בגיל 16 השתתפתי במסיבת חשק. באמת. לא תכננתי לחשוף את זה כאן, אבל אתם חמודים ודיסקרטיים והגיע הזמן לפרוק.
זה קרה בדירה סודית ברמת גן; אני זוכרת איך התפשטתי ותוך שנייה התנפלתי עליו - ז'קט שחרחר עם ניטים בשרוולים והדפס רקום על הגב. אוי, כמה חשק היה שם. כמה תשוקה. זו הייתה המכירה הביתית הראשונה שלי, ובסיום אותו ערב רשמתי לפניי: אין, פשוט אין תענוג גדול יותר ממותגים שווים במחירי רצפה, מטר מהבית. כבר אז הבנתי ששופינג זה הדבר הכי חושני ומספק שיש.
מה עוד עשיתי בגיל 16? הדרכתי עולים בבני עקיבא; הקפדתי ללכת לכל סרט חדש שיצא בקולנוע; עשיתי מלא בייביסיטר – אבל רק לילדים בני שלוש ומעלה כי להחליף חיתולים זה לא אני; ויצאתי עם מישהו שהייתי בטוחה שיתחתן איתי אבל בסוף נפרדנו אחרי שלוש שעות. זה מה שעשיתי בגיל 16. ומה לא עשיתי בגיל 16? סקס, זה מה.
כי בחממה שבה גדלתי, ילדים לא מקיימים יחסי מין. וזה נשמע לי כל כך הגיוני ונכון, היום יותר מתמיד.
מה סקס עכשיו?
אומרים שאריק איינשטיין הוא הדבר הכי טוב שקרה לאייל גולן. זה כנראה נכון, אבל אחרי שיגוועו ההספדים ותשקע העצבות – נהיה חייבים לחזור למציאות. ובמציאות, פרשת גולן ונערותיו רחוקה מלהסתיים, כמו גם סיפורי הסקס של גיל העשרה שבאו בעקבותיה.
זה היה מדהים; מרגע שהתפוצצה הפרשה, כאילו ניתן האות לכולן לאוורר זיכרונות מהסקס שהיה להן בתקופת החצ'קונים, כשההורים שלו היו בחו"ל והיה לו בית ריק והם בדיוק למדו לבגרות בלשון ואיזה משעמם זה ללמוד לבגרות בלשון. זה פחות או יותר היה התסריט, אם כי היו גם כאלה שאיבדו את בתוליהן באוטו או בטיול השנתי או אחרי הפעולה בצופים.
אני כמובן מתכוונת לקשרים מיניים של נערות עם בני גילן או עם בחורים שמבוגרים מהן בשנתיים-שלוש גג; על אלה שבגיל 15 הגיעו למיטה עם גברים שגדולים עליהן בעשרים ושלושים שנה – נדבר בהזדמנות אחרת.
הסיפורים האלה כל כך זרים לי, ולא רק בגלל שבתקופת התיכון חיי נראו אחרת לגמרי, אלא בעיקר כי כל הסקס הזה נשמע לי פשוט לא מתאים. מבחינתי, לקרוא וידויים מיניים של בנות 16 זה כמו להיתקל באייטם על ילד בן שמונה שלקח את האוטו של אבא, או על פעוט בסין שהתמכר לסיגריות; מעניין מאוד, אבל שלא נדע.
כאילו, 16? ברצינות? בגיל הזה עוד מצלצלים בפעמון של השכן ובורחים, לא? עוד שמים למורה עכביש במגירה; מוזמנים לחדרו של המנהל; עומדים ברחוב בחבורות עם בלון-פלוצים שמפוצצים בכל פעם שעוברת גברת. אז מה קשור סקס?
ולכל אלה שאומרים שבתאילנד ילדות בנות 12 כבר עושות את זה חופשי: אולי סעו לתאילנד וגם תישארו שם, מה אתם אומרים? הנה שיטה לצמצום מספר הפדופילים בארץ.
חילוניות לא נהנות יותר
לפני כמה חודשים נפגשתי לקפה עם ידיד ותיק - בחור ממשפחה דתית שמנהל כיום אורח חיים מסורתי. בתו הגדולה מסיימת בית ספר יסודי דתי, והוא התלבט האם בשנה הבאה לשלוח אותה לאולפנה או שמא לחטיבת ביניים חילונית. בגדול, הוא לא חסיד גדול של אולפנות, אבל מצד שני חושש למצוא במגירה שלה גלולות פתאום. "לא יודע מה לעשות", הוא אמר, "אני לא רוצה שהיא תתחיל עם זה מוקדם מדי, אבל גם לא רוצה שהיא תהיה מהדוסיות האלה שלא מכירות את הגוף שלהן, את יודעת, אלה שבשבילן יחסי מין הם רק דרך לעשות ילדים".
זה תמיד מדהים אותי מחדש, הסטריאוטיפ הזה שלחילוניות ליברליות יש בהכרח תפיסה בריאה לגבי מיניות, ולדתיות שמחכות עם זה – יש בעיה עם אינטימיות. אם כבר, זה בדיוק להפך: כשסקס הופך לחלק לגיטימי מתרבות הפנאי, לעוד בילוי כמו סרט או מסעדה – זה ההפך מסקס, ההפך מאינטימיות. כשעושים את זה מתוך לחץ חברתי עם פרטנר לאו דווקא מתאים; כשמקיימים יחסים בשלב שבו הבגרות הנפשית עדיין לא יישרה קו עם הבגרות הפיזית – כאן מתחילות כל הבעיות.
מי לא מכיר את זו שהסקס הראשון שלה היה כל כך לא מתאים, שכל חיי המין שלה בשנים הבאות היו ניסיונות חוזרים ונשנים לחוויה מתקנת? או את זו שגררה מערכת יחסים דפוקה רק כי היא כבר שכבה איתו ונקשרה אליו, ועכשיו קשה לה לשחרר?
שלא לדבר על כל החוויות הנוראיות האלה שנחסכות כשמקפידים להיכנס למיטה רק אחרי שהזוגיות קצת מבוססת.
אני מודה שיש דברים שאני לא מצליחה להבין: נגיד, מישהו ששכבת איתו שלא מתקשר יותר – איך אפשר להתמודד עם דבר כזה? או לקום בבוקר לצדו של הבחור מהלילה ולקלוט שהוא לא זוכר איך קוראים לך; אם לא הייתי שומעת סיפור כזה במו אוזניי, לא הייתי מאמינה שדבר כזה יכול לקרות.
אם מישהו היה שוכח איך קוראים לי, הייתי דואגת שישכח גם איך קוראים לו.
אם כבר, למה לא במגדלי יו?
ולא שאצל הדתיות הכל מושלם. את דעתי על שומרי הנגיעה אתם כבר יודעים, וגם לבתולים אני לא מתייחסת כאל ערך מקודש. אני מציעה לחילונית בת 16 או 17 לחשוב האם מתאים לה לקיים יחסי מין, בדיוק כמו שאני מציעה לדתייה בת 22 לחשוב האם מתאים לה להגיע בתולה לחתונה. ואגב, ברור שיש גם דתיות נועזות וחילוניות בתולות, אבל הן מיעוט. אני מדברת פה על הרוב.
ובכוונה אני מתייחסת כאן רק לנשים כי מה לעשות: בנות נקשרות יותר, פגיעות יותר. טרם קראתי וידוי של גבר שיצא פגוע מסקס.
מה שמפתיע אותי, זה שאף אחת מהנשים המתוודות לא מעיזה לפקפק בנורמות הללו ששלחו אותה למיטה בגיל כה צעיר. כי איך להגיד בעדינות, זה לא שהן נזכרות בערגה בסקס ההוא. מעיתונאיות ובלוגריות ועד חברות בפייסבוק ובחיים – כולן מסכימות שיחסי מין בגיל העשרה אינם מרנינים במיוחד, ובכל זאת הן לא חושבות איך למנוע מהבנות שלהן לעבור את זה. למה? למה אף אחת לא אומרת: "אוקיי, אני עשיתי טעות, עכשיו איך אדאג שהבת שלי לא תחזור על הטעות הזאת?"
אולי בגלל שיותר מדי נשים בחברה החילונית עדיין מתייחסות לחוויה המינית הראשונה כמו אל טקס התבגרות, משהו שצריך לסמן עליו וי כדי להיפטר ממנו כבר. וכשהאג'נדה עקומה, גם המסקנות עקומות. הגדילה לעשות בעלת טור שכתבה בפירוש ש"גם ככה סקס בגיל העשרה הוא מחורבן, אז למה לא לעשות את זה עם גבר עשיר, בדירת פאר במגדלי יו?" אבל סליחה, אם הסקס בגיל הזה מחורבן, למה לעשות אותו בכלל? את לא חייבת, את יודעת. אפשר גם לחכות.
>> לטור הקודם: אייל גולן, תרגיע