בוקר אחד, כשבתי אלה הייתה בת שנתיים ושמונה חודשים, ירדנו לגינה. אחרי השתוללויות קלות בגן משחקים ריק וקצת עצוב, בעוד אלה בוהה בשבלול בלי בית, נטרפה דעתי כיצד אוכל להעביר את זמנה עד שעת הצהריים. אחרי שסקרתי בראש את כל האופציות, החלטתי להיות אפקטיבית, נכנסנו למכונית, ונסענו להיכל התרבות בעיר.

אין תמונה
הטקסט נשמע בצורה ברורה שמתאימה לילדים. מתוך ההצגה

הצגה לילדים זה כמו רולטה רוסית

"רוצה לראות הצגה?", שאלתי את המשועממת שם מאחור. "כן!!!!", היא התעוררה מהתרדמת. למזלנו הייתה לנו נחיתה רכה; אלה כל כך נהנתה מההצגה, שהיא לא רצתה לעזוב. היא הרגישה שההצגה נקשרה בנפשה, וכעת עלינו לישון, לאכול, ולנשום את היכל התרבות בעיר. מזל. הייתה לנו נחיתה רכה.

אבל זה בקלות גם יכול היה להיות הפוך. ללכת להצגה זה קצת כמו רולטה רוסית לזאטוטים: היא יכולה להיות חוויה נפלאה, מעשירה ומהנה, והיא יכולה להיות מפח נפש של ממש - גם לעולל שכל כך רוצה ליהנות ויוצא מפוחד ולא פעם שרוט ומצולק, וגם עבור ההורה שמוציא לא מעט שקלים (כלומר הרבה מאוד) בעבור הבילוי, ועלול למצוא את עצמו תוך 5 דקות מחוץ לאולם, בניסיון להרגיע את הקטנצ'יק.

אז אנחנו כאן כדי לגנוב את ההצגה. ביקורת אמיתית משתיים שהיו שם: אמא ובת. והפעם: שמלת השבת של חנה'לה.

לא לבנות בלבד

ההצגה מבוססת על סיפור הילדים אותו כתב יצחק דמיאל, ומגולל את סיפורה של חנה'לה, שלובשת ביום שישי את שמלת השבת החדשה שתפרה לה אמה, ויוצאת לטייל. היא נזהרת שלא ללכלך את השמלה, אך לאחר שהיא מסייעת לקשיש הסוחב שק פחמים, היא מגלה ששמלתה התלכלכה. היא מתיישבת בצד הדרך ובוכה משום שאינה רוצה לצער את אמה כשתראה את השמלה המלוכלכת. הירח הרואה את דמעותיה שולח קרני אור המנקות את הכתמים, ומחליף אותם באור הזורח משמלתה של חנה'לה השבה לביתה בשמחה.

אז איך היה? אלה אמנם לא הכירה את העלילה, אבל אמא שלה כן, ואני גאה לומר שההצגה נותרה נאמנה למקור – עובדה שלא מובנת מאליה בימינו.
הסיפור פשוט למדי, והמסר מצליח לעבור בזכות מספר סיבות. ראשית, התפאורה לא גונבת את ההצגה ומאפילה על הקאסט. השחקנים, ברובם צעירים, מקצועיים ונעימים, במיוחד השחקנית הראשית שמגלמת את חנהל'ה (צעירה, בלונדינית, נאת מראה ומתוקה) שמתחבבת במהרה על ידי הקטנטנים.
הטקסט נשמע בצורה ברורה ורמה, אך מבלי להציק לנו באוזן. כמו כן, פסקול ההצגה מתנגן בנעימות כאשר שיר הנושא "מי אוהב את השבת?", חוזר מספר פעמים לאורך ההצגה ויוצר רצף ועקביות עד שהוא הופך להמנון ממכר, ואף – סלחו לי על ההורמונאליות, גם מרגש.
העלילה היא נעימה ולא מאיימת, וגם כשיש בה רגעי פחד וסכנה (כשמחשיך, למשל, ושמלתה של חנהל'ה מוכתמת), היא אינה מבהילה את הילדים הרכים.

חשוב לי גם לציין, שבשל אופי ההצגה שסובבת סביב שמלה לבנה חגיגית ומפוארת, חשבתי לרגע שהיא פונה יותר לקהל יעד של בנות חובבות שמלות, אבל לא. חברה שלי שהייתה שם עם שני בנים שובבים מעידה שההצגה כבשה גם אותם, ובעיקר הירח.
מה אלה חושבת? "אפשר להזמין את חנה'לה לעשות אצלנו שבת?"
מה אמא של אלה חושבת? רק אם היא תבוא עם שמלה לבנה חדשה. לא חבל, הרגע שטפנו?
בשורה התחתונה: יופי של הצגה. נחיתה רכה להצגות ראשונות. מומלץ.

אין תמונה
שחקנים נעימים ועלילה לא מאיימת. גיבורי ההצגה מאחורי הקלעים

מדד הנוכחות בקהל: בהצגות ילדים, כאמור, יש לעתים נטייה של נדידת ילדים מחוץ לאולם. בכל זאת, מדובר בחוויה חדשה באולם חשוך, שקט שלעתים גם יכול להיות מפחיד. בהצגה הזאת, 90 אחוז מהילדים נשארו ונהנו. מעט מאוד בכו, ואלו שכן, חדלו לבכות די מהר.
מיועד לגילאים
: 3-7.
אורך ההצגה:
כשעה וחצי, עם הפסקה.
שחקנים
: אושיק לוי, עירית ענבי, לין אשרוב/שני שאולי (מתחלפות בתפקיד חנה'לה), חני נחמיאס (בתפקיד הירח על מסך מולטימדיה), מיכל זוארץ בתפקיד האמא.
בימוי ועיבוד: עידן עמית.
הצגות קרובות: 4.11, מרכז רוזין, רמת אביב ג'; 5.11, רמת השרון, בית יד לבנים; 20.11, אשדוד, בית יד לבנים.
מחיר: 60-70 שקלים, תלוי באולם.

>> ומה לילי חושבת על רגשות אשמה של אמהות?