עונת הגמילה מחיתולים כבר בעיצומה, אבל יש לא מעט בתים בהם העניין, בעצם, לעולם לא הסתיים לחלוטין. הרטבת לילה היא עניין שסובלים ממנו לא מעט ילדים שכבר מזמן שכחו איך נראה חיתול. התופעה יכולה להיות למקור גדול לחוסר ביטחון ומבוכה עבור הילדים, ופעמים רבות גם תסכול עבור ההורים. ההרטבה הלילית, שהופכת בהגדרה לבעיה רפואית מגיל חמש ומעלה, מופיעה, על פי מחקר קנדי חדש, אצל כ-15 אחוזים מבני החמש, ו-8 אחוזים מבני השמונה.
עובר בתורשה
על פי תוצאות המחקר שנערך באוניברסיטת אלברטה, נמצא שהבעיה נפוצה יותר אצל בנים מאשר אצל בנות, כשכ-6.21 אחוזים מהבנים יסבלו ממנה, לעומת רק 2.5 אחוזים מהבנות. על פי המחקר ישנם שלושה גורמים שתורמים להרטבת לילה: נטייה טבעית לייצור מוגבר של שתן בשעת הלילה, שלפוחית פעילה במיוחד וחוסר יכולת של הגוף להתעורר ולהגיב למצב. "יש לבדוק את כל הפרמטרים האלה אצל הסובלים מהמצב", מסבירה ד"ר דארסי קידו שעמדה בראש צוות החוקרים. "מצאנו גם שאם להורים היתה בעיה דומה בילדותם, הסיכויים גבוהים יותר שהמצב עבר בתורשה".
"ישנם מספר פתרונות שונים לבעיה", מרגיעה ד"ר קידו. "אך קודם כל חשוב להרגיע את הילד שעשוי לסבול מהערכה עצמית נמוכה בעקבות החוויה. על ההורים להבין טוב טוב שהילד אינו שולט בהתנהגות שלו מתוך שינה ואינו עושה דבר במתכוון. למרות מה שחושבים, לרוב הסיבה להרטבה היא פיזיולוגית ולא פסיכולוגית".
בין השיטות שנבדקו, האפקטיבית ביותר היא טיפול בעזרת סדין מיוחד עם זמזם שמתחיל לפעול ברגע שהסדין נרטב מעט. הזמזם מעיר את הילד כאשר הוא חווה תחושה של שלפוחית מלאה, ואמור ללמד אותו להתעורר בעצמו ברגע שהוא נתקל בתחושה כזאת. "הצלחת הטיפול בעזרת זמזם תלויה במוטיבציה של הילד להצליח ובנכונות של ההורים והילד, שניהם, לקום בלילה", אומרת קידו. "לפי התוצאות שאספנו, אחרי עשרה עד עשרים שבועות עם הזמזם, 66 אחוזים מהילדים עברו שבועיים רצופים בלי להרטיב בכלל. ישנם טיפולים תרופתיים, כמו תרופה שעוזרת לכליות לספוח שתן, וישנו גם שימוש בתרופות אנטי דכאוניות, אך כאמור, מצאנו ששיטת הזמזם היא היעילה ביותר לטווח ארוך".
"לטפל בתופעה בזמן"
"הזמזם הוא ללא ספק השיטה הטובה ביותר", מאשר ד"ר ברוך קושניר, המשתמש בשיטה במסגרת טיפוליו במרפאות לטיפול בהרטבת לילה וחרדת אסלה. "אך חשוב להדגיש כי יש לעשות זאת במסגרת מעקב רפואי והדרכה. צריך להכין את ההורים והילד, לדעת כיצד מתמודדים עם המכשולים בדרך, יש גם ילדים שלא מתעוררים מהזמזם וגם לזה יש לנו שיטות טיפול. זה לא 'זבנג וגמרנו'. מדובר בתהליך ממוצע של חמישה-שישה חודשים. יש ילדים שתוך חודש יצליחו ואחרים שיקח להם עשרה חודשים. צריך להיות סבלניים, אך זו השיטה שפותרת את הבעיה הכי יפה, כי כשמשתמשים בתרופות, ברגע שהילד יגמל מהתרופה הוא יחזור להרטיב. בשיטתנו, ההישנות של הבעיה נמוכה בהרבה.
ד"ר קושניר ממליץ לא להמתין עם הבעיה ולתפוס אותה מוקדם ככל האפשר. "את הטיפול ניתן ליישם כבר מגיל ארבע וכך להמנע ממצב שהתופעה פוגעת בדימוי העצמי, כשהילד נמנע מלישון אצל חברים, לצאת לטיולים ועוד. אם תופסים את העניין מוקדם, יש סיכוי שהילד אפילו לא יזכור שאי פעם היתה לו בעיה".