אפשר להגיד שיום נישואיי היה המאושר ביותר בחיי, אבל אפשר גם להודות שלא. עזבו את זה שאני רוקדת בסיסי, משתכרת בקלות ומצטלמת גרוע; אני מדברת על קטעים מהותיים הרבה יותר.
נתחיל מזה שחברתי הטובה דאז הבריזה על סעיף "בדיוק חייבת להתאוורר בחו"ל מאהבה נכזבת", וכבר בדרך לאולם ידעתי שלא יעזרו שום הסברים, לעולם לא אוכל לסלוח לה.
נמשיך בזה שאירועים המוניים תמיד עשו לי פריחה, כך שאחרי נשיקה רטובה מס' 57 מעוד גברת שמעולם לא ראיתי - התחלתי לתהות מדוע לא הלכתי על חתונה אינטימית כלבבי, בעצם.
ושיא השיאים: שתי דקות לפני החופה קלטתי פתאום שהפרונט שלי מרופד כמו כיסא במחלקת עסקים, מה שבהמשך התברר לי כסטנדרט בשמלות קצפת של פרחות, בלי קשר לנתוניה הטבעיים של הכלה.
כך הסתובבתי לי באולם – מהורהרת, מתגרדת ופורנוגרפית – מתנחמת בעובדה שגם ככה הערב הזה שולי לגמרי להמשך חיי, ולזוגיות שלי בפרט.
את מבינה, מרב מיכאלי, מלכתחילה לא התחתנתי בשביל השמלה והריקודים. ואגב, היו גם רגעים יפים במהלך אותו ערב. אבל האושר האמיתי התחיל למחרת.
שיקנה אותי בארבעה זוזים, למי אכפת?
בזמן האחרון רצה ברשת הרצאה של מרב מיכאלי על מוסד הנישואים. כדאי לכם להיכנס ללינק; מדובר בסרטון מרתק שצבר פופולריות בעיקר אצל פמיניסטיות, וממבט ראשון אפשר להבין למה: מיכאלי, אישה רהוטה ומרשימה מאז ומעולם, מדברת כאן למין הנשי בגובה העיניים אך בביטחון רב, וגם באנגלית מצוינת, אם יורשה לי.
תחת הסלוגן we must cancel marriage, היא מפצירה בנשים לא להתחתן, וטוענת שמוסד הנישואים מועיל לגברים ומזיק לנשים; "ואני לא מדברת רק על נישואים דתיים, אלא גם על אזרחיים", היא מדגישה, "נישואים באופן כללי צריכים לחלוף מן העולם".
בהרצאתה מיכאלי מסתמכת על שלל מחקרים, שעל כל אחד מהם אפשר למצוא שלושים שאומרים את ההפך. לטענתה, מחקרים מוכיחים, למשל, שאישה נשואה היא היצור הכי אומלל מבחינה פיזית ורגשית, לעומת נשים רווקות וגברים רווקים ונשואים; שנשים נשואות מבשלות, מנקות ומגדלות את הילדים ולכן הגבר מרוויח משרתת בחינם בעוד שהאישה מפסידה את החופש שלה; שנישואים מכבים את התשוקה; ושטקס הנישואים מפלה בין גבר לאישה.
ובכן, לא הסכם הנישואים מכבה את התשוקה אלא המונוגמיה; ואני לא יודעת מתי בפעם האחרונה פגשה מיכאלי אישה נשואה, אבל אני וחברותיי רחוקות מלהיות משרתות אומללות.
באשר לטקס עצמו, אכן יש לי בעיה עם הריטואל המסורתי שבו האישה היא קניינו של הגבר. לו הייתי מתחתנת היום, הייתי מנסה לפתור את העניין ברוח ההלכה, ולחשוב על טקס שארגיש איתו יותר בנוח. אבל באותה נשימה אני אומרת: הטקס אורך כמה דקות, חיי נישואים נמשכים שנים, אז למה להפוך אותו לחזות הכל? מה פה העיקר, ומה הטפל?
ונניח שהרב מדקלם בארמית שבעלי קנה אותי בארבעה זוזים משל הייתי כבשה הרועה באחו; למי אכפת? מצדי שיקנה אותי גם בשלושה; ביום-יום זו אני שרוכבת עליו, אם כבר, אז קצת פרופורציות, כן?
אבל הטיעון הכי מניפולטיבי של מיכאלי הוא שנישואים הם מסגרת שלא מיטיבה עם ילדים, כי רוב ההתעללויות בילדים מתרחשות בבית, במשפחה של אבא-אמא-ילדים.
אהממ, אבל רוב הילדים גדלים במסגרת משפחתית שכזאת; מן הסתם רובם ייפגעו יותר בבית עם אבא ואמא מאשר בבית עם ג'ירפה וגמל, נכון? אם היו עוד מסגרות משפחתיות רווחות, אפשר היה לבחון האם בבית עם שני הורים, הסיכוי של ילדים לספוג התעללות גדול יותר. מאחר שאין כאלה, אי אפשר לפסול את מוסד הנישואים רק על סמך הטיעון הזה.
חוץ מזה, ילדים לעד יגדלו תחת השגחת מבוגרים, עם מוסד הנישואים או בלעדיו. במצב כזה תמיד יהיו סוטים או חולים שינסו לפגוע בהם, אבל מכאן ועד לטעון שנישואים פוגעים בילדים – רב המרחק גם בקו אווירי.
אבל מה האלטרנטיבה?
איך הפכה מיכאלי מעורכת חופות מבוקשת למתנגדת מספר אחת לנישואים – הייתי שמחה מאוד להבין. במונולוג שלה ישנם קטעים כה ציניים ומרירים, שאי אפשר שלא לתהות מה קרה לה, בעצם.
אני מניחה שבתקופה שבה ערכה טקסי נישואים ללא הרף – היא באמת האמינה בקונספט; מיכאלי היא לא הטיפוס שיפעל בניגוד לאמונתו רק לשם צבירת ממון. מעניין מה גרם לה לשנות כך את עמדותיה.
אבל לא רק עם תוכן הדברים יש לי בעיה; ההתנגדות שלי היא קודם כל ברמה העקרונית. מיכאלי טוענת שנישואים לא טובים אף פעם לאף אחד, ואילו אני מאמינה בלבחון כל דבר לגופו, ולעולם לא לצאת בהצהרות.
אני ממליצה על כך בעיקר למישהי שמנהלת זוגיות שבמסגרתה כל אחד חי בגפו בדירתו הצפון-תל אביבית. אורח החיים שלך, מרב מיכאלי, מצריך משאבים כלכליים שלרובנו אין. כמה נשים מסוגלות לממן דירה לבדן, לא כל שכן לרכוש אותה? רוב הנשים גם לא זוכות לקבל דירה בירושה. זכותך לפסול את מוסד הנישואים, אבל את שבעה ומפונקת מכדי להציע אלטרנטיבה אמיתית.
ועוד לא דיברנו על ילדים. רוב הנשים כן מעוניינות להיות אמהות; האם אנחנו אמורות לשאת בעול לגמרי לבד, כלכלית ורגשית, בשם איזה ערך פמיניסטי נשגב? האם אנחנו צריכות להתמודד עם החיים קשה, לאט, סיזיפי, רק כדי להוכיח שאנחנו יכולות? סליחה, לא מתאים.
אני את הנישואים שלי מעריכה למשל בלילות, כשבעלי קם לילדה ואני יכולה להמשיך לישון. למה זה רע, לחלוק את האחריות עם אדם נוסף?
גם כן פמיניזם
אבל יותר מהכל, מיכאלי כועסת על כך שגדלנו על סיפור סינדרלה. על זה שבסתר לבנו כולנו רוצות להיות נסיכות ליום אחד, עם שמלת נשף חגיגית וכתר על הראש, יאמי!
אם זו אכן הייתה משאת נפשי, סביר להניח שהייתי תולה את עצמי על המחוך מיד בסיום חתונתי, עוד לפני הכתוביות.
התחתנתי כי עוד לא המציאו שיטה אחרת. כי לנישואים יש אמנם גם חסרונות, אבל ברמה החברתית הם מבטיחים לאישה שאב ילדיה לא יחליט פתאום להתחפף לדרכו בלי לשאת בעול הפרנסה; וברמה האישית, מרגיע אותי לדעת שנהיה כאן גם מחר, הוא ואני.
אז כן, יכול להיות שלהתחתן זה מיושן. אגב, גם ללדת. גם למות. אולי פשוט נהיה כולנו נשות קריירה שחיות לנצח? נורא טכנולוגי מצדנו זה יהיה.
להתחתן זה מיושן, אבל עובדה שטוב לי. אז אל תתפסי עליי תחת, מרב מיכאלי. מחקרים מוכיחים שרווקות מתנשאות אינן פמיניסטיות יותר מנשואות שמנהלות חיי משפחה מלאים ושוויוניים. אולי אפילו להפך.