון, "ואז גיליתי שכשאני אומרת דברים שאף אחד לא מעז להגיד, אני ייחודית, הקהל צוחק, מתעניינים בי".
מזל טוב: הקומיקאית הכושלת גילתה שסקס מוכר – תמיד, הכל - והחליטה לבסס את המופע שלה על בדיחות שפיך. הכרטיסים התחילו לעוף, והשאר היסטוריה.
* * *
תמיד כשמדברים על סטנדאפיסטיות, שואלים למה אין הרבה נשים מצחיקות. ובכן, בדיוק מאותה סיבה שאין הרבה גברים מצחיקים; להצחיק זה קשה, לא משנה אם אתם גבר או אישה. אבל מילא שאיימי שומר לא מצחיקה אותי; אחרי הכל, הומור זה עניין של טעם. הבעיה, שהיא נחשבת לנסיכת הפמיניזם, וזאת כבר בדיחה מביכה באמת.
"היא מדברת גסויות כמו לואי סי.קיי ולא מרגישה צורך להתנצל על כך, אמיצה שכמוה", מתלהבות נשות הוליווד, ואני קוראת ומשתבצת: סליחה, מה פמיניסטי בהומור נמוך? מה אמיץ בלמלא אולמות בזכות דיבורים על סקס? שומר בסך הכל הלכה כאן על בטוח, והעובדה שהומור וולגרי עדיין מזוהה יותר עם סטנדאפיסטים גברים, לא הופכת אותה לפמיניסטית.
לדבר מלוכלך זה לא פמיניסטי בדיוק כמו שלגדל שפם זה לא פמיניסטי. פמיניזם אין פירושו ליישר קו עם נורמות גבריות. הפוך, איימי. הפוך.