את כיתת החינוך שלי קישטתי כבר בתחילת אוגוסט, הכנתי חומרים, צ'ופרים ותוכניות עבודה וחיכיתי בציפייה רבה לאחד בספטמבר.

הגעתי לכיתתי ביום הראשון. כולם נרגשים מאוד. גם המורה. פתאום באמצע משחק ההיכרות הראשון אני רואה לתדהמתי תלמיד ועוד תלמיד עונדים שעון חכם לילדים.

למי מכם שלא שמע או מכיר - שעון טלפון חכם הוא שעון אלקטרוני המתחבר בדרך כלל לטלפון הנייד (בחיבור Bluetooth או מכיל SIM בעצמו) ומאפשר לקבל שיחות והודעות ישירות לשעון כולל גם מצלמה, חיישן תנועה, מד צעדים ואיתור מיקום עונד השעון באמצעותGPS .

פניתי לאחד מהתלמידים ואמרתי לו שיש איסור על הכנסת שעון כזה לבית הספר. הוא מיד עונה לי בתגובה: "אבל המורה אמא שלי לא מקליטה אותך!". עצוב.

אם תהיתם במה עסקו השיחות באחד לספטמבר ברוב חדרי המורים ברחבי הארץ אז ממש בנושא הזה.

השעון התמים, שמטרתו הייתה בסך הכל להראות את השעה, הפך בשנים האחרונות לכלי המשמש את ההורים למעקב אחרי הילדים במוסדות החינוך. התלמיד מגיע לכיתה עם השעון כשבמתכוון או שלא במתכוון הוא מבקש לאיים על מוריו. עם הטכנולוגיה המתקדמת של היום אין לדעת כיצד ולאיזה מטרה ישמש הדבר את הילד או את הוריו. התחושה היא שהאופן בו משתמשים בחפץ אבדה את המטרה האמיתית לשמה הוא מיועד ובמקום להפיק תועלת מתקבל אפקט הפוך לגמרי.

תבינו, ברגע שמורה מלמד ועובד בתחושה שהוא מתועד ומוקלט זה הופך את עבודתו למאוד מלאכותית. הוא עסוק כל הזמן בלשקול את המילים, את הפנייה לתלמידים. כל הספונטניות והטבעיות של המורה נעלמים וההתנהלות הופכת להיות מלאכותית ונוצרת והרגשה לא נעימה ללמד תחת זכוכית מגדלת.

לא מדובר פה על מורים שרגילים לדבר בצורה פוגענית או מדברים בשפה מזלזלת, חלילה. רובנו מגיעים לעבודתנו עם תחושת שליחות עמוקה ורצון להוביל את התלמידים להישגים ולערכים נכונים.

התקשרתי לחברתי אסתר, גננת בגן חובה בדרום הארץ מזה כ- 18 שנה, כדי לבדוק מה קורה אצלה. "אני ממש מבינה את ההיסטריה של ההורים לאור כל המקרים הלא טובים שקרו לאחרונה", היא אמרה לי, "אבל כשהילד רואה ששולחים אותו עם מכשירי הקלטה לגן  וזה גורם לו להבין שההורים כבר לא מאמינים במערכת החינוך. עד לאחרונה הורים היו פונים אלינו כדי להתייעץ על דרכי התמודדות וטיפים עם הילד בבית, מקבלים את ההמלצות לגבי הפניות לטיפול רגשי. היום הם טוענים: 'את לא יודעת לחנך! את לא מבינה את הילד! הילד שלי כן מוכן לכיתה א'!'".

לא סתם החברה שלי מרגישה שיש סוג של זילות במושג גננת. ברגע שהיא ראתה את הילדים הרכים האלה מגיעים עם שעונים מקליטים היא אמרה לעצמה: "סטופ! מישהו פה הפסיק להאמין בי...וברגע שהפסיקו להאמין בי, אני חושבת שאין לי מה לעשות במערכת הזאת עוד...".

אני מבינה את היתרונות הרבים שיש בשעון הזה. ההורים מודעים בכל רגע נתון איפה הילד נמצא, הסיכוי שהילד יאבד אותו נמוך מאוד, אין בעיה של צפייה לא מבוקרת בסרטונים וכדומה.

הורים יקרים, בזמן שהילד נמצא במערכת החינוכית ששלחתם אותו - סמכו על הצוות, האמינו שהם יכולים ליצור עם ילדכם קשר איכותי וחיובי. בסופו של דבר המטרה של כולנו משותפת.

הכותרת היא מורה בבית ספר יסודי במרכז הארץ