נתחיל מהשורה התחתונה. יומיים אחרי שסיימה להתלהב מהצפייה ב"רוק בבית הספר", וקשרה לו את כל המחמאות שהצלחתי לסחוט כשהסכימה להתייחס אלי ("ממש מעניין", "כיפי", "אהבתי את הסיפור"), בתי ביקשה להקשיב ללד זפלין. נועה קירל לא צריכה להתחיל לחשוש למעמדה, אבל כנראה שמדובר במחזמר שמשאיר חותם. הייתי כחולם.

מאחורי המחזמר, עיבוד לסרט החמוד של ריצ'רד לינקלייטר בכיכובו של ג'ק בלאק מ-2003, עומדים לא פחות מאנדרו לויד וובר וג'וליאן פלוז. כן, האנשים שהביאו לכם את "קאטס", ו"דאונטון אבי", פתאום מציגים על הבמה חבורת נערות ונערים שמבקשות למרוד בממסד. כל זה פחות משנה כשתחושה טובה שורה על הבמה, והשחקנים (צעירים ומבוגרים), מפגינים כישרון של ממש.

בניגוד לילדיכם, את הסיפור שמעתם כבר עשרות פעמים. דיואי פין, גיטריסט שפוטר מהלהקה אותה הקים ועצלן כרוני, מתחזה לחבר ומתקבל לעבודה כמורה מחליף בבית הספר היוקרתי "הוראס גרין". איש אינו מטיל ספר במראה המרושל שלו או התעודות האקדמיות שאין לו. לאחר שהוא שומע את תלמידיו מנגנים מוצרט, הוא מבין שיש להם כישרון מוזיקלי. הוא חושף אותם לעולם המופלא של הרוק, משחרר את האש הפנימית שחבויה בכל אחד מהם, ואף מבריח אותם מבית הספר כדי להגשים את חלומו האישי ולהתחרות בקרב הלהקות.

כן, רובין וויליאמס כבר היה שם קודם עם "ללכת שבי אחריו", וכך כמעט כל מורה מלא השראה בדיוני אחר שאפשר לחשוב עליו, בעיקר בקולנוע האמריקאי. אם הכרתם אחד כזה במציאות, אשריכם. מנגד, ההורים של רוב הצופים היו ילדים בעצמם כשוויליאמס לימד את תלמידיו שירה, ודווקא אחד היתרונות של המופע הוא שניתן לצפות את מהלכיו מראש, ובכל זאת ליהנות מהם לגמרי. ברור מההתחלה שגברת מולינס הקשוחה (איילת רובינסון הנהדרת), תגלה שכבה פחות קשוחה שלה, ותיזכר בעברה המשוחרר והרוקיסטי בנוסטלגיה שתלווה את ההורים גם לאחר מכן.

רוק בבית הספר (צילום: תיאטרון תל אביב, יחסי ציבור)
משתתפי רוק בבית הספר | צילום: תיאטרון תל אביב, יחסי ציבור

הילדים עצמם מגלים כישרון אמיתי כשדמותו של דיואי מקפלת מהם את שכבות הצייתנות. מהילדה השתקנית שהופכת לסולנית, דרך המתופף שלומד לתת בראש, לגיטריסט שהופך לכותב שירים ואפילו לילדה השתלטנית, שהופכת למנהלת. הכל, כמובן, בניגוד להורים ששואפים למצוינות לימודית, אבל שוכחים מה הילדים שלהם באמת צריכים. מופע הרוק, כמובן, יגלה להם את מה שחשוב באמת.

אבל המופע כולו, לא במפתיע, תלוי בטל פרידמן. ואם לא היינו יודעים שמדובר במחזה מיובא, עד כדי כך שאיש לא ניסה (אולי מסיבות של זכויות יוצרים) להפוך את האווירה שלו למעט ישראלית יותר, היינו בטוחים שפרידמן יזם מחזמר שיתאים לו כמו כפפה ליד. פרידמן לא מפסיק לזוז לרגע, ומחזיק את המופע כולו על כתפיו האנרגטיות. הקהל לא יכול שלא להיסחף בהתלהבות שלו והאנרגיה הטובה שהוא משחרר על הבמה נשארת עם הצופים.

המופע כולו נגמר בהופעת רוק של ממש, וגם הקהל מתבקש להשתחרר ולקום מהכיסאות. הבעיה היחידה, השירה נבלעת ברעש התופים והגיטרות. ובכל זאת, ההנאה הייתה שלמה מהסבתא שישבה לילדנו ועד לילדים הצעירים יותר. עם זאת, לא מדובר בהצגה שמתאימה לילדים מתחת לגיל שמונה. לכל השאר מדובר בשיעור חובה.

לזמני ההצגה

"רוק בבית הספר", בהפקת תיאטרון תל אביב. מבוסס על סרטה של פרמאונט מאת מייק ווייט. מוסיקה: אנדרו לויד וובר. פזמונים: גלן סלייטר. מחזה: ג'וליאן פלוז. במאי: אלדר גוהר גרויסמן. נוסח עברי: דניאל אפרת. הפקה מוסיקלית: אביב קורן. כוריאוגרפיה: מיכל שי. עיצוב תפאורה: לילי בן נחשון. עיצוב תלבושות: אורנה סמורגובסקי. עיצוב תאורה: קרן גרנק. עיצוב אביזרים: נרקיס מגנזי אלבה. הדרכה קולית: גיא פארטי. משתתפים: טל פרידמן, איילת רובינסון, זהר בדש, הגר אנג'ל ועוד עשרות שחקנים, זמרים, רקדנים וילדים.