אנורקסיה היא מחלה שמזוהה לרוב עם בנות בגיל ההתבגרות ובימינו אנו נחרדים לראות הפרעות אכילה שמתפתחות כבר בגיל שש. מאידך, אמהות אנורקטיות הן עניין נדיר יותר, בייחוד כשמדובר במקרה כמו זה שלפנינו, של רבקה ג'ונס, אם ששוקלת כרגע פחות מבתה בת השבע.
לובשות בגדים זהים
ג'ונס, בת 26 ממנצ'סטר, סובלת מאנורקסיה כמחצית מחייה, ולאחרונה משקלה צנח ל-32 קילוגרם, פחות ממה ששוקלת בתה מייזי, תלמידה בכיתה ב'. השתיים נראות לעוברים והשבים כאחיות, זאת בעיקר מאחר שג'ונס נהנית להתלבש בתיאום מוחלט עם בתה. היא קונה לשתיהן את אותם הבגדים ומתאמת את הלבוש לפני שהן יוצאות מהבית. ג'ונס, שעובדת כמזכירה רפואית, מתקיימת על טוסטים, מרקים ומשקאות אנרגיה. באופן פרדוקסלי, היא אינה מונעת מבתה מזון, ודווקא דואגת שיהיו בארון המון עוגות וממתקים.
"ללבוש את אותם הבגדים כמו מייזי נותן לי תחושה של גאווה. אני מבינה שזה לא בסדר ובעייתי, אבל זה גורם לי להרגיש נהדר", היא אומרת. "בעיני עצמי אני לא רזה. תמיד נראיתי לעצמי כבדה וגדולה".
הפרעת האכילה של ג'ונס החלה בעקבות גירושי הוריה כשהייתה בת 11 בלבד. היא ניחמה את עצמה בעזרת מזון, והגיעה למשקל של מאה קילו. בגיל 13, לאחר הקנטות בבית הספר, החליטה להפסיק לאכול והשילה עשרות קילוגרמים. חברים ובני משפחה לא הפסיקו להחמיא לה על גזרתה החדשה ואיש לא ראה את הסכנה המתקרבת.
"אמא שלי פשוט חשבה שהשלתי את שומן הינקות שלי, ואני הייתי מאושרת. אחרי שנתיים, כשהמחזור הפסיק וירדתי עוד ועוד במשקל, התחילה הדאגה. הייתי כל כך חלשה עד שלא הצלחתי להרים את עצמי מהמיטה. התאוששתי מעט, הלכתי לאוניברסיטה, אבל הנחתי שבגלל האנורקסיה לא אוכל להכנס להריון. כשפגשתי את אבא של מייזי הייתי בת 19 ולא חשבתי אפילו להשתמש באמצעי מניעה. בגלל שלא היה לי מחזור במשך שנים, גיליתי שאני בהריון רק כשהרגשתי את מייזי בועטת. בירור רפואי הראה שאני כבר בשבוע ה-26. הייתי בהלם, בעיקר כי הבטן נשארה שטוחה לגמרי".
העלתה 4 ק"ג בלבד במהלך ההריון
הרופאים ייעצו לג'ונס לאכול חלבונים ובשר וליטול ויטמינים, אך היא לא היתה מסוגלת ובמהלך ההריון כולו העלתה 4 ק"ג בלבד. למרות הכל, מייזו נולדה בריאה ובמשקל טוב, אך אמה לא היתה מסוגלת להניק אותה כי לא הצליחה להפיק חלב. לאחר הלידה יצא האב מהתמונה וג'ונס עברה לתזונה מצומצמת אפילו יותר. בתה, ככל שהתבגרה, מקבלת תזונה שונה בתכלית.
"אני קונה לה צ'יפס, פיצה ועוגות ונהנית לראות אותה זוללת. אני גם מספרת לה על הפרעת האכילה שלי והיא מבינה שזו בעיה חמורה ודבר לא בריא. מייזי מודאגת ומנסה להציע לי עוגות, אבל אני לא אוכלת".
רופאיה של ג'ונס בבית החולים במנצ'סטר אמנם מודאגים ממצבה, אך מצהירים שכל הבדיקות האחרונות מורות שהיא אינה בסכנה והיא מקפידה לשמור על מעקב רפואי צמוד. "אין דבר שיותר מפחיד אותי מלא לראות את בתי גדלה", היא אומרת. "אני אוהבת אותה, ואשמח להיות מסוגלת לאכול. אני עובדת על זה, והחלום שלי הוא ללכת עם מייזי יחד למסעדה".