נטעלי גבירץ, מיה מיטב, ליאת רוטנר וכרמית גלבוע – ארבע סופרות ישראליות שאת ספרי הנוער החדשים שלהן תוכלו למצוא בשבוע הספר בחנויות ובדוכנים. מי מהן מוציאה החודש שלושה (!!) ספרים יחד? מי מהן לא מגלה את הסוף עד הרגע האחרון אפילו לעצמה כדי להישאר במתח בדיוק כמו הקוראים? מי כותבת עם שלושה ילדים בבית ומצליחה להתעלם לחלוטין מהרעש? ומי פשוט לא מסוגלת להמתין עד שהספר שלה כבר יגיע אל חנויות הספרים?

נטעלי גבירץ

סופרת ועיתונאית, מוציאה עכשיו את ספרה השישי, החמישי לילדים

"הנסיכה ההפוכה" הוא הספר האישי ביותר שכתבתי, ובמרכזו ילדה בשם הילי שהוריה מספרים לה שהם מתגרשים. אמא של הילי מציידת אותה ביומן אישי, שבו היא מקווה שתכתוב את התחושות ואת המחשבות שלה על הנושא. הילי מסרבת לשתף פעולה, ועושה דווקא: במקום את קורותיה של ילדה להורים גרושים, היא מתחילה לגולל את סיפורה של נסיכה. הנסיכה ההפוכה. מהר מאוד העולם הפנטסטי שיוצרת הילי מתחיל להתערבל בחייה האישיים, ובעזרתה של הנסיכה היא צולחת את ההתמודדות הלא פשוטה עם פירוק של בית ומשיכת השטיח מתחת לרגליים. זה לא ספר גירושים דידקטי. בכלל לא. הוא מלא בפנטזיה, מתח והומור. קהל היעד הוא ילדים קוראים. יש לי תחושה שאני כילדה הייתי מוצאת בספר מקור לכח והזדהות."

מי האדם הראשון שקרא את הספר שלך ולמה דווקא הוא?
חברתי הסופרת בר בן-יוסף, איתה אני כותבת את סדרת ספרי הנוער ״ינשופות״, היתה הקוראת הראשונה של ״הנסיכה ההפוכה״, והיא כמעט תמיד מקבלת את התפקיד הזה, בכל דבר שאני כותבת. גם אני שמחה לעשות את אותו שירות מסור בשבילה. היא חדה כתער, מכירה אותי מכיתה א׳ ולא עושה לי הנחות. זו זוגיות מאוד מוצלחת.

מה החלק האהוב פחות עליך בתהליך כתיבת ספר ויציאתו לאור?
לחכות. אנשים לא מודעים לכך שהקצב של עולם הספרות מנותק מהמציאות שבה אנחנו חיים. הריונות פילים הם קצרים מזמן הוצאה ממוצע של ספר. כמי שעובדת בתקשורת ורגילה למיידיות של פרסום תכנים, מדובר באתגר לא פשוט לסבלנות ולעצבים. אני מנסה לשכנע את עצמי שכדאי לסמוך על הטיימינג של החיים. לפעמים זה עובד.

מה התגובה הכי מפתיעה שקיבלת על הספרים שלך?
"כשהייתי ילדה בבית הספר, המחברות שלי היו מלאות עד אפס מקום. במקום להקשיב הייתי מציירת וכותבת דברים שהקשר בינם לבין חומר הלימוד מוטל בספק. בשנים האחרונות, ובייחוד השנה, משנכנס הספר השני בסדרת "ינשופות" - "המתכון הסודי ביותר בממלכה", למצעד הספרים של משרד החינוך, אני מקבלת המון תמונות של עבודות מקסימות שילדים מכינים לבית הספר בעקבות הספרים. יש בהתגלגלות הזאת משהו מפתיע ומאוד משמח."

חנות ספרים אהובה או ספריה בעולם אהובה שהרשימה אותך במיוחד או נגעה בך?
"שייקספיר אנד קומפני בפריז הוא מקום קסום שמבקבק בו באופן מושלם את הרומנטיקה המאובקת והפלאית של חובבי ספרים ומעריצי סופרים. המיטה הקטנה בקומה השניה ושולחן העבודה הזעיר, שניהם אכלסו בעבר סופרים רבים מלאי חלומות. מעבר לזה יש שם יופי של היצע באנגלית עבור אלה שצרפתית אינה שפת אמם."

מה היית מעדיפה: למכור הרבה ולקבל ביקורות גרועות? למכור מעט ולקבל ביקורות מעולות?
"כשכותבים ספרי ילדים, התקווה צריכה להיות שימצאו את דרכם לידיהם של כמה שיותר ילדים שיאהבו אותם. ילדים עסוקים פחות בפרסום רשימות ביקורת."

4 סופרות מיה מיטב (צילום: עילי מגן,  יח"צ)
מיה מיטב | צילום: עילי מגן, יח"צ


מיה מיטב

אמא לשלושה בנים, סופרת ילדים ונוער וכותבת טור המלצות על ספרי ילדים. מוציאה עכשיו את ספרה החמישי

"חמ״ל רכבת" הוא הספר השלישי בסדרת ״הבלוגר״, המיועדת לגילאי 13-9. הסדרה נפתחת כאשר הגיבור רב עם אמא שלו, היא מציעה לו לכתוב יומן כדי ״לשחרר קצת עצבים״. הוא פותח בלוג בשם ״דני מאסלי״. בהתחלה הוא מקטר על בצפר, האחים הקטנים וכמובן על האמא המעצבנת שלו, אבל די מהר מגיבים מתחילים לענות לו באופן קבוע ונוצרת להם מין חבורה של גיקים חכמים וחמודים. יחד הם פותרים תעלומות בלשיות, כמו מין חסמב״ה אונליין. בתחילת הספר השלישי, ״דני מאסלי״ רוצה לסגור את הבלוג אבל אז קורה אירוע דרמטי שמכריח אותו לחזור לכתיבה, בלי ספויילרים אציין כי זו הרפתקה מותחת בסגנון אגתה כריסטי פוגשת את אינדיאנה ג׳ונס, עם יהלום שנגנב מהרכבת המהירה לירושלים, זמרת שמקדמת שלום עולמי, מיליארדר המקורב לראשת ממשלה ועוד שלל דמויות צבעוניות וכמובן – הפי אנד."

כשיוצא לאור ספר חדש שלך, דעתו של מי הכי חשובה לך?
"הילדים שלי. אומנם הם מעורבים בתהליך הכתיבה עד זרא, קוראים את הטיוטה, מייעצים, מתקנים ומעירים הערות, אבל הרגע שבו הם אוחזים את הספר האמיתי ומדפדפים בו, וזורקים עלי מחמאה נדיבה, כמו: ״יצא מגניב״, זה הרגע שבו לחץ הדם שלי חוזר למצב נורמלי."

האם את מסוגלת לכתוב כשהילדים שלך בבית?
"בהחלט כן. למרות המאמצים להיות פנויה לילדים ולעבוד בשקט בשעות הבוקר, לפעמים בתוך רצף של כתיבה אינטנסיבית אני מתקשה להפסיק, הדמויות ממשיכות לדבר אלי ברוב חוצפתן גם מחוץ לזמן המוקדש להן, אבל האמת היא שרעש רקע ובלגאן לא מרתיעים אותי, להיפך – לפעמים אני אפילו מכניסה לטקסט מילים שמתעופפות באוויר הבית בשידור חי. ״אמאאא! בואי רגע״ ו-״משעמם לי״ נשזרים במנגינת ״רק עוד רגע קט.״

מי את הכי מצטערת שלא יכול לקרוא את הספרים שלך?
"סבתא חנה, אמה של אמי. היא הייתה דמות משמעותית עבורי בילדות, והלכה לעולמה כשהייתי בת 18. חוששני שהיא לא הייתה מבינה חצי ממה שכתוב בספרי ״הבלוגר״ כי הם רחוקים מעולמה שנות אור ודור, אבל היא בטח הייתה גאה בי, ומפנקת אותי בעוד פרוסה מעוגת פאי הלימון המפורסמת שלה."

מה החלק שאת הכי אוהבת בתהליך הוצאת ספר לאור?
"פעם הסתובבתי עם ילדיי בדיזנגוף סנטר וכאשר חלפנו ליד חנות ספרים, אמר אחד מהם: ״את יודעת שבקרוב גם הספר שלך יהיה כאן?״ אם היינו חיים במאה ה-19, זה הרגע בו הייתי נזקקת לשאיפה ממלחי ההרחה. בקיצור, מכל התהליך הספרותי הארוך, הפלאי, המייגע והמרגש אני הכי אוהבת לראות את הספר מוצג בחנות הספרים. ואם אפשר שזה יהיה במקום בולט, מה טוב (קריצה קריצה)."

מה היית מעדיפה: לכתוב רק ספרי נוער או לכתוב רק ספרי ילדים?
"הקהל המועדף עלי הוא נוער צעיר אשר נמצא על התפר בין ילדות מוקדמת ותמימה לטינאייג׳רז. חשוב לציין שנוער בימינו מתחיל מגילאי 10-9, ואני מכוונת לגיל הזה של אחרי ״ראשית קריאה״ לבין נוער עצבני ובועט של ממש. מעניין לשוחח איתם. הם מפרגנים, מציירים ציורים, מגיבים לגיבור בחשבון האינסטגרם שלו, ומשתפים פעולה בהתלהבות בפעילויות שאני מארגנת, כמו משחקי חידות במרחבי דיזנגוף סנטר או ביריד שבוע הספר בכיכר רבין. אגב, הם יודעים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים על העולם שלנו."

4 סופרות ליאת רוטנר (צילום: אילנית תורג'מן,  יח"צ)
ליאת רוטנר | צילום: אילנית תורג'מן, יח"צ

ליאת רוטנר

סופרת, מרצה, תסריטאית ומנחת סדנאות. פרסמה עד עתה 17 ספרים למבוגרים ונוער, כולם היו רבי מכר.

"בשבוע הספר שלושה ספרים שכתבתי יראו אור: הראשון, "כדברא" מסדרת הטלוויזיה המפורסמת, שני הוא ספר הפנטזיה "יומנו של מיקו בל" שיצא כקומיקס וכעת אני מפרסמת את הסיפור השלם כפרוזה. הספר השלישי הוא "הרמת מסך", אותו כתבתי בגיל תשע עשרה, ויוצא כעת במהדורה חדשה, שנכתב בהשראת חוויה אמיתית שעברתי במחלקת הפרעות אכילה בתל השומר, ועוסק בירדן, בחור שנשלח למוסד גמילה מסמים שעוצר את חלומו להיות זמר, ובקרין, רקדנית עם הפרעת אכילה. הספר הוא סגירת מעגל מרגשת עבורי. בשנים שבהן נכתב והודפס לראשונה לא התגאיתי בו כמצופה מסופרת. הייתי עמוק בתוך המקום המתבייש והמפוחד, של ילדה שהפסיקה לאכול כדי להקטין את עצמה לאור הצלחת הספרים שלה.

כשאת מספרת שאת סופרת, מה המשפט הכי מעצבן שאומרים לך?
"את מי את סופרת?"

מה מקור ההשראה הכי מפתיע שלך?
"כל החיים שלי הם מפץ השראה אחד גדול, ונראה שזה העניין, לדעת לייצר הכול מהדברים הכי מינוריים. כששואלים אותי בהרצאות "מאיפה ההשראה" אני עונה: תסתכלו סביבכם, היא כמעט מהכול. איש מבוגר רוטן בעקבות כלב שמח, שחלפו לידי ברחוב לשניה אחת, מביאים לי חמישים רעיונות פוטנציאליים."

מה הדבר הכי מטורף שעשית למען הצלחת הספרים שלך?
"מאז גיל 16 הגיל שבו התחלתי להתפרסם כסופרת, מעולם לא פעלתי בצורה אקטיבית למען הצלחת הספרים שלי. תחשבי שכ"שקיץ אחד ביחד" והמשכיו שהיו לרבי המכר המובילים ביותר שלי, ראו אור, אני הייתי תלמידת אולפנית שפוחדת ממצלמות ומחשיפה לקהל, מה שכן, באמת "השתגעתי" על כל ספר שיהיה הכי מרגש ושיתחבר לנקודה האפלה בנושא שרציתי להעביר, בין אם על התמכרויות, אלימות ובעיות רגשיות או העצמה ותקווה. המקום שהגעתי אליו זה בעיקר בזכות אהבת הקוראים משנה לשנה."

עד כמה הילדות השפיעה על הכתיבה שלך?
"הילדות היא הספרים. בגיל שמונה התחלתי לכתוב וזה היה קטע כיפי שלי עם חברות שאהבו מאוד לקרוא אותם. הייתי חברותית ועטופה בבני גילי שאהבו את הדמיון והכתיבה שלי, צחקו מההומור ועודדו אותי להיות סופרת כשאגדל. דווקא המבוגרים הם אלה שעשו לי חיים קשים. חטפתי המון בכיתה על החולמנות שלי. גדלתי בחינוך דתי קשוח וכל נדידת דמיון בזמן דבר תורה הכעיסה את המורה או ההורה, בכיתה ח' חטפתי השפלה ממורה לספרות שהעניקה לי נכשל כי הייתה משוכנעת שאת ניתוח הדמות שכתבתי העתקתי מאיזשהו ספר אקדמי. הילדות גרמה לי להבין שאף אחד לא יגרום לי לקום וליצור ולהתפתח, רק אני, וכל שמחה והתרגשות של אחרים ממה שעשית בעצמך זה רק בונוס."

מה היית מעדיפה: קהל קוראים ענקי שישאיל את הספר שלך בספרייה או קהל מצומצם מאד שירכוש את הספרים?
"הלב אומר, שיקראו כו-לם מהספריות את הספרים שלי בחינם. זה מה שאני באמת רוצה. אבל סופר, כמו עורך דין וכמו רופא ראוי להתפרנס מהמקצוע שבו הוא מצליח. לכן המוח אומר: החנויות. אבל אם היה איזשהו שכר הולם בצד ההשאלות, אז אפילו אם זה היה נמוך משכר עבור המכירות הייתי מסכימה בשמחה."

4 סופרות כרמית גלבוע (צילום: אביבית איזקסון,  יח"צ)
כרמית גלבוע | צילום: אביבית איזקסון, יח"צ

כרמית גלבוע

אם לשלושה, בעלת חברת "גלבוע מדיה" העוסקת בפרסום דיגיטל. תסריטאית וסופרת למבוגרים, נוער וילדים. מוציאה עכשיו את ספרה הרביעי.

"מצד לצד" הוא ספר לנוער בוגר מתאים לילדים בחטיבה ובתיכון. כשאביה של אריה עוזב את הבית לטובת אישה אחרת, עולמה מתהפך. בזמן שכל אחד מהוריה עסוק בבניית חיים חדשים משלו, היא נאלצת להתבגר במהירות ולדאוג לעצמה ולאחותה הקטנה והמרדנית. על רקע משפחתה המתפוררת, מתמודדת אריה עם שאלות של גילוי עצמי וקבלה, ונסחפת למסע סוער בחיפוש אחר זהות ושייכות, במהלכו תגלה שלאהבה יש יותר מצד אחד.
אריה, גיבורת הספר, תלמידת כיתה י' היא נערה יצירתית, עמוקה ונושמת אמנות, נשאבת אל תוך עולם שבו יש רק שחור ולבן. יצירות מופת אלמותיות פרי אמנים כמו סלבדור דאלי, וינסנט ואן-גוך, קלימט ועוד, מבליחים בתוך הספר ומתכתבים עם הלכי רוחה של הגיבורה, מסייעים לה לפעול ומכוונים את דרכה.
אבל הספר הזה הוא לא רק על נישואין שהתפרקו על רקע בגידה שמשפיעים על חייה של נערה. הקורא מלווה את מסע החניכה וגיבוש הזהות המינית של הגיבורה, לאחר התקרבות בין אריה לבת זוגו החדשה של אביה, מתברר גם לקוראים שלמטבע – כמו תמיד – שני צדדים."

האם את מתייסרת בזמן הכתיבה או שהיא נובעת ממך בקלות?
"כשאני כבר מצליחה למצוא זמן, הכתיבה שלי קולחת ומשוחררת. כמעט לא קורה שאני מרגישה תקועה או מיוסרת. הבעיה הגדולה באמת היא למצוא זמן בתוך הג'ינגול האין-סופי שבין עבודה תובענית, בית וילדים. אבל אני מנסה לפנות זמן לכתיבה בעיקר בסופי שבוע ובחגים. אני משערת שסופרים רבים המחזיקים בדיי ג'וב יכולים בהחלט להזדהות איתי."

כשאת כותבת ספר, האם את יודעת מראש מה הסוף שלו או שאת מחליטה במהלך הכתיבה?
"לכל ספר שכתבתי ושאני כותבת אני יוצרת סינופסיס ותיאור הדמויות. את הסוף של הספר אני אף פעם לא יודעת או מתכננת מראש, בין השאר בשביל לשמור על מתח בזמן הכתיבה. אני אוהבת להפתיע את עצמי ופעמים רבות אפילו מוצאת את עצמי משנה שוב ושוב את הסוף כדי שיעורר את המחשבה מצד הקורא. זה כל הכיף!"

יש לך אובססיות שקשורות לכתיבה?
"אני חושבת שרבים מהסופרים שכותבים מפתחים אובססיה מסוימת וכשהם לא כותבים, הם מתייסרים... הכתיבה הופכת להיות חלק ממך, הפרסונה והזהות שלך. החיפוש המדויק אחר הסיפורים שאתה רוצה לספר, המילים, הדמויות. זה לא עוזב אותך גם כשאתה עובד, אוכל או מטייל. אין הרפייה... המוח כל הזמן קודח מרעיונות."

איך את אוהבת לקרוא ספרים? בפורמט מודפס או דווקא דיגיטלי?
אני אוהבת לקרוא ספרים מודפסים וגם קונה המון ספרים. זמן הקריאה האהוב עליי הוא במיטה לפני השינה ובשבת בבוקר בגינה עם קפה ועוגה.

מה היית מעדיפה: שהספרים שלך יתורגמו למגוון שפות בחו"ל בלי אפשרות למכור אותם בארץ, או למכור בארץ בלי אפשרות לפרוץ בחו"ל?
אני קודם כול פונה כמובן לקהל המקומי שאני מכירה היטב ולכן חשוב לי להגיע אליו ולהצליח בקרבו. אגב, ספר אחד שלי בסדרת המד"ב לנוער כבר תורגם לאנגלית ומפורסם באמזון ואף עיבדתי את חלקו לסדרת טלוויזיה שלצערי, מפאת חוסר תקציב, לא תוכל להיות מופקת בארץ. עדיין לא הרמתי ידיים ואני מקווה לקדם אותה בחו"ל.