מתקפת הטרור בשבוע האחרון מעוררת חששות, תהיות וחרדות לא רק בנו, אלא גם בילדינו. בעידן בו הם חשופים לכל אמצעי התקשורת אנחנו לא יכולים לכסות את עיניהם. גילת סטיקלרו, פסיכולוגית ילדים ומשפחה, מסבירה:

1. דברו איתם

"עדיף שהילד ישמע את הדברים מאיתנו, ולכן כדאי בארוחת הערב ליזום שיחה, לשאול אותו האם הוא שמע מה קרה בדרום. המילה 'פיגוע' לא תדבר אליהם, אלא 'אנשים נפצעו וקיבלו מכה, וזה לא היה נעים'.

"חשוב מאוד לשמוע מה הילד מרגיש, ממה הוא מפחד. לפעמים ילדים יוצרים לעצמם הסבר בנוגע למה שקרה. כשאנו שומעים מהילד מה הוא מבין מהסיפור, אנחנו יכולים להבין מה מפחיד אותו. חשוב להיות נגישים ולהטות אוזן, שירגיש שיוכל לדבר עם ההורה ולשתף אותו".

סטיקלרו ממליצה להתנהל בדרך זו עם ילדים מגיל 4 עד גיל 12. "לילדים יותר גדולים אפשר להוסיף ולהסביר שיש חיילים ששומרים עלינו. אפשר לנהל איתם שיחות יותר עמוקות. הם יותר מודעים לנזקים ומדברים על זה איתם בבית הספר. איתם כבר ניתן לדבר על התמודדות עם האסון".

2. להיזהר מתיאורים דרמטיים

לדבריה של סטיקלרו חשוב לשים לב להבדל שבין להציף את הנושא על פני השטח לבין להלחיץ את הילד. "חשוב להרחיק את הילד מכל התיאורים הדרמטיים, הגרפיים והמפחידים, בין אם מדובר בפינוי של אמבולנסים או מראות של פצועים. מילת המפתח היא שליטה. כדאי לגרום לילד להבין שזה דבר שיכול לקרות ולכן אנחנו נהיה מודעים, אך לא להוציא אותו בתחושה שדבר כזה יכול לקרות בכל רגע. צריך להדגיש בפני הילד כי מדובר באירוע נדיר, שלא קורה בדרך כלל".

3. להרחיק מהטלוויזיה והאינטרנט

בכל הנוגע למידע שהילד סופג לבדו מכלי התקשורת השונים היא אומרת: "ילדים שמשוטטים באינטרנט זו בעיה כשלעצמה. באופן כללי מומלץ להרחיק אותם, ככל הניתן, מתמונות ומראות זוועה. אם הילד אכן ראה או שמע יש לפתוח את הנושא".

4. מותר לפחד

"הילד צריך להבין שזה בסדר לפחד. ישנם ילדים המגיבים באופן מעט דרסטי למצב. ילדים הנכנסים לחששות ככל הנראה ירבו להיצמד להוריהם, להיבהל מכל רעש שגרתי שפעם היה עובר בלי תגובה מיוחדת. כמו כן, ייתכן שיפחדו לצאת מהבית ויבקשו לסגור חלונות ודלתות. מצב כזה לאו דווקא מחייב שיחה עם איש מקצוע, אבל כן מחייב שיחה של ההורה. תוך כדי השיחה החשוב ביותר הוא לנרמל את המצב, 'זה מאוד טבעי שאתה מרגיש ככה, בעוד כמה ימים פחות תחשוש'״.

5. אל תשקרו לו

"אסור לשקר לילד ולהגיד לו 'אין ממה לפחד', כי יש ממה לפחד ואם נגיד את זה הילד לא יאמין יותר לשום דבר וילך בחרדות תמידיות. צריך להסביר לו שאבא ואמא עושים ככל שביכולתם לשמור. העבודה העצמית שלנו כהורים היא לא להיבהל מדי, בנוכחותם לפחות".