פנלופה קרוז פנים (צילום: Larry Busacca, GettyImages IL)
"לא מומחית לענייני המזרח התיכון". וואלה | צילום: Larry Busacca, GettyImages IL

מעניין: ביום שבו פנלופה קרוז, נציגת ספרד בהוליווד, פרסמה את המכתב שקורא לישראל "להפסיק לבצע רצח עם בעזה" - חברים שלנו חזרו משבוע במדריד, במצב של הלם מתקדם. "אתם לא מבינים מה הולך שם בטלוויזיה", הם אמרו, "מהבוקר עד הלילה מראים רק תמונות של הרס וחורבן מעזה. מי בכלל יודע שבדרום חיים עם טילים כבר שנים? שהחמאס חטף לנו שלושה נערים? שמבוקשים מסתובבים בסמטאות עזה עם ילדים על הידיים? אין שום התייחסות לסבל של הצד הישראלי, שום ביקורת על החמאס. לא ייאמן".

או שבעצם כן; הרי התקשורת העולמית כבר מזמן גויסה למאבק הפלסטיני. מספיק להציץ ב- CNN או ב- BBC כדי להבין מי פה המניאק. ברמה התקשורתית, אפשר להבין: מה לעשות שעזה המוכה מביאה רייטינג הרבה יותר מישראל השבעה? מה לעשות שתמונות זוועה וסרטי סנאף קורצים לקהל הצופים יותר מהיירוטים של כיפת ברזל?

ובכל זאת, כשאני מסתכלת על כל הנוצצים בהוליווד שהפכו פתאום לנהגי מוניות עם דעה מוצקה על "המצב", קופץ לי הפיוז ועולה לי הלחץ-דם. סליחה, מה אתם דוחפים את האף?

מריהאנה עד סלינה

אז רגע, פנלופה, מה את חושבת על המצב בעזה? לא, כי ממש מעניין אותי מה דעתה של כוכבנית הוליוודית על הסכסוך במזרח התיכון. רק תסבירי לי, פנלופה, מה קרה שאת מתעניינת בנושא פתאום – האם התחלת ללמוד פוליטיקה וממשל בבינתחומי, או שמא שמעת שבוז'י הרצוג מחפש עוזרת אישית ובא לך להגיש מועמדות?

במכתב, שאותו יזמה קרוז ושעליו חתומים כוכבים מתעשיית הבידור הספרדית, נכתב ש"על האיחוד האירופאי לגנות את ההפצצות ביבשה, בים ובאוויר נגד אזרחים פלסטינים ברצועת עזה, ולהפסיק את המצור ממנו סובלת עזה". בסדר, חברים, כבר אנחנו מאפשרים לפלסטינים ניידות חופשית לישראל; באמת למה שיתפוצצו עם המטענים במחסום ארז אם אפשר בפתח תקווה?

קרוז כמובן לא היחידה; גם כוכבת הנוער העולה סלינה גומז המליצה באינסטגרם "להתפלל למען עזה" וקיבלה חצי מיליון לייקים. בהמשך הבהירה שהיא לא נוקטת עמדה, ו"רק מתפללת לשלום ולאנושיות".
מדונה מצדה העלתה תמונה של הנער הערבי מוחמד אבו-חדיר, וכתבה: "הפסיקו את האש בשני הצדדים!" אחר כך, כשקיבלה תלונות מיהודים אמריקאים על הגישה החד צדדית, העלתה תמונה של שלושת הנערים החטופים עם כיתוב דומה.
ומה עם ריהאנה? היא כתבה בטוויטר "שחררו את פלסטין", אבל הציוץ נמחק כעבור כמה דקות פלוס התנצלות של הסוכן שלה ש"היא לא הבינה מה היא מצייצת". אוקיי, זה דווקא נשמע הגיוני; סצנת ים-המלח שלה כבר הוכיחה שהבחורה לא בדיוק איינשטיין.

יכול להיות שטרנד חדש נולד: להוקיע את ישראל בדרמטיות, וכעבור שתי דקות להתנצל באותה מידה של אמוציונאליות; ככה זה כשאין לך מושג על מה אתה מדבר - אין לך בעיה להזדעזע, אין לך בעיה להירגע.
אגב, הבוקר גם פנלופה כבר הספיקה להתנצל ש"אני מודעת למורכבות ולבעייתיות של הנושא, הכוונה שלי הייתה לפעול לשלום בישראל ובעזה, אני לא מומחית לענייני המזרח התיכון". וואלה, לרגע חשבנו שכן.

ולא שכחנו גם את הפריק-שואו של ג'ון סטיוארט, ואת וודי אלן שקבע ש"המצב במזרח התיכון – טרגדיה". ולהתחתן עם הבת שלך – קומדיה? לקבל הטפת מוסר מהפסיכופט הראשי של הוליווד, זה כבר באמת חתיכת פאנץ'.

בבוקר קמפיין, בערב ציוץ

למה כוכבי הוליווד לא מפסיקים לדבר על "המצב"? נדמה לי שמבחינתם, התייחסות לעזה היא חלק מהעבודה: בבוקר מצלמים סצנה, בערב חומלים על הפלסטינים; כמה משתלם, כמה נוח לכבס כך את המצפון.

בימים האחרונים מסתבר שאין כמו לתפוס טרמפ על הסכסוך הישראלי-פלסטיני: יש סרט לקדם? או לחילופין, כבר חודשיים לא קיבלנו אייטם? יאללה, נשחרר איזה ציטוט פרו-פלסטיני - גם נצא הומאניים, גם נחזור לכותרות, ואם יכעסו עלינו יותר מדי - מקסימום נתחנף קצת אחר כך. 
חבל שדווקא אנשים כה מנותקים ונרקיסיסטים, שלעתים לא מסוגלים לדקלם משפט אחד הגיוני בלי תסריטאי צמוד וסט כדורים - הם מעצבי דעת הקהל בעולם.
חבל שהם בוחרים בצד השני דווקא בזמן מלחמה, כשדעת הקהל חשובה כל כך, תוך שהם שואבים אינפורמציה מהתקשורת בלבד. דווקא מהם הייתי מצפה לזכור שהחיים זה לא מה שרואים על המסך.

 >> לטור הקודם: הפרחים לתצפיתניות בעזה

לכל הטורים של אורית נבון